כשאימאן פיגר הכירה את בעלה, איסאק קואנקה, "הוא היה שייך לברצלונה, אך שיחק כמושאל באייאקס אמסטרדם", היא מספרת, בראיון ל"שבע" ומוסיפה: "לא הייתה לי את הזכות לראות אותו משחק בקמפ-נואו".

באותם ימים הם לא דמיינו לעצמם שכמה שנים אחרי זה, הם ימצאו עצמם בישראל. "מה שמצחיק הוא שלא באמת הכרתי את ישראל", מודה אימאן. "אנשים מאירופה, כל מה שהם יודעים על ישראל זה מהחדשות וברוב המקרים אלו לא דברים חיוביים", היא אומרת.

"כשחיפשנו בית, הראו לנו את החדרים ואמרו 'הנה חדר הביטחון, הממ"ד'. אנחנו הסתכלנו אחד על השני ואמרנו-'מה, אנחנו לא צריכים את זה, קחו אותנו מפה'. עכשיו אנחנו מביניםאת זה", צוחקת.

"לנו אין חדרי ביטחון בהולנד, אבל אחרי שבוע מבינים שיש את זה לכולם ושהכל בסדר ולא קורה כלום. זה פשוט שונה ממה שאנחנו מכירים. חשבתי שישראל היא אזור מלחמה ושלא בטוח פה ובכנות, לפעמים שומעים רעשים חזקים שנשמעים כמו פצצות ואנחנו לא יודעים מה קורה. זה עצוב, אבל מתרגלים לזה ובסופו של דבר אנחנו יודעים שהכל בסדר. חברים שלנו מספרים לנו שיש בסיס אימונים של הצבא ושהוא מאוד קרוב לפה ושזה רק אימון. בשבילכם זה נורמלי, אבל לא שומעים את זה באמסטרדם או ברצלונה". כך נראתה התקופה הראשונה של הרכש הכי יקר בתולדות הפועל באר שבע ומשפחתו.

אימאן, בת ה-31 (מבוגרת בחמש שנים מבעלה), נולדה וגדלה בהולנד ושם הכירה את איסאק. לזוג המלכותי בת, אסטל קלייר, בת השנתיים ובזכות הקריירה הבינלאומית של בעלה, אימאן גם דוברת ארבע שפות באופן שוטף: הולנדית, אנגלית, ספרדית וערבית. את הערבית היא למדה בבית, שכן שני הוריה הם ילידי מרוקו – עובדה שגורמת לה להרגיש גם פה, בישראל הקטנה, כמו בבית.

משפחת קואנקה

כמו בבית

"פחדתי להגיע לישראל", היא חוזרת, אבל מבהירה שהכל השתנה מבחינתה ברגע הנחיתה בנתב"ג. "ברגע שנחתנו פה בארבע לפנות בוקר, הכל היה מפתיע לטובה. הייתה קבוצה של אוהדים שחיכתה לנו, רק בשביל להגיד שלום וברוך הבא לאיסאק, אני לא אשכח את זה. האנשים פה היו כל כך טובים אלינו, אנשים חמים, זרים שמזמינים אותנו אליהם הביתה לארוחת שבת".

היא נזכרת שרק בשבוע שעבר הם אכלו במסעדת 'כרמים', "וניגש אלינו מישהו שהזמין אותנו לארוחה. בחיים לא נתקלתי בזה וזה מחמם את הלב. פגשנו המון נשמות טובות ויפיפיות ויש לי שני חברים מדהימים שגרים בתל אביב. יש לי גם קשר מצוין עם השכנים שלי שגרים דלת ליד, הם מבשלים לנו אוכל מרוקאי. כמו כן, אני יכולה ללכת למעון היום של הילדה שלי ולדבר מרוקאית עם הגננת. כמובן שמרגישים את המרחק ומתגעגעים למשפחה, אבל אף פעם לא הרגשתי בבית כמו פה. אני יכולה לדבר ערבית עם הרבה אנשים ובכלל, התקשורת אף פעם לא הייתה בעיה פה. לא ציפיתי שארגיש כך".

איך הכרתם?

"התחלנו במערכת יחסים ארוכת מרחק, למשך שנה ואז התאהבנו ולא רצינו לגור אחד בלי השנייה. כשהוא שיחק בדפורטיבו לה קורוניה, זו הייתה השנה הראשונה שבאמת גרנו ביחד. הכרנו במסעדה באמסטרדם, מקום שבו אפשר לאכול את הסנדוויצ'ים הכי טובים. הייתי עם עוד שתי חברות והוא ישב מאחורי עם חבר", היא משחזרת.

"היה לנו מצב רוח שטותי ולא היה אכפת לנו ממה שהולך סביבנו. חבר שלו התחיל עם חברה שלי והיה לו תירוץ כל כך עלוב, הוא ביקש שתשנה לו את הגדרות השפה בטלפון, מאנגלית לספרדית. זה היה מצחיק כי האנגלית שלו הייתה מצוינת. היינו סקרניות מה הם עושים שם, כי תיירים בדרך כלל לא מכירים את המקום הזה ואני גם לא הכרתי אותו. בזמנו, היה לי אפס עניין בכדורגל, כך שאפילו לא ידעתי מי זה מסי. הוא צחק עליי על זה במשך חודשים וזה עדיין מצחיק אותו. ישבנו וצחקנו והיה ממש נחמד באותו יום, וכמה ימים מאוחר יותר איסאק סימס לי ושאל אם אנחנו רוצות לצאת לאכול איתם. רק אחרי כמה פגישות, בהן תמיד היינו עם חברים, הבנתי מי זה איסאק. הוא הבן אדם הכי צנוע שאני מכירה והוא לא התרברב בזה שהוא שחקן של ברצלונה".

אז מי זה איסאק בשבילך היום?

"איסאק בשבילי הוא הכל. ראשית, הוא נתן לי את בתי וזה הדבר הכי חשוב לי בעולם", היא מחייכת ודמעות של התרגשות ממלאות את עיניה. "אני לא מבינה למה אני בוכה", היא צוחקת. "אני כל כך מאושרת עם המשפחה שלי. הוא מתייחס אליי כמו למלכה שלו וכשלא טוב לי, אז גם לו רע וההיפך. הוא כל כך עניו, דואג ורגיש, מה שאני מוצאת מאוד סקסי בגבר. הוא מישהו שאני מאוד מעריצה ומאוד חיובי. ברגעים הכי קשים שלו, וכשאנשים מסביבו מתחילים לרחם עליו, הוא תמיד חיובי ואופטימי ואני מעריצה זאת. למרות שאני מבוגרת ממנו בחמש שנים, הוא לימד אותי המון דברים בחיים. הוא איש משפחה ואני מאוהבת בזה".

הזוג המלכותי. אימאן ואיסאק

היום את אוהבת כדורגל? מבינה את המשחק?

"היום אני אוהבת מאוד ומבינה כדורגל. טוב חוץ מדבר אחד שעדיין לא הצלחתי לקלוט, ואתה בטח יודע על מה אני מדברת… כששחקני ההגנה… כן, נבדל. איסאק עדין מנסה להסביר לי ואני מתוסכלת מזה שזה לא הולך", היא צוחקת.

מה זה להיות אשת כדורגלן?

"כולם חושבים שלהיות אשת כדורגלן זה מאוד נוצץ, אבל אני לא חושבת כך בכלל. זה נפלא ואני מרגישה מאוד מבורכת על החיים שאנחנו חיים בזכות הכדורגל ומעריכה את העבודה הקשה של איסאק שמתחזק קריירה מגיל 8. אני מעריכה את העובדה שהוא היה צריך להגיד לא לחברים ולמסיבות כי יש לו אימונים מוקדם בבוקר. משפחתו לא הייתה מבוססת אז הוא היה צריך לנסוע ברכבת לבד מדי יום, לצאת בשמונה בבוקר ולחזור בשתיים עשרה בלילה כילד. אני אסירת תודה על כך שאנחנו יכולים לגור במקומות שונים, לפגוש אנשים וללמוד תרבויות שונות, אבל הצד הפחות נוצץ הוא שאתה עובר הרבה ולא מתבסס במקום אחד. יש הרבה יתרונות ויש גם חסרונות, כמו בכל דבר. כשהכל טוב בכדורגל, זה מדהים ולאיסאק יש קריירה מדהימה. כשאנחנו הולכים בבאר שבע, כל כמה מטרים מישהו מזהה אותו, מודה לו על העבודה ומבקש שיישאר. אבל כשפחות טוב, את מערכת התמיכה וצריכה להיות זו שתרים אותו כשהוא קצת למטה. שחקני כדורגל אנושיים ועולם הכדורגל הוא רכבת הרים. פעם אתה אלוהים ופעם אחרת אתה אף אחד".

משפחה מאוחדת

עושה רושם שמאז שהם הגיעו לבאר שבע, לפחות ממה שנראה כלפי חוץ, לזוג קואנקה אמורים להיות יותר רגעים שבהם הם צריכים להתאמץ ולראות את חצי הכוס המלאה. הרבה 'באזז' הביא עמו המעבר לישראל של השחקן ששיחק לצד מסי, אך מאז, הוא לא מרבה לקבל הזדמנויות בהרכב הראשון. פציעות תחילה ואז חוסר האמון של המאמן, אפילו הובילו לגל שמועות על עזיבה אפשרית בינואר האחרון. לבסוף אימאן ובעלה נשארו ועדיין רואים את האור בקצה המנהרה, לפחות בינתיים. אך איך אפשר להוכיח שאתה צריך להיות בהרכב, אם אתה לא מקבל מספיק הזדמנויות?

"כדורגל הוא כזה", אומרת אימאן. "לרוב אנחנו מנסים להיות חיוביים ולקוות שהדברים ישתנו. אני מגיעה למשחקים כי בעלי משחק פה, אנחנו גרים פה ואני אוהדת של הפועל ורוצה שהם תמיד ינצחו. אני אוהדת עוד יותר שרופה כשבעלי משחק, אבל זה מאמץ קבוצתי. כשאיסאק לא משחק, אז מליקסון או שחקן אחר משחק וההיפך וגם להם יש אישה, כך שאני מבינה זאת. אני באמת מבינה שיש מקום רק ל-11 שחקנים ותמיד יהיה מישהו בחוץ ולמישהו הזה יש אישה ואני יודעת איך זה מרגיש. כך שאם אני לא מרגישה רע, מישהי אחרת בטח מרגישה את מה שאני הרגשתי. כמובן שאני רוצה שאיסאק ישחק, אבל ככה זה בכדורגל".

יוצא לכם לקרוא עיתונים? יודעים מה נכתב על איסאק?

"אנחנו לא יודעים עברית ולכן אנחנו לא ניזונים מהתקשורת. לא כל כך אכפת לנו מה כותבים, כי ב-90 אחוזים זה לא נכון והחברים שלנו לא אומרים לנו מה כתוב, אלא אם אנחנו נבקש. רק פעם אחת שכן שלי אמר לי שכתבו בעיתון שאני לוקחת את הבת ועוזבת את המדינה ומשאירה את איסאק לבד. כמובן שזה היה שטויות".

מה את אומרת על האוהדים? האצטדיון?

"האווירה באצטדיון מדהימה והאצטדיון היחיד שאני יכולה להשוות אותו מכל האצטדיונים שהייתי בהם, הוא של אייאקס. מגרונם של האוהדים בוקעת מוזיקה ואני אוהבת שכשמישהו טועה, הם עדיין מעודדים אותו. אני רואה שהם נותנים גב לשחקנים. יש פה תחושה של יחידה אחת, של משפחה מאוחדת. אני אוהבת ללכת למשחקים ב'טרנר'".

מוזר שעד עכשיו איסאק לא הצליח להראות פה בבירת הנגב את מה שהוא יודע לעשות עם הכדור.

"אם אתה מקבל עשר דקות מתוך 90 כדי לחולל ניסים זה קשה, אבל אם אתה משחק 90 דקות בקביעות, שבוע אחרי שבוע, אמון של מאמן והביטחון שהשחקן מקבל, זה משפר כל שחקן. אבל זה חלק מהכדורגל, יש אדם אחד שמחליט מי משחק והוא צריך לבחור מתוך סגל גדול של שחקנים טובים".

איך אתם מתמודדים עם התקופות היותר קשות?

"אני מודה לאל על הבת שלנו, המלאך שלנו. ברגע שהיא בבית, הכל נשכח והכל סובב סביבה. כמובן שיש רגעים פחות נעימים ואיסאק הוא אדם ש'חולה' על כדורגל. לדייט הראשון שלו אי פעם, הוא הלך עם הכדור. הוא והכדור בלתי נפרדים. גם איתי, כשהיינו יוצאים לפעמים באמסטרדם, היינו הולכים לפארק ומשחקים כדורגל. לאיסאק יש כל כך הרבה תשוקה למשחק וכמובן שלפעמים כאישתו, זה עצוב לראות כשהדברים הולכים פחות טוב, אבל הוא כל כך חיובי ואני מאמינה שזה יביא לו את כל ההצלחה בעולם. כמובן שהוא עצוב לפעמים כשהוא לא משחק, כי זה לא מה שהוא ציפה לעשות כשהוא בא לפה – הוא בא לפה לשחק כדורגל. אבל הוא אופטימי ואני מאמינה בו".

אימאן פיגר | צילומים: פרטי

העבודה הכי קשה בעולם

"יום האישה הבין לאומי זהו יום שבו חוגגים את היותנו נשים חזקות", קובעת פיגר. "אני חושבת שגם בימים אלה אנשים עדיין רואים נשים כמין החלש יותר, אבל נשים הן שורדות, חזקות, מנטאלית ופיזית. גם היום יש מדינות עולם שלישי שבהן נשים יולדות בשדות אורז וממשיכות בעבודתן, אבל אנחנו לא מטפלות רק בעצמנו, אלא בכל המשפחה. אני אוהבת את העובדה שאישה מנהלת את המועדון, זה מדהים בעיניי. נשים היום יכולות להיות מנכ"ליות, אבל גם לנהל את הבית ולהיות אימהות וזה משהו ששווה לחגוג".

מה את עושה בחיים? מה לא יודעים עלייך?

"אני חושבת שלא יודעים עליי הרבה. העבודה האחרונה הייתה במכירות. התחלתי לעבוד בגיל 16 בעסק של גבינות. אין דבר יותר הולנדי מלמכור גבינות. אחרי זה עבדתי במאפייה, שם העליתי איזה עשרה קילוגרמים בגלל שלא יכולתי להפסיק לאכול. בגיל 20 התחלתי לעבוד כדיילת בטיסות של חברת KLM ההולנדית. עבדתי שם שנה, עד שהחלטתי שזה לא הייעוד שלי. למדתי גם תיירות ואז עבודה סוציאלית. עשיתי את כל מה שלא רציתי לעשות ולא באמת ידעתי מה אני רוצה".

"הייתה לי חברה שעסקה במכירות והגשתי בקשה לראיון עבודה. שיקרתי בקורות החיים, כי דרשו שם ניסיון, ואיך יהיה למישהו ניסיון אם כולם דורשים ניסיון? קיבלתי את העבודה והייתי די טובה בזה, עד שתפסו אותי אחרי שלושה חודשים. הצלחתי לצאת מזה בדיבורים כי הייתי כנה. אמרתי לבוס שהוא יכול לפטר אותי, או שהוא יכול לתת לי את ההזדמנות כי אני ממש רוצה את זה וכשאני רוצה משהו, אני בדרך כלל משיגה אותו. הוא כיבד את זה ונתן לי את ההזדמנות. זו הייתה הפעם הראשונה שזה קרה בחברה. אחרי שנה וחצי גם העבודה הזאת מיצתה את עצמה".

והיום?

"היום אני אימא, שזו לדעתי העבודה הכי קשה בעולם, ואני אישתו של איסאק, מערכת התמיכה שלו ומישהי שמנסה בכל יום להביא את עצמה למכון הכושר ולחיות חיים בריאים. זה מאוד קשה לעשות משהו בגלל כל המעברים והעובדה שאתה לא דובר את השפה במקומות אליהם אנחנו מגיעים. כרגע אני מתחילה עסק לביקיני בברצלונה עם חברה שלי, זה יהיה עסק אונליין. אני חושבת שזה לא משהו שישעמם אותי כמו בעבר. בשבילי, ביקיני זה מוטיבציה להתאמן ולהיות בכושר ובכל פעם שאין לי מוטיבציה אני מזמינה ביקיני ואומרת לעצמי שעכשיו אני צריכה לעבוד קשה יותר".

כשהיא בבית, הכל נשכח וסובבה סביבה. אימאן ובתה באצטדיון 'טרנר'

תשובות בשליפה:

מי המסי  של באר שבע?

"איסאק קואנקה, בלי ספק".

מי תזכה באליפות השנה?

"הפועל באר שבע".

המדינה הכי יפה שביקרת בה?

"ספרד, איביזה כי שם התאהבנו והתחתנו. יש שם אווירה טובה וזה כאילו שאתה חי בבועה ושום דבר בעולם לא מזיז לך".

עצמאות לקטלוניה?

"לא. ספרד היא מדינה יפיפייה ולא צריך לחלק אותה. בעלי קטאלני, אבל גם הוא לא בעד".

– צמחוניים?

"ב-85 אחוז כן. אני לא יכולה לדבר בשמו, אבל אני כן".

פפ גווארדיולה או ברק בכר?

"זו שאלה קשה, אבל אלך עם פפ גוארדיולה בגלל שהוא האחד שבאמת האמין באיסאק ונתן לו את ההזדמנות בברצלונה בגיל צעיר מאוד. אבל ברק עדיין יכול לעקוף אותו אם ייתן לו דקות", היא צוחקת.

איפה תגורו בשנה הבאה?

"הייתי רוצה לדעת את התשובה לכך. בכדורגל, זה לא משנה מה אורך החוזה שלך, הכל יכול לקרות. אני לא יודעת".

איפה יגורו בשנה הבאה? מהחתונה של הזוג