פרופסור שאול לדני יחגוג בתחילת אפריל את יום הולדתו ה-82. מי שמחזיק עד היום את שיא העולם בהליכה ל-50 מייל, לא עוצר ולו לרגע. "אני יותר מבוגר ויותר איטי, אבל ממשיך להתאמן. כל יום", הוא מספר מסלון ביתו בעומר, כשמאחוריו ארון מקיר לקיר, מהרצפה ועד לתקרה, עמוס בגביעים, אותות ומגנים, בהם זכה במשך 6 עשורים וקילומטרים של הליכה ששווים ל-12 הקפות של כדור הארץ, כ-500,000 קילומטר!

מה שההלך המיתולוגי הזה הספיק במשך 8 עשורים פלוס, יכול למלא הרבה יותר מספר עב כרס אחד. החל מהילדות ביוגוסלביה, דרך הבריחה להונגריה, השהייה במחנה הריכוז ברגן בלזן, העלייה ארצה, העיסוק בספורט, אולימפיאדת מינכן הארורה, השירות בצה"ל, וכלה במחקרים אקדמיים ובמאבק מוצלח במחלת הסרטן.

"הסוד להצלחה הוא לא להפסיק ללכת ולהתקדם הלאה. להציב מטרה ולא לתת לעבר או למאורעות שקורים להגביל אותך", הוא פורס את משנתו, "האופטימיות היא המפתח להצלחה בחיים. האדם הוא זה שאחראי למעשיו, ואם ימשיך לצעוד הלאה ולהגשים את רצונותיו, אין גבול ליכולותיו".

ילדות במחנה הריכוז ברגן בלזן

שאול לדני נולד בשנת 1936 בבלגראד. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהיה בן חמש, נאלצה משפחתו לברוח מהנאצים והגיעה להונגריה. שנה לפני סוף המלחמה, כאשר הגרמנים נכנסו לבודפשט, החליטה משפחתו של לדני להסתיר אותו ואת אחיו במנזר. כשבועיים לאחר מכן, כאשר הגיעו הוריו לאסוף אותו, הם נתפסו על ידי הנאצים והועברו לגטו בעיר, ומשם למחנה ברגן בלזן שבגרמניה. לאחר חצי שנה במחנה, הוא שוחרר ועלה על רכבת קסטנר ישירות לשוויץ. לישראל עלתה המשפחה מספר חודשים לאחר הקמתה.

שיגעון ההליכה דבק בלדני בעקבות צעדת 4 הימים בניימכן שבהולנד, כשמארגניה ביקשו מצה"ל לשלוח יחידה שתשתתף בצעדה. בשנת 1955 התקיימה בארץ תחרות דומה, בהשתתפות יחידות צבא, ובהמשך גם אזרחים, שצעדו 40 ק"מ ביום.  במקביל, עלה הצורך בהכנות, ונולדו צעדות קצרות יותר של יום אחד, כמו צעדת הכינרת, צעדת הנגב וצעדת הגלבוע. "אני", מספר לדני, "התחלתי להשתתף בהליכות ארוכות יותר. עשיתי 10 פעמים את פריז-בריסל, שזו הליכה של כ-300 ק"מ ב-4 ימים. 3 ימים ראשונים מרתון בבוקר ובצהריים, וביום הרביעי אולטרה מרתון  של 60 ק"מ ביום אחד".

ניצל מטבח מינכן

אולימפיאדת מינכן ב-1972, מהווה מאורע משמעותי בחייו של לדני, ולאו דווקא בגלל הספורט. הוא ניצל בנס מטבח 11 הספורטאים הישראלים. הוא ועוד חמישה ספורטאים אוכסנו בדירה סמוכה לזו שהותקפה בידי הטרוריסטים.

היותו של לדני מניצולי ברגן בלזן וטבח הספורטאים במינכן, הפך את הפרופסור להנדסת תעשייה וניהול מבוקש בקרב מגוון גדול של קהלים, בארץ ובחו"ל. "בשנת 1973 הזמינו אותי מטעם התנועה הציונית האמריקאית (ZOA) להרצות על נושאים שונים הקשורים לישראל, ביניהם פעולת חילוץ בני הערובה מנמל התעופה אנטבה שבאוגנדה. תמיד ניצלתי הזדמנויות כאלה כדי להגן על עמדות ישראל, אף על פי שלא הוסמכתי לכך".

איש אקדמיה

פרופסור לדני עוסק בחקר ביצועים ובבניית מודלים מתמטיים למציאת פתרונות לכל מיני בעיות. הוא גורו בחקר ביצועים בתחום הספורט. למשל, מודל ייחודי בקפיצה למרחק (לאן הקופץ צריך להתכוון כדי להגיע לתוצאה המיטבית ב-3 קפיצות), קפיצה במוט (מה הגובה המיטבי להתחיל את הקפיצה במוט, כדי לא לפסול מוקדם ומצד שני, לא להתעייף בעקבות תחילת הקפיצות בגובה נמוך) או שחייה (איך להרכיב את נבחרת המיקס, גברים ונשים, במשחה שליחים בסגנון מעורב, כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר). "המטרה היא למצוא פתרון שגם מאמן שלא יודע מתמטיקה יוכל לבחור נכון", הוא מסביר.

בימים אלה עסוק לדני בתחום שעשוי לסייע גם מבחינה ביטחונית, כשהוא מפתח מודל לאומדן טעויות המדידה של מרחקים מגופים שקועים בין השאר בתוך הים.

את התואר הראשון והשני סיים לדני בטכניון, ותואר שני נוסף באוניברסיטת תל אביב. את הדוקטורט עשה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק כשהוא משלב מינהל עסקים והנדסת תעשייה וניהול. "בשנת 1975 קיבלתי הצעה טובה מאוניברסיטת בן גוריון, ומאז אני כאן", הוא מספר בגאווה.

כשפרש לגמלאות, זכה לדני בפרס מפעל חיים על מחקרים בתחום הנדסת תעשייה וניהול. "בקרב האקדמיה אני מוכר בעקבות פרסום של כ-120 מאמרים, וספרים מצטטים אותי. בקרב הקהל הרחב אני מוכר בעיקר בגלל הספורט".

לדני זכה בפרס הוועד האולימפי הבינלאומי – מדליית הברון דה קוברטן. הוא בין הישראלים הראשונים בהיכל התהילה הבינלאומי של הספורטאים היהודים, זכה באליפות עולם בהליכה ל-100 ק"מ, וקבע בשנת 1972 שיא עולם ב-50 מייל שטרם נשבר (7:23,50 שעות).

ניצח גם את הסרטן

לפני 16 שנה לקה לדני בסרטן הלימפה. מי שחשב שהסרטן יכול לעצור את לדני, טעה. למרות הטיפולים הקשים הוא המשיך בהליכה למרחק של עשרות קילומטרים. "המלחמה האמתית שלי במחלה הייתה ברגליים. אתה הולך משמע אתה קיים". לדני ניצח את הסרטן בעזרת ההליכה.

פרופסור לדני לא מפסיק ללכת. לפני שבועיים זה היה במרתון תל אביב ובשבוע שעבר בטבריה. מחר (שישי) זה יהיה במסגרת מרתון ירושלים. "בבירה מספרים בגאווה שמדובר במרתון ירושלים ה-8. אבל כמו בהיסטוריה, אני התחלתי להשתתף במרתון זה עוד לפני הספירה הירושלמית הנוכחית. כמה זמן זה ייקח? בסביבות 6 שעות וחצי, אולי קצת יותר בגלל העליות של ירושלים".

למרות צפיפות המרתונים, לדני טוען שהוא בררן: "בעבר הייתי משתתף בכל מרתון או צעדה, היום פחות. אם המסלול הוא קצר, אני עושה אותו כמה פעמים, כמו למשל צעדת לטרון או צעדת הרצל מיער חולדה".

בשנים האחרונות הוא מרצה בימי השואה על מה שעבר עליו באותם ימים נוראים. שמו של לדני נדד למרחקים והגיע עד לעיתונאי איטלקי, הלך לשעבר, שלאחר היכרות עם לדני הוציא (2011) ספר ביוגרפי על חייו של הישראלי – "חמש טבעות וכוכב אחד", שמו. בשנת 2015 זכה הספר לפרס כספר הספורט הטוב ביותר באיטליה באותה השנה. "גם השנה הוזמנתי למירוץ זיכרון בבולוניה, ואף השתתפתי בכינוס בו לקחו חלק 57 שרי חוץ, בנושא מלחמה באנטישמיות".

ובזמן הפנוי?

לדני הוא גם אספן, והמדף בסלון קורס מעומס תומכי ספרים ישראלים ויהודיים. "אני גם אוסף כרזות, ופריטים שקשורים ל-10 דמויות מההיסטוריה של ארץ ישראל, ביניהם הרצל, רוטשילד, דיזנגוף, טרומפלדור ודיין.

פלאפונים הוא לא אוסף: "אין לי טלפון נייד. לא יודע, בהתחלה זה היה בגלל החשש מקרינה. ראית פעם רץ מרתון עם פלאפון? אני מסתדר בלי זה טוב מאוד. נכון שזה יכול לעזור אם הרכבת מתעכבת ואני מאחר לפגישה, אבל ללא נייד, פחות מבלבלים לי את המוח".

מה אתה מאחל לעצמך?

"שאהנה כל עוד אוכל ועם כמה שפחות מחלות, ובבוא יומי, הייתי רוצה שייכתב על המצבה: "הלך, הלך עד שהלך לו"…

רק בריאות ואריכות ימים!

על הפודיום במכביה ה-8 (אוגוסט 1969) | צילום: לשכת העיתונות הממשלתית

מקיר לקיר, מהרצפה עד לתקרה. 850 גביעים ופסלונים

חלק מאוסף תומכי הספרים

מרתון ירושלים. לדני, המשתתף המבוגר בתחרות | צילום: פלאש 90