היי נעים להכיר, אני נווה סיבר.
הסיפור שלי מתחיל בשתי מילים: אנופתאלמיה ומיקרופתאלמיה.

נולדתי לפני שלושה חודשים, ביום שבת גשום אחד בחודש פברואר. הייתי ילד טוב, יצאתי בזמן ובקלות. 3 וחצי שעות של צירים והגחתי לעולם. אבל אני רוצה שנחזור רגע אחורה, כשעוד הייתי בבטן של אמא שלי. במהלך אחת הבדיקות השגרתיות בהן הרופא עשה מעין “ספירת מלאי” ובדק שכל האיברים שלי קיימים והתפתחו כראוי, הוא הכריז שהוא לא רואה את עין שמאל. את עין ימין ראה בבירור אבל את שמאל לא. אני חושב שאבא ואמא לא היו כל כך מופתעים מהקביעה הזאת.
יודעים למה? כי ירשתי את זה מאמא שלי. כשאמא שלי הייתה עובר בבטן של אמא שלה אז גם אצלה עין שמאל לא התפתחה. מאז שאמא ילדה קטנה יש לה עין תותבת שנראית כמו עין רגילה לחלוטין וכל מי שרואה אותה לא יכול לנחש שמדובר בתותבת.
אתם יודעים, זה ממש מצחיק… מהרגע שאמא גילתה שהיא בהריון היא כל הזמן אמרה לאבא שהיא רוצה בן שיהיה “המאהב” שלה. אז הנה, היא קיבלה אותי, ואני החלטתי לקחת את זה עד לקצה.

טוב התפזרנו, נחזור לענייננו.
בכל הבדיקות שעשו לי במהלך ההריון ראו שעין שמאל לא מתפתחת, אם נדייק אין גלגל עין (אנופתאלמיה). את עין ימין ראו אבל אף רופא לא ידע לומר לאמא ולאבא מה יהיה טיבה. הם כמובן לא התבלבלו והחליטו שממשיכים עם ההריון עד הסוף.

במשך הזמן שהייתי בבטן, הרופאים רצו לעשות לי עוד בדיקות ומעקבים. מבחינתי זה היה ממש סבבה, הרווחתי עוד דייטים עם אבא ואמא. החיים בבטן היו רגילים לגמרי. שמעתי את אמא ואבא וגם את אחותי הגדולה אביגיל מדברים, צוחקים, שרים וחיים את החיים שלהם, ואני המתנתי בסבלנות לזמן שלי לבוא ולהצטרף לאנשים הנחמדים הללו שם מחוץ לרחם.

אז כאמור, באותו יום שבת גשום נולדתי.
כבר ברגעים הראשונים אמא ואבא שמו לב שמשהו מוזר עם עין ימין שלי. גם הרופאה שבדקה אותי שמה לב לזה. והנה, פחות מ-24 שעות מהרגע שנולדתי הגעתי לבדיקת העיניים הראשונה שלי. שם עשו לי כל מיני בדיקות והרופאה נתנה כל מיני אבחנות. בשורה התחתונה אובחנתי עם אנופתאלמיה (חוסר בגלגל העין) בעין שמאל ומיקרופתאלמיה (עין קטנה) בעין ימין.

חודש אחרי שנולדתי הספקתי להגיע לבדיקת עיניים נוספת שבעקבותיה הרופאה הפנתה אותי לעוד ועוד בדיקות. אבל אז בדיוק הגיע אורח חדש ומוזר לחיינו – וירוס הקורונה ומאז הכל די בהקפאה.

כרגע עוד לא יודעים לומר אם ישנם שרידי ראייה שאוכל באמצעותם לראות משהו, או שמא אני לא רואה בכלל.
בינתיים אני גדל מיום ליום, ומבלה בבית עם אמא ואבא ואביגיל שלא מפסיקה לעשות לי שיגועים.

אני לא באמת יודע מה צופן לי העתיד, או איך ייראו החיים שלי. מה שבטוח זה שאני הולך לנצל אותם עד תום, ליהנות מהם, לחוות כל דבר בדרך המיוחדת שלי, ואהיה הכי טוב בכל דבר שארצה ואעסוק בו.
אני מזמין אתכם להצטרף ולקחת חלק במסע המופלא שלי ושל משפחתי