מר באב״ד- מנכ"ל משרד האוצר

שלום רב,

עשייתך בימים אלה ראויה לשבח ולהוקרה.
כמנהלת בית-ספר המנהיגה 450 תלמידים, 50 מורים וכ-800 הורים ועומלת על בניית חוסנם לעמידה באתגרי השעה מחובתי לתמוך בעובדי המדינה – כל אחד ואחת בהתאם לתפקיד – כולנו עובדי מדינת ישראל וכולנו מחויבים לדאוג לכלל הציבור.
אתמול, כשעה לאחר שאמרת שאינך מחויב לתמוך בעבודת צוותי החינוך בישראל (שהרי זו משמעות הדברים) בקע קולו של מוש בן ארי ממטבח ביתו. הוא פרט על מיתרי הגיטרה ושר:

״כי לפעמים במשא ומתן
מורידים אותנו נמוך
וזה קורה ביני ובינה
והנשמה קוראת רק לצאת ולעוף
כשבנינו משהו נקרע…״

בוא נעצור!
בואו נעצור כולנו!
כולנו נמצאים יצאנו למסע מורכב ומסוכן ללא הכנה ראויה –  מי כמוך יודע., מי כמוך יודע ומכיר תהליכי ניהול משא ומתן במשק ובכלל.
אני, כמנהלת בית-ספר, יודעת להוביל תהליכים מורכבים עם הילדים של כולנו – כאשר הם במצוקה הם כועסים ומגלים סרבנות ואפילו תוקפנות. הם אוחזים בעמדותיהם וברגשותיהם כעוגן. ברגעים אלה אני נדרשת לגייס את מקצועיותי וניסיוני. אני לא אומרת להם שאני לא מתרגשת מהם, אני לא מצהירה שאינם ראויים או שהם רעים ומוותרת עליהם. אני מושיטה להם יד, מישירה מבט, מקשיבה וחושבת. אני עוצרת לרגע את הלהט ומנסה להזכיר להם ולי מה באמת חשוב.
רק אז אני מתחילה במשא (ובמסע) ומתן ומשתדלת לשמור על רף גבוה אליו אנחנו שואפים יום-יום במשך שנים רבות. תאמין לי – יש אלפי ילדים והורים שבוחרים יום-יום לתת אמון בי ובעוד מאות מורים ומנהלים ואנשי חינוך – אנחנו רואים בימים אלה בתפקיד שלנו שליחות כפולה ומכופלת ולא נאכזב אותם!
מר באב"ד היקר, בתי- ספר מתנהלים רק כשיש צוות חינוכי. אין חינוך בלי מחנכים.
הילדים שלך, שלי, של כולנו תלויים בנוכחותנו מקרוב או מרחוק. מידי ערב אני מתפללת לאלוהים שייתן לי ולכל אנשי החינוך את היכולת ואת הכוח לקום בבוקר לעוד יום של מפגש עם הילדים – שיהיה זה מפגש אנושי מקרב, מקדם, אוהב ומלמד. שנזכה לתת עוד ועוד למי שהם ממשכינו עלי אדמות.
אנחנו מלמדות מרחוק אבל מרגישות הכי קרוב שיש – מדברות עם כל הילדים, שולחות את בני הזוג שלנו לחפש אותם בשכונות כי הם לא זמינים לנו ואנחנו דואגות – מה לעשות, לחלקם אין טלפונים חכמים וגם לא מחשבים בבית. אנחנו לא חושבות מי אשם בכך (…בטח בגלל משא ומתן שלא הצליח בעבר בממשלה) ולא שופטות – אנחנו פשוט מתמודדות באהבה.
אז בבקשה, למרות ועם כל הלחץ, בוא נקפיד לנהל משא ומתן מכובד. בוא ניתן למדינה ומכל הלב מתוך כבוד ואהבה. כדי שנוכל להמשיך בכך, בבקשה – אל תציג אותנו כמיותרים ואל תניח שאפשר לסמוך על עבודה לא יסודית ולא משמעותית כי אנחנו לא כאלה!
המילים הללו שאמרת לא נשמעות טוב. הן מחלישות ועוד יותר מכך נותנות מודל להורים ולתלמידים. די, מספיק עם הפילוג.
בואו נשמור כולנו על סולידריות (אגב, במערכת החינוך זה הנושא המרכז השנתי).
אל תשווה בין גופים שונים במדינה, כל אחד בעשייתו, במקצועיותו ובאחריותו.
אנחנו, אנשי החינוך, לא יוצאים לחופשה כפויה, אנחנו מגבירים אחריות!
אנחנו נוכחים 24/7 עבור הילדים והוריהם.
אנחנו מגלים יצירתיות כדי לנהל את המסע כמשא ומתן מכבד ואחראי.
המשך לעמוד איתן בתפקידך החשוב – גאה בעמידה הזקופה שלך ושל כל המנהיגים שלנו.

הכותבת היא יפעת מנשקו מנהלת בית-ספר גבים, בבאר שבע