טורים אישיים

מיומנו של מוקדן

טורים אישיים16 במרץ 2020    4 דקות
0

יניב גלעדי הוא אחד ממוקדני מד"א שמקבל בכל יום עשרות שיחות בעקבות נגיף הקורונה, ויש לו משהו חשוב מאוד להגיד לכם

מיומנו של מוקדן

היי אזרחי ישראל אני יניב, והחברים שלי ואני הם אלה שעונים לשיחות שלכם במוקד החירום של מד"א בנוגע לקורונה.

כל אחד מאיתנו מטפל במאות שיחות כל יום. לפעמים זו שיחה של שתי דקות, ולפעמים של עשרים דקות. אין רגע אחד שהטלפון של כל אחד מאיתנו לא מצלצל. אנחנו עובדים בצוותים 24/7 וכל אחד מאיתנו עזב את החיים שלו ואת המשפחה שלו.

אני כותב את הדברים האלה כי אתמול הרגיש לי שעל כל 100 שיחות בערך, יש רק אחת שהיא שיחה שאולי דורשת את ההתערבות של מד"א בנוגע לקורונה. אבל היום – נדמה שמספר שיחות ה"סרק" שילש את עצמו, וכל אחד עם קצת נזלת ושיעול מתקשר. ואני מזכיר שמדובר במוקד חירום.

אני כמובן לא מזלזל באיך שמישהו מרגיש, גם אם זה "רק" קצת נזלת ושיעול. הפאניקה שלכם מורגשת היטב, ואי אפשר להאשים אתכם. לחלות בקורונה נשמע כמו משהו מלחיץ לאללה.
רופאים נמצאים בבידוד, ומרפאות לא מקבלות חולים. ונדמה שאין מענה בשום מקום. הכול בבלגן. נכון.

אבל אני באמת שמח להיות זה שנמצא בצד השני של הקו. שמח על הזכות לקבל את הוקרת התודה מאזרח או אזרחית שאחרי השיחה יכולים להיות רגועים ולהרגיע את הילדים שלהם ואת הסביבה שלהם. זאת למרות שאנחנו לא רופאים ולא פסיכולוגים ולא עובדים סוציאליים.

לכן חשוב לי לכתוב פה חלק מהדברים שאני מוצא את עצמי פתאום אומר לכל כך הרבה אנשים בטלפון, כדי שגם אתם תוכלו להזכיר לעצמכם דברים שמאוד קל לשכוח בזמן שמפמפמים לנו כל היום לתוך המוח את הפחד "קורונה קורונה קורונה":

אסור לנו לזלזל במצב המיוחד הזה. אבל קודם כל נזכור שאנחנו בישראל שבמזרח התיכון, ובתקופת מעבר של עונות. יש שפעות ווירוסים שמסתובבים פה והסתובבו פה לפני הקורונה ויהיו פה גם אחריה. תזכרו בבקשה שגם בשנה שעברה אתם או מישהו שאתם מכירים היה ככל הנראה חולה או מצונן. גם לפני עשר שנים, וגם בשנה הבאה. לפעמים אנחנו פשוט חולים, וזה הכול.

בבקשה תזכירו את זה לעצמכם כל הזמן. תנסו רגע לשים את הקורונה מחוץ למשוואה ותשאלו את עצמכם מה הייתם עושים אם הקורונה לא הייתה כאן בכלל. כנראה הייתם הולכים למיון, למרפאה, או מתייעצים עם קופת החולים שלכם, או סתם נשארים בבית ונותנים לזה לעבור. ובגלל שכללי המשחק השתנו והרופאים בבידוד ומרפאות לא מקבלות חולים פרונטלית – איך הייתם מטפלים בעצמכם ללא קשר לקורונה? כנראה נחים בבית, מחזירים הרבה נוזלים לגוף, ועוקבים אחרי המצב שלכם.

תזכרו דבר נוסף חשוב – גם אם הייתם לפני שבוע או שבועיים במגע אם מישהו שרק עכשיו התגלה כנגוע בקורונה, אבל הוא לא הראה תסמינים חריגים בזמן שהייתם ביחד – זה אומר שבאותו פרק זמן הוא בכלל *לא* היה מדבק.

אם יש החמרה בתסמינים שלכם – תתקשרו אלינו. אם כבר פתחו לכם קריאה, תתאזרו בסבלנות. הקריאה עוברת לבדיקה מקצועית של צוות רופאי קופ"ח ורופאים מחוזיים ויתאמו מולכם מועד להגעת אמבולנס על מנת לקחת בדיקה. בבקשה תהיו סבלניים. החשש להידבקות בקורונה הוא בקיום מספר תנאים ומקרים שתוכלו למצוא באתר משרד הבריאות עם שאר המידע הרלוונטי. עקבו אחרי מה שהם כותבים שם ותיצמדו להנחיות של טיפול מונע.

ובנימה אישית: למרות הפאניקה, עד כה כל המתקשרים אליי היו קשובים ונחמדים וזה משמח מאוד! אני אוהב לסיים את השיחה בלהגיד שאין לי איך לעזור להם, שזה בעצם חדשות ממש טובות. אני שמח שגם פה אני משתמש בקול שלי שבהחלט ניכר שהוא עוזר להרגיע וחיוני גם במצבים כאלה, מי היה מאמין.

לסיום, בכנות, קשה לתאר את ההרגשה כשמתקבלת שיחת "אמת". כשאנחנו מבינים שיש שילוב מדויק של סיפור רקע ותסמינים, ושככל הנראה אנחנו כרגע מדברים עם "חולה הקורונה הבא". לכן חשוב כל כך שנהיה פנויים וקשובים וחדים בדיוק למקרים שיכולים להיות משוייכים לקבוצת סיכון להידבקות בנגיף. בבקשה תעזרו לנו לעזור לכם, ולכל עם ישראל. שנהיה בריאים

 

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

האדמה תחתיי

הילה טביב, יוצרת צעירה מבאר שבע, בעוד טקסט אישי שכתבה

טורים אישיים10 במרץ 2024    3 דקות
0

איך זה להיות חטוף?

הילה טביב, צעירה מבאר שבע, בסיפור קצר שכתבה בעקבות עסקת החטופים הראשונה

טורים אישיים18 בפברואר 2024    5 דקות

כתיבת תגובה