הימים חולפים, שנה עוברת
הימים חולפים, שנה עוברת
אבל המנגינה, אבל המנגינה
אבל המנגינה
לעולם נשארת (עממי. מילים: יעקב כהן. לחן: עממי)
האמנם?

כל חיינו משלב הלידה ועד המוות אנו עסוקים במעברים.
מעבר בתעלת הלידה, מעבר משכיבה לזחילה, לישיבה, הליכה. מעבר מינקות לילדות, מנערות לבגרות. מעבר מרווקות להורות, מהורות לסבתאות, לזיקנה ועוד. יש מעברים שנכפים עלינו ויש כאלה מבחירה,יש מעברים משמחים ואחרים פחות. ישנם קשים ומאתגרים ויש קלילים ופשוטים.

בכל אחד מהמעברים אנו משאירים מאחור חלקים פחות חשובים וזה מאפשר לנו להמשיך הלאה עם מה שבאמת חשוב ומקדם. היכולת הזאת לוותר על חלקים מסוימים שכבר לא מועילים לנו ולאסוף בדרך אחרים, מלאים באנרגיה חדשה, והיא זאת השומרת עלינו בכל אותם המעברים, קלים כקשים.

גיל המעבר טומן בחובו המון אתגרים,פיזיולוגים, נפשיים, חברתיים ובכלל.
גלי חום, יובש, דכדוך, כאבים, עייפות, שינוי במצבי הרוח, עצבנות, לחץ דם, (כל אחת ואחד יכולים להוסיף לרשימה עוד ועוד). ההזדהות עם המצבים הנלווים בגיל המעבר נותנת כוח והבנה שאת לא לבד. שאפשר לשוחח בגלוי כי כולנו באותה הסירה, גם אם הים סוער והגלים חזקים.

אז מה אומרות? לא חשוב הגיל העיקר התרגיל?
אישית אני חושבת שלתרגל: אכפתיות ,אמפתיה, אהבה, שמחה,הכלה, העצמה,יושרה… וכן, גם תרגילים גופניים ואוכל מהנה וצחוק עד השמיים יעזרו לנו לעבור בשלום את הגיל המאתגר וליהנות ביג טיים מהחכמה והניסיון שלנו כמעט בהכל.
יש מעבורת שיוצאת כעת למקום לא ידוע, מי מצטרפת אלי? מה יכול להיות!? מקסימום נהנה…!

באהבה ממני.

אירית דאי נשואה לאלכס, אמא לעומרי קסם ודור המדהימים, סבתא לשניים. פרשתי מעיריית באר שבע לאחר 32 שנות עבודה, ניהנת מהחופש ומההזדמנויות שהוא מביא.