חודש מר-חשוון נעדר ימים טובים וימי שמחה וצרות רבות אירעו בו לעם ישראל .

לרובם אווירת הסתיו ורוח הקדרות המתלווה אליה, יוצרים תחושת מועקה ביחס למקומו ותפקידו של האדם בעולם ועלולים לגרום הסתכלות פסימית על עצם קיומנו. אצלי, כאשר מגיע חודש חשוון התחושה שלי אחרת ,האווירה מחזירה אותי לילדותי באתיופיה… משהו רוחני עוטף כמו שכינה.

רוחניות הוא שם כולל למספר גישות לפיהן העולם אינו מסתכם רק באנרגיה, חומר, ותודעה, וכי קיימים מאפיינים נוספים לקיום כגון: תכלית, נשמה, גמול, שכר ועונש וכו' ולרוב גם אלוהות או לפחות כוח עליון מסוים.

ההשקפות הרוחניות שלי רואות את חיי הרוח כעיקריים ואת החיים החומריים, הפיזיים, החיצוניים – כמשניים בחשיבותם.

בתקופה הזו אימי מחפשת את הלבוש המסורתי המיוחד שלה ליום הגדול "יום הסגד" ותחושות התרגשות מציפות את כל גופי, מעלה בי געגועים. קרובי המשפחה אשר מתגוררים רחוק מהערים והכפרים באים אלינו ל"יום הסגד" .

ליום הזה משמעות סמלית למעמד הר סיני. "ביתא ישראל" במשך כאלפיים חמש מאות שנה חגגו את יום הסגד והדבר הועבר מדור לדור.

צילום: אפיק אנגדה

סגד משמעותו לסגוד; כולם לבושים בלבן וצועדים כ"שביל של חלב" ועולים להר גבוה באזור מגורינו, להיות קרובים לאלוהים: צמים, מתפללים ,סוגדים לאלוהים וקוראים בתורה.

השנה כמו כל שנה בישראל ההכנות וההתארגנויות ליום הסגד היו, אך שנה זו הייתה שנה מיוחדת בה לא חגגו רק בני הקהילה "ביתא ישראל" (יהודי אתיופיה) אלה רוב תושבי ישראל.

חגגו בבתי ספר, מתנסים, ארגונים וכו' וחלקם עלו לירושלים והשתלבו "בשביל החלב" לדרך לקייסים (המנהיגים הרוחניים) לבקש את בירכתם.

יום זה היה מרגש, תחילתו של עידן חדש. ראיתי אחדות, ראיה אופטימית ועין טובה. גם במציאות מורכבת ומסובכת.

קוראים לי שמחה אסרסאי, אמא של אפיק ומאיי אנגדה, עוסקת מזה 15 שנה בתחום הכספים, עובדת בבנק הפועלים בעלת תעודות הסמכה בתחום המשכן והנדל"ן וסטודנטית לתואר שני במנהל עסקים ופעילה חברתית בכלל וקידום נשים בפרט.