למי שלא מעודכן אגב, ב-2 המקרים באר שבע הפסידה בהפרש של 2.

יחד עם זאת, בעוד בכדורסל מה שהיה הוא מה שיהיה העונה, בכדורגל זו הייתה העברת השרביט הסופית מהפועל באר שבע לטוענת החדשה לכתר והיחידה שנראית שמסוגלת העונה לאיים על ההגמוניה של מכבי תל אביב.

יחד עם זאת, כשמסתכלים על הקבוצה, בהתחלה לא כל כך ברור מה יש להם, לחיפה, שהופך אותם לטובים מאיתנו. הרי, לנו יש מלך שערים ששיחק בצ'לסי, שחקן נבחרת פורטוגל לשעבר ששיחק עם רונאלדו, שחקני נבחרת ישראל, ליטא ועוד ואת המאמן הכי טוב בארץ. ומה יש לחיפה להציע? 2 אוסטרלים ובלבול אחד גדול על הקווים? ובכן, אם מחפשים את ההבדל במילה אחת, אז המילה הזאת היא קבוצה; יש להם אולי שחקנים צעירים, שמות פחות גדולים, אבל הם קבוצה. אצלנו זה עדיין אוסף של שחקנים "רעבים" שמשום מה שבעו לאחר המחזור השביעי. אם רוצים את ההבדל ב-2 מילים, אז הן חייבות להיות צ'ירון שרי, הטוני וואקמה של מכבי חיפה שמראה כדורגל הולנדי אמיתי, לא כמו זה של נייג'ל האסלביינק, הכוכב החדש של סורינאם.

זו הייתה הפעם הראשונה שהפועל באר שבע מפסידה באצטדיון "טרנר" 2 משחקי בית רצופים, הפעם הראשונה שקבוצה מנצחת אותה באצטדיון הזה בפעם השלישית (ברציפות), וזו הייתה הפעם הראשונה שבה אמרתי לעצמי העונה: "זהו, נגמר עידן האליפויות".

רק 4 פעמים בעטה חיפה למסגרת במשחק הזה, אבל עבור באר שבע זו הייתה הפעם הרביעית שהיא בעטה בדלי ההפסדים העונה. הרי, היא הייתה שם, ואפילו שיחקה טוב בחלק מהמשחק, אבל איך זה שהבטיחו לנו שחקנים צעירים, רעבים, כאלה "שיחזירו את ה-DNA של המועדון", וכל קבוצה שמשחקת מול באר שבע נראית רעבה יותר? ומה עם המנטאליות, מה עם אופי? איפה היעילות של המחזורים הראשונים?

אם צריך להקביל את באר שבע של העונה למשחק קלפים, באר שבע היא בלוף בריבר, כשאת הבלוף הזה חשף שחקן בן 34 שלא שיחק 7 חודשים. עצוב לראות שהחזרה של מאור מליקסון הסתיימה בהפסד, אבל עדיין מרגש לראות שגם היום הוא הקוסם היחיד בקבוצה שמסוגל להוציא שפן מהכובע.

אבל קוסם, כמו כל קוסם, צריך שוליה לצידו שתעזור לו במופע. אולי פאוליניו?