טורים אישיים

זווית מהיציע | משאלת היובל של ברקת

טורים אישיים27 ביוני 2019    3 דקות
0

מזל טוב לאלונה ברקת שחגגה יום הולדת. השאלה היא, אם הייתה לה רק משאלה אחת, כשהיא כיבתה את הנרות, מה לדעתכם ביקשה? לנצח בבחירות או אליפות?

זווית מהיציע | משאלת היובל של ברקת
אלונה ברקת מחלקת אהבה. מזל טוב | צילום: דני מרון

גם אני, כמו רבים מאוהדי הפועל באר שבע, הרמתי גבה כשראיתי את שחקני הרכש הראשונים של הקבוצה. גל של החתמות מהליגה הלאומית, שחקן בית שחוזר הביתה, וזה לא אלמוג כהן, אלא נאור סבג, זרים מקוסטה ריקה וחלוץ "שלא יודע לכבוש", שוב בחירות ושוב אלונה שוקלת להתמודד.

זה מזכיר לי בדיחה ששמעתי השבוע: גבר משחרר שד לחופשי שמעניק לו משאלה. "מה שאתה רוצה, תבקש", אמר השד. "אוקיי, אני רוצה שיהיה שלי ושיהיה לי את הבית הכי גבוה בעולם, עם חומה שלא נגמרת", ענה הגבר. "אבל אי אפשר חומה שלא נגמרת, אין דבר כזה", אמר השד. תבקש משהו אחר. כל דבר הגיוני". חשב הגבר וענה, "אוקיי, אני רוצה לדעת מה נשים חושבות", ביקש.

השד: "באיזה גובה בדיוק אתה רוצה את החומה שלך"?

עכשיו מה אם האישה הזו היא נשיאת הפועל באר שבע? איך נסביר את חלון ההעברות? מה המחשבה מאחורי זה?

נגיד והפעם הבנו את הטעות שלנו בקלפי, אז איפה הבטחת הבחירות לאוהדים? מה עם איזה דיא סבע כזה? או עלי מוחמד?

הרי מנגד, שיר צדק בחוץ, גם חן עזרא, עדן בן בסט ודור אלו. ואולי גם מאור מליקסון יפרוש ועכשיו מכרת גם את מיכאל אוחנה. וזריהן עדיין פה (כי יש משחק מול בית"ר במחזור הראשון?).

אלא שאז, עם או בלי קשר לאורלי לוי, פתאום זה הגיע. פתאום עדן שמיר חותם ואז ארנסטס שטקוס וגם רמזי ספורי בדרך ואם הקולומביאני יחתום, אולי לא נתגעגע לאוגו. מה קורה פה, שמרתם את הטוב לסוף?

ואז, כשה-WELCOME מתפוגג, אני מתחיל לחשוב. שחקנים טובים ככל שיהיו, חמישה זרים חדשים וצעירים "רעבים", מעניין כמה זמן ייקח להם להתחבר? הרי רוב שחקני הרכש לא שיחקו בליגת העל, ואלה ששיחקו, לא בדיוק התחרו על תארים. ועוד דבר, הבאתם שוער, מגן מחליף, שלושה קשרים וחלוץ. אבל מה עם לחזק את החוליה החלשה בעונה שעברה? עוד פעם נשים את כל הז'יטונים על מיגל ויטור?

אלא שהפעם, בניגוד לינואר, נראה שאלונה עדיין פה. נראה שלא משנה כמה היא רוצה לחסוך, אולי לעזוב בעתיד, הלמעלה מ-30 הפרש בעונה שעברה, עדיין יושב לה עמוק במחשבה. ואלונה, היא ווינרית. היא לא יכולה להרשות לעצמה לא לעבור את אחוז החסימה בליגה שוב, כמו בעונה שעברה.

אלונה חגגה יובל השבוע. היא כבר לא ילדה. למדה דבר אחד או שניים בכדורגל. היא יודעת מה זה להיות אלופה. היא אלופה גם כשהיא לא זוכה בתואר. וזה לא מובן מאליו.

אבל כשלא מוותרים, בסוף מגיעים לנחלה ומי כמוה יודע. השאלה מה חשוב לה יותר, לנצח בבחירות או לנצח על המגרש? וכשכיבתה את נרות עוגת היום ההולדת והייתה לה משאלה אחת, מה לדעתכם ביקשה?

כי אלונה בתקופת בחירות, היא כמו מיגל ויטור בעונת כדורגל. כשהוא בריא, הוא הכי טוב, אבל כמה הוא כבר בריא? וכשהראש שלה בהפועל באר שבע, היא הכי טובה, אבל בתקופת בחירות…?

כעת, נותר רק לראות מה יקרה עם הפרויקט החדש, דובר הספרדית של ברקת. ולאחל לה מזל טוב, עד 100 כ-20 שנים ו-120 נקודות. לאחל לה הצלחה בבחירות, גם בזרים וגם בכנסת. ולאחל לה ולנו, שהיא תמשיך לרצות לנצח, בבאר שבע. כי אלונה כשהיא רוצה, זה הדבר הכי טוב שהאוהדים יכולים לקבל. והם רוצים. אנחנו רוצים.

להתראות ב'טרנר', אחרי ניצחון על מיכאל אוחנה במחזור הראשון

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

שי מאילן | גאים בכם!

עמית זיס ויאיר קרביץ מהפועל באר שבע היו שותפים בכירים לזכייתה של נבחרת ישראל באליפות אירופה לנבחרות עתודה. ומה הלאה?

טורים אישיים22 ביולי 2019    3 דקות
0

התמדה זה הכל

אז מה עניין הקושי בלהתמיד? בלהתחיל משהו ולהתמיד בו לתקופה ארוכה, לחודשים, שנים ואפילו חיים שלמים? מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים ש...לא?

טורים אישיים8 ביולי 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה