טורים אישיים

בגובה העיניים / רוני ברוש

טורים אישיים12 בדצמבר 2017    4 דקות
0
בגובה העיניים / רוני ברוש

"איפה את?" הוא סימס לי. פתחתי את ההודעה בידיים רועדות וחשבתי לעצמי-איך אחרי ארבע שנים אני עוד מצליחה להתרגש שהוא כותב לי הודעה ועוד כל כך לקונית?, "בבית" עניתי, וחיכיתי בקוצר רוח לתשובה. "אני יכול לקפוץ?", היססתי ובידיים רועדות המלוות בדפיקות לב מואצות, כתבתי "אולי נצא לשתות משהו?", והוא ענה, "בא לי להיות בבית". הסכמתי, למרות שידעתי שהיום, זה לא יכול להוביל למשהו טוב.

אנחנו בקשר און אנד אוף כבר ארבע שנים ואני עדיין מרגישה כאילו אנחנו מכירים חודש. אני מתרגשת בכל פעם שהוא יוצר קשר. מבלה שעות במקלחת לפני כל מפגש, ועומדת אובדת עצות מול הארון גם אם אנחנו נפגשים בבית. ובכל פעם שאנחנו נפגשים אני מבטיחה לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת, שנשוחח על היום שלנו, שנצחק על דברים טיפשיים ושנתחבק בזמן שאנחנו רואים טלוויזיה. בכל פעם שאנחנו נפגשים אני מנסה להיות אני, ויוצא לי מישהי אחרת, סגורה, מרוחקת וכועסת. איפה רוני שכולם אוהבים?, אני שואלת את עצמי בזמן שאני פותחת לו את הדלת. הוא עומד שם, מחייך ואני נמסה אל תוך הגוף שלו.

אחרי שיחת חולין שכוללת בעיקר גיבוב של משפטים מיותרים אנחנו נכנסים למיטה, איפה שיש לנו תקשורת טובה, שם המילים הופכות מחסרות משמעות להכרחיות, מרתקות וחשובות. שם אני זו רוני והוא זה הוא, שם בין הסדינים זה אנחנו. אבל כשזה נגמר ואנחנו חוזרים לבגדים היום יומיים, אני חוזרת להיות מישהי שאני לא מכירה. "איך עבר עליך היום?", הוא שואל בהתעניינות שלא אופיינית לו. "היה לי יום לא טוב. שום דבר לא הסתדר לי", אני עונה וחושבת בלב שדווקא היה לי יום לא רע, אז למה המשפט הזה יצא ממני?, ואז הבנתי שמצב הרוח המעורפל היה בגללו. הוא לא נותן לי את מה שאני צריכה, אז למה אני נשארת במקום?, הסיפור הזה לא מקדם אותי ואפילו מחזיר אותי אחורה לימים שבהם חשבתי שאני מיותרת בעולם. חזרנו למיטה ועשיתי את עצמי נרדמת, הרגשתי שהסיטואציה הזו גדולה עליי וההחלטה שתגיע אחריה כנראה תוביל אותי לכמה ימים של דיכאון. רציתי לדחות את הקץ, רק לעוד כמה שעות. אחרי חצי שעה הוא הלך בלי להגיד שלום. הדמעות לא איחרו להגיע והבנתי שהגיע הזמן לשים לזה סוף. אחרי כמה דקות קיבלתי הודעה, שמחתי כל כך לשמוע את הצליל והייתי בטוחה שהוא כתב לי איזה משהו נחמד. אולי סוף-סוף הוא הבין, חשבתי לעצמי בזמן שאני מתרוממת מהמזרון ספוג הדמעות. כשניגשתי לנייד הבנתי שההודעה לא ממנו, התאכזבתי. זה היה מישהו שפגשתי באותו יום במהלך יום עבודה. הוא אמר שהוא חושב עליי, שאני מיוחדת בעיניו ושהוא רוצה שניפגש בהזדמנות אם מתאים לי. ניסיתי שהמילים שלו יחלחלו אליי, שאני אבין שיש מישהו שמבין שאני שווה משהו, אבל ישר חזרתי במחשבותיי אליו, לזה שלא שם לב אליי.

קמתי בבוקר בתחושה מעודדת. ציפיתי לשיחת טלפון של יום שישי שתבהיר איך אני הולכת לבלות את הסופ"ש. תמיד אני מייעצת לחברות שלי שזה שיש להן זוגיות, לא אומר שהן צריכות להתרחק מהחברים שלהן. ופתאום אני שמה לב שאני לא מיישמת את העצות של עצמי. כך קרה שבמקום לבשל, ללכת לחדר כושר ולשבת לקפה עם חברות, ישבתי בבית מנוטרלת וחיכיתי לשיחת טלפון ממנו. כשהגיע הערב והוא עדיין לא התקשר, הבנתי שהקשר חייב לקבל תפנית כלשהי, וכנראה שזה צריך להגיע ממני כי הוא, נמצא במקום מאוד נוח.

כתבתי לו שאני רוצה שניפגש, והוא ענה לי בצורה מאוד קרה ולא נעימה, נעלבתי. החלטתי עם עצמי שאני מאפשרת לרוני לצאת החוצה ואיתה גם לאימפולסיביות שלי. כתבתי לו הודעה מתסיסה, לא נעימה ולא משתמעת לשני פנים. ציפיתי שמיד אחרי הוא יתקשר, ישאל מה קרה?, יבקש להיפגש להסדיר את העניינים. במקום זה הוא ענה "למה?", ואני קראתי את התגובה שלו, פעם, פעמיים, שלוש חיכיתי שיתקשר להתנצל. שיבין שהוא טעה. אחרי עשרים וארבע שעות שלא יצר קשר, הבנתי שמפה אין דרך חזרה, והגיע הזמן לסיים את הפרק הזה בחיי. "רוצה לרקוד, רוצה לשיר, לפרוש כנף לעוף מעל העיר ולשוב על חושיי", כמו ששרה דפנה. אבל איך אני עושה את זה עכשיו כשאני שוב מרגישה בודדה בעולם?, אולי אשלח לו הודעה?, חשבתי ולרגע ובהלתי מעצמי. אם יצאתי משם למה להיכנס שוב?, החלטתי לשוב ולקחת פיקוד על חיי, הייתי החלטית ונחרצת ואז לא עברו כמה דקות והוא סימס לי, כאילו הוא מרגיש שאני רוצה לעבור הלאה. הסתכלתי על ההודעה, הסתכלתי על עצמי במראה ולא הצלחתי להתאפק.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

התמדה זה הכל

אז מה עניין הקושי בלהתמיד? בלהתחיל משהו ולהתמיד בו לתקופה ארוכה, לחודשים, שנים ואפילו חיים שלמים? מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים ש...לא?

טורים אישיים8 ביולי 2019    דקה אחת
2
יניב סול   

זווית מהיציע | כשבאר שבעי מציל את...

על הרכש הכי טוב שבאר שבע אפילו לא שקלה לעשות, על תפקיד המנודים בחלון העברות ועל חנן ממן, שכבר לא פה מזמן. רק שהוא עדיין לא יודע זאת

טורים אישיים4 ביולי 2019    3 דקות

כתיבת תגובה