"רוני, אולי את מעוניינת בגרוש עם ביקוש?" פנה אליי א' באחד מאפליקציות ההיכרויות. הסתכלתי על הפרטים שלו, הוא היה במרחק של כמה קילומטרים ממני. התלבטתי מה להגיב והאמת, לא הייתה לי תשובה חד משמעית. מה הסיפור לפגוש אותו לקפה הרי אני סתם יושבת בבית. הוא גרוש, סביר להניח שהוא יודע איך להתנהג בזוגיות. לרגע הרצתי בראש איך החיים שלי לצד א' יכולים להיראות ודמיינתי את הקלישאה שאני מתכחשת לה כל חיי. לא הספקתי לענות וקיבלתי הודעה נוספת, הפעם מדן הדגדגן שהצהיר בפניי שהוא ידגדג אותי כמה ואיפה שאני רק ארצה. הבחור הבא ציטט לי את שלמה ארצי "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר" אז עניתי לו, מ.ח 20036987, כמובן שהוא לא הבין.

הסשן המלבב הזה היה ההתנסות היחידה שלי בפלטפורמות מסוג זה למציאת זוגיות. בדרך כלל אני רק מנכסת לי את התואר צופה מהצד, או משתתפת סמויה. מודה שלא פעם עניתי לשיחות עם נשים בשביל חבריי הגברים שעמדו אובדי עצות אל מול סוללת הודעות סתמיות בסגנון "מה אתה עושה בחיים" ו"מה אתה מחפש בבחורה". אני מודה שגם לא פעם התעקשתי עם חברה רווקה לפתוח פרופיל על מנת שאוכל לראות את ההיצע שיש בבאר שבע והסביבה וזכיתי לגלות שמופיעות שם תמונות של לא מעט גברים שאני כבר מכירה. אני גם חברה בקבוצות בפייסבוק שמזמינות נשים להציע את ידידיהם הגבריים לראווה. התגובות שם כמובן לא מאחרות לבוא, ועל כל תמונה עם מלל שמסתכם בדרך כלל שמדובר בבחור הכי מקסים שהיא מכירה ושהוא מחפש זוגיות אמיתית, יש מאות תגובות של נשים שכותבות "אשמח להכיר".

לצד פס הייצור של הבחורים המושלמים, אפשר לראות את מצעד האיוולת של החברות בקבוצה. מאות סיפורים של נשים שכותבות שחוו דייטים כושלים ומקוות לקבל חיזוק ווירטואלי. בדרך כלל מדובר בדייט שהיה מוצלח מאוד אבל הבחור לא התעקש לשלם בסוף. היה דייט מוצלח, אבל הוא לא שלח הודעה בסוף הערב שהיה לו כיף. היה דייט מוצלח, אבל הוא הביא את הכלב שלו וכדומה. שוב אני מודה, אני מכורה לפוסטים החלולים האלה. ראשית כי זה משעשע. ושנית, כי זה מאפשר לי הצצה חטופה לעולם שאינו כל כך מוכר לי.

כן, קוראים לי רוני ואני סולדת מדייטים. אז לפני שאתם משיבים "אוהבים אותך רוני" אספר כי רק המחשבה על דייט סטנדרטי הופכת לי את הבטן. אני מודה (שוב) שאני לא רוצה להתמודד עם הסיטואציה הזו. חברות שלי לוקחת את זה בקלות, כמו משחק שבסופו או שהיה ממש מוצלח, או שהן קיבלו דרינק חינם ועוד סיפור פיקנטי לספר לחברות שלהן. אני רואה את זה אחרת. מבחינתי, אם אני יוצאת לדייט כזה, אני צריכה להציג את עצמי בשעה וחצי. זה אומר להיפתח והאמת, לא בא לי לשפוך את הקרביים שלי על שולחן בפאב חשוך.

יש לי חבר שטוען שאני שייכת לאסכולת ה"נעולים" ושאני מחליטה מראש לא להיפתח לחוויות חדשות. אני טוענת שהוא צודק, אבל יש לכך הסבר יותר עמוק. בתור מישהי שהתאכזבה עשרות פעמים מעצמה ומגברים, לא בא לי להתאכזב שוב. לא בא לי לשתות חצי בקבוק יין כדי להרגיש טוב עם עצמי, ולקום בבוקר כאילו העולם נפל עליי. כשהייתי יותר צעירה, זו הייתה שגרת חיי. הייתי מכירה בחור, יוצאת, שותה וקמה בשתיים עשרה בצהריים גמורה מעייפות אבל מלאה בחוויות. היום, אני כבר עייפה מזה, עייפה מדייטים, עייפה מגברים ובעיקר עייפה מעצמי.

לא פעם המציאות מטיחה בפניי, כי לאט לאט כל חברותיי הרווקות משנות סטטוס, ואני נשארתי לבד במערכה. הן טוענות שאני לא מכוונת מטרה, ואני טוענת שהן מתפשרות רק כדי שיהיה מי שיחליף להן צמיג כשיש להן פנצ'ר. ואני, כבר יודעת לעשות את זה לבד.

יש לי חברה שהייתה רווקה שנים ולא היססה ללכת לרבנים כדי שיצילו אותה מבדידותה. בסוף היא מצאה אותו באפליקצית הכרויות, ואחרי שלושה חודשים כבר הייתה מתחת לחופה. פייר, הוא מקסים, רגיש ומתחשב וזה עושה לי קצת חשק. אבל בזמן שאני מפליגה בדמיוני אל הבן זוג המושלם, מבחינתי אני מבינה שהעיקשות שלי אל מול הפלטפורמות להיכרויות מונעת ממני את תחושת הביחד שאני מייחלת לה. אולי העולם התקדם ואני נשארתי מאחור, אבל עדיין בא לי לחיות בפנטזיה שיום אחד, בגשם זלעפות, מישהו יציע לי ללכת איתו יחד במטרייה.