טורים אישיים

בגובה העיניים רוני ברוש

טורים אישיים13 בדצמבר 2017    4 דקות
0
בגובה העיניים  רוני ברוש

כשמלאו לי שלוש עשרה ואחרי לא מעט תחנונים, אמא שלי הסכימה סוף-סוף שאסע באוטובוס לבד לתל אביב. אז אספתי את חברותי הטובות עם צידה של ליטר מים ושטר של מאתיים ש"ח שקיבלנו כל אחת מהוריה ועלינו על הקו שמגיע ישירות לרחוב אלנבי בתל אביב. מאותו רגע זה הפך למסורות ובכל הזדמנות שהייתה לנו, ארזנו פקלאות ונסענו לעשות צמות בנחלת בנימין ושופינג זול ומהיר ברחוב אלנבי. היינו הולכות שעות מתחילת הרחוב ועד סופו, מחזיקות את התיק קרוב לגוף כי זה מה שאמא אמרה, ונזהרנו לא לדרוך על דרי רחוב שמילאו את המדרכה. הטיולים האלה זכורים לי בתחושות מעורבות, גם לאחר שנים רבות. תחושת העצמאות המעורבת בתחושה קלה של חששות ונקיטת אמצעי זהירות. כשהתבגרנו, רחוב אלנבי היה רק המעבר שלנו לרחוב שנקין, וכשקיבלנו רישיון נהיגה התחלנו לנסוע לעזריאלי ושכחנו את רחוב אלנבי המעורפל.

המקרה שהתרחש במועדון אלנבי 40 החזיר לי ברגע אחד את התחושה הלא נעימה מגיל שלוש עשרה. אבל הפעם, בעוצמות גבוהות יותר עם תחושת מחנק וחלחלה. הנערה הצעירה שהשתכרה כנראה יתר על המידה, עלתה על הבר התפשטה ונאנסה, כן נאנסה, על ידי גברים שאולי היו שיכורים כמעט כמוה ואולי לא. זה אחד המקרים הנוראים והקשים ביותר ששמעתי בחיי. הייתי רוצה לחשוב שזה מקרה קיצוני, שיש לגנות אותו ולנקוט בו ביד קשה. אבל אחרי ששמעתי את עורך הדין של בעלי המקום, הבנתי בלב כבד שכנראה מדובר במקרה אחד מני רבים, שבמקרה הגיע לכותרות.

אז נכון, הפעולות שנחשבות אונס עומדות על רצף לא כל כך ברור, שגם החוק לא מצליח להגדיר אותן באופן חד משמעי. אבל בואו נניח את החוק היבש רגע בצד ונתבונן במקרה בעיניים של אנשים עם משפחה, וקצת הגיון בריא (באמת שצריך רק קצת). הנערה הצעירה, רק בת תשע עשרה, גיל שבו חלק מאיתנו רק גילו מזה יחסי מין, שלא לדבר על היכולת להבדיל בין זה לבין רצון לתשומת לב, או להרגיש נאהב/ת. נניח לרגע שהנערה הצעירה עלתה על הבר והתפשטה במטרה לקיים יחסים, האם זה אומר שהיא רצתה את זה?, האם זה אומר שהיא בכלל יודעת מה היא רוצה?, נערות בנות תשע עשרה לא יודעות מה הן רוצות גם כשהן במצב של פיכחות. אז על אחת כמה וכמה במצב של שיכרות. כשאני וחברות שלי הינו בנות תשע עשרה, יצאנו לשתות שוקו חם בבית קפה בשישי בערב ומקסימום יצאנו למסיבות של חיילים. מי חשב בכלל לבקר במועדונים סליזים כאלה?

אני לא יודעת בני כמה היו חלאות האדם שאנסו את הנערה הצעירה על הבר, אבל בעיני זה לא משנה בכלל. עצם העובודה שאדם לא יודע להבדיל בין טוב לרע ובוחר במודע לעשות מעשה כל כך נבזי, זה פשוט בושה לחברה כולה ומצביע באופן חד משמעי על כשלים במערכת החינוך. ושלא לדבר בכלל על האנשים שהיו בבר וצפו מהצד, צילמו והפיצו את הסרטון והתמונות ברשתות החברתיות. איך אפשר לעמוד מהצד ולראות את הזוועה הזו מתרחשת מול עיניהם?, מבחינתי, כל האנשים שהיו בבר באותו ערב הם לא פחות אשמים במקרה הזה, מהאנשים שביצעו את האונס בנערה.

אני מאמינה שאם הייתי נתקלת בסיטואציה דומה הייתי מתקשרת למשטרה, כי בעייני המקרה הזה הוא לא פחות חמור מאונס בסמטה חשוכה. כששאלתי את חבריי איך הם היו מתנהגים בסיטואציה דומה, כולם ענו לי שהם רוצים להאמין שהיו עושים את הדבר הנכון. תשובתם הטרידה אותי, הרי החברים שלי הם אנשים טובים בוגרים ושקולים ועדיין הם ענו "אנחנו רוצים להאמין ש…". ואז בלב כבד הבנתי, החיים הם לא שחור ולבן, יש תחום אפור והוא רחב מאוד. לא פעם ביליתי בבר, שתיתי והכרתי בחור ואפילו הלכתי איתו הביתה. ולא פעם ראיתי את חברים שלי עושים את אותו דבר. אז איפה נמתח הגבול?, איפה זה הופך מבילוי של אנשים בוגרים שרוצים את אותו דבר, לאונס או הטרדה? אני מאמינה שזו תשובה שתשאר עמומה עוד הרבה שנים. אבל אני יודעת, שברגע שאני מרגישה לא בנוח בסיטואציה, אני יודעת שאני נמצאת במקום הלא נכון, עם האדם הלא נכון.

אני מאמינה שהמקרה הזו הוא מקרה קיצוני למקרים דומים שקורים במועדונים, שכנראה בחיים לא נכנסתי ולא אכנס אליהם. אבל הוא גם הזדמנות טובה להתבונן על החברה שאנו בוחרים לחיות בה. אם כל כך הרבה אנשים היו באותו יום בבר וצפו מהצד במקרה הזה, כנראה שיש כשל מערכתי חמור שמישהו צריך לקחת עליו אחראיות.

 

 

 

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

האדמה תחתיי

הילה טביב, יוצרת צעירה מבאר שבע, בעוד טקסט אישי שכתבה

טורים אישיים10 במרץ 2024    3 דקות
0

איך זה להיות חטוף?

הילה טביב, צעירה מבאר שבע, בסיפור קצר שכתבה בעקבות עסקת החטופים הראשונה

טורים אישיים18 בפברואר 2024    5 דקות

כתיבת תגובה