רגע לפני המשחק מול מכבי תל אביב וכשינואר מתקרב – אווירה "מבלבלת" באצטדיון "טרנר".

לפחות ככה זה הרגיש במשחק האחרון. הקהל מפרגן ב"לרקוד כמו בריו" של אגם בוחבוט, גרסת וובה בראון, למרות שהוא כבר ביריבה; ביציע יושב המאמן הלאומי אנדי הרצוג, ולידו אלונה ברקת ואובידיו הובאן בשיחה צפופה; "משהו חדש מתחיל עכשיו", בבאר שבע. היי, אפילו ניב זריהן לא היה על הספסל.

בדיוק מה שברק בכר היה צריך. הפוך | צילום: דני מרון

רק שבוע עבר מהדיכאון שלאחר התיקו מול סכנין, וכמה חיוכים פוזרו להם בסביבת "טרנר" וחדר ההלבשה של השחקנים. שוב, לא משחק גדול של האלופה, לא משהו שאפשר לקחת הביתה לארכיון המשחקים שנזכור. או שאולי בעצם, זה בדיוק הפוך. אולי, רק אולי, נדבר בסוף העונה על המשחק הזה כמפנה שחל בבאר שבע, בדיוק כמו שאנחנו מדברים היום על הדקה ה-90 באשדוד לפני שנתיים, אחרי שלא ניצחנו סיבוב שלם. הכל הלך הפוך במשחק הזה, וזה בדיוק מה שברק בכר היה צריך.

"לופא קדוש הגדיר פעם ניצחון של הפועל באר שבע כלידת עכוז, ככה זה הרגיש לך היום?", שאל העיתונאי איציק כלפי את מאמן האלופה בסוף המשחק. בסיום אותה שאלה, חשבתי לעצמי שלא ברור למה כלפי חזר כל כך הרבה שנים אחורה, אבל אפשר להבין למה עכוז (כשהתינוק נמצא במצב הפוך לפני הלידה) זה הדבר הראשון שעלה לאותו עיתונאי בראש.

בין אם זה המהפך שעשו חניכיו של בכר, ובין אם זה העכוז של נייג'ל האסלביינק שאיעד אבו עביד ראה, רגע אחרי שעבר אותו וקבע מהפך, או המזל של חאתם אלחמיד (המצטיין במגרש) שלא קיבל צהוב בסיום, שהיה מונע ממנו לשחק מול מכבי, אבל הרבה "תחת" היה לבאר שבע במשחק הזה. לפעמים צריך גם מזל של אלופים.

אתם חייבים להודות, מזל זה לא משהו שבאר שבע "סבלה" ממנו העונה. ברק אגב, אמר שהניצחון הזה "מאוד חשוב ומעודד", ולא רצה להיכנס לדימויים. "זה לא ניצחון רגיל".

אלונה ברקת והאיש עם השיר היפה בתולדות 'טרנר' – וובה בראון | צילום: דני מרון

ולמה "חשוב ומעודד"? כי באר שבע חזרה לנצח, כי במחצית השנייה אולי, רק אולי, ראינו משל לעונה שלמה. כמו במחצית הראשונה, כך גם בסיבוב בראשון, באר שבע פיגרה במשחק ובגדול. כמו בסיבוב הראשון, השחקנים היו עם הראש למטה. ואז, הגיעה המחצית השנייה, הסיבוב השני, והונף השלט של ארגון האוהדים.

"תן חיוך, והמצב יהיה הפוך", היה המסר של האוהדים בדקה ה-60, בפיגור מול קריית שמונה. מסר פשוט, של כוכב ילדים בשם יובל המבולבל, אבל כל כך מדויק. 10 דקות אחרי זה, האסלביינק כבר גרם לכולם לחייך, כשנגח את השוויון. הוא אגב לא חגג, אבל הקטע של החגיגות האלה זה כבר נושא מאוס לטור אחר. "משהו חדש מתחיל", שוב מתנגן לי בראש, ואז השחקן הכי חלש על המגרש, דיא סבע, כובש את שער הניצחון.

תגובת אבו עביד על העכוז של האסלביינק | צילום: דני מרון

רק באותו שבוע, הפועל באר שבע הפסידה 1:4 במשחק אימון מול קבוצת הנוער, לעיני אלונה ברקת, אליניב ברדה, עיתונאים וילדים שבאו לקבל הרצאה מלואיי טאהא. הילדים שראו את ברדה, לא היו בטוחים שזה נסיך לב אדום. "אתה ברדה?", שאלו אותו. ברדה, בצניעות האופיינית לו, ענה להם: "הייתי". מצחיק, אבל זה הסיפור של הפועל באר שבע העונה. שכחנו מה זו באר שבע של ברדה, מה זה לב, מה זו ווינריות. השבוע, זה הרגיש לי שהתחלנו להיזכר. ואולי, רק אולי, התחלנו הפוך. אולי לידת העכוז הלא נעימה הזו, תביא עימה יילוד טרי בשם אליפות ודרך חדשה. אולי אם נחייך בסיבוב השני ונזכור שאנחנו ברדה, הכל יהיה הפוך.

להתראות ב"טרנר", המטרה עדיין "דאבל"