טורים אישיים

זווית מהיציע | "אין מקום כמו הבית"

טורים אישיים15 בדצמבר 2017    3 דקות
0
זווית מהיציע | "אין מקום כמו הבית"

לפני שנים רבות, הגיעה להפועל באר שבע אלונה ברקת. היו אלה שנים של תוהו ובוהו והנשיאה שהגיעה ממדינת תל אביב הרחוקה – "ארץ עוץ", נקרא לה, כמו סופת ציקלון, עשתה סדר בבירת הנגב והפכה אותה ל"עיר הברקת". מאז, האוהדים של "עיר הברקת" חיים כמו באגדה ורק דבר אחד הפריע להם; שהקוסמת העלימה את שחקני הבית. איפה דורותי?

דורותי, לצורך העניין, יכולה להיות אופיר דודזאדה, דן ביטון, לוטם זינו, עמראן אלקרינאווי או עמית ביטון, שממשיכים לספר ש"אין מקום כמו הבית" ורק הקוסמת מ"ארץ עוץ" יכולה לעזור להם לחזור אליו ולא רק לביקור ב'טרנר' וכיריבים.

בסיפור שלנו אין דחליל שרוצה לקבל שכל, או איש פח ששואף ללב (אפשר כבר לצחוק על זה? החלמה מהירה לאליניב ברדה שחסר לנו מאוד), אבל יש הרבה אריות שיצאו למסע וקיבלו אומץ. את האומץ הזה אפשר היה לראות במחצית הראשונה, כשעכו הייתה לא פחות טובה מבאר שבע. כשעמראן שכמעט הכניע את דודו גורש וגם הביא כתף קטנה לאוגו שגדול פי שלוש ממנו. גם ביטון עמד בגבורה מול ההתקפה הבאר שבעית וזינו הוכיח שעדיין יש לו מה לתרום ברמות האלה.

בסך הכל, היה יפה לראות את קבלת הפנים של האוהדים לשחקני הבית שלהם, אך כמו שאחד האוהדים אמר לי: "איזה הבדל יש בין איך שהתקבלו לוטם ועמראן, לבין קבלת הפנים לדודזאדה"!

החיים טובים ב"עיר הברקת". אצטדיון מלא, אוהדים שהתגעגעו לכדורגל, המון רגש ובדרך כלל גם הרבה כבוד ספורטיבי, במיוחד לאלה שמשחקים בה. זה התחיל בדקה ה-5 (כמו הספרה שעל הגב של שיר צדק) עם תמיכה בבלם והמשיך בדקה העשירית עם שירי הלל לברדה. היו יכולים לצאת גדולים אם גם בדקה ה-6 היו שרים את שירו של צ'סוואה אינסופוואה, אבל למה להרוס סיפור יפה עם נוסטלגיה כואבת.

והיה גם משחק: בן שהר כבש כבר בדקה ה-28 והעלה את האלופה ליתרון ראשון, אך חוסר הריכוז השבועי בהגנה, החזיר את האקסים מעכו למשחק. ברור שהיה ביציע מי שיגיד ש"עמית ביטון לא היה טועה כך", זאת למרות שחל שיפור ניכר מאוד במשחק של מתן אוחיון.

בדקה ה-45 באר שבע שוב חזרה להוביל, הפעם איסאק קוואנקה היה חתום על השער ועל הדיון בפינת העישון במחצית ובקבוצות הוואטסאפ השונות, כשהתפתח ויכוח בין אלה שקנו חולצה שלו בתחילת העונה ומסרבים להודות שהוא אפילו לא הצל של השחקן שבישל למסי, לבין אלה שטוענים שזה בסך הכל עוד שער ריק שהקטלוני כמעט החמיץ ושעמראן עדיף עליו.

"לא משחקים עליו", טענו בעלי החולצות. "זו בדיוק הבעיה", ענה המחנה של אלקרינאווי. "תספרו כמה פעמים מוסרים לטוני (וואקמה) ולא לו", חזרו מעריציו. "בדיוק", עניתי.

שלוש דקות בתוך המחצית השנייה, בן שהר כבש את השלישי, כשבתיה סהר לא יודעת את נפשה מרוב אושר. האמת, תגידו מה שתגידו, היא צודקת. אולי זה לא יוצא לה בניסוח הנכון, אולי היא לא מבטאה את זה כמו שצריך, אבל "בן חלוץ אירופאי". הכי טוב שיש היום במדינת ישראל.

מצד אחד, לא רחוק היום שהקבוצה מ"עיר הברקת" תחזור למקום הראשון. מצד שני, כרגע זה לא משנה כמה פעמים דורותי תקיש בעקבים ותגיד "אין מקום כמו הבית", נראה שאף אחד מהם לא ישחק אצל הקוסמת מ"ארץ עוץ".

 

להתראות ב'טרנר' עם שיר צדק, אליניב ברדה ועמראן אלקרינאווי

אין מקום כמו הבית. לוטם זינו | צילומים דני מרון

 

שני באר שבעים וירושלמי

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

התמדה זה הכל

אז מה עניין הקושי בלהתמיד? בלהתחיל משהו ולהתמיד בו לתקופה ארוכה, לחודשים, שנים ואפילו חיים שלמים? מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים ש...לא?

טורים אישיים8 ביולי 2019    דקה אחת
2
יניב סול   

זווית מהיציע | כשבאר שבעי מציל את...

על הרכש הכי טוב שבאר שבע אפילו לא שקלה לעשות, על תפקיד המנודים בחלון העברות ועל חנן ממן, שכבר לא פה מזמן. רק שהוא עדיין לא יודע זאת

טורים אישיים4 ביולי 2019    3 דקות

כתיבת תגובה