כמעט מדי שבוע, אוהדי הפועל באר שבע – אלה שאין מנוי ברשותם, מתלוננים על כך שהאצטדיון מכיל רק כ-16 אלף מקומות. ביום שבת מול אשקלון הייתה להם הזדמנות, שוב, להוכיח כמה שהם צודקים ולהגיע ולתמוך באלופה שפתחה את העונה ברגל שמאל.

באנגלית אומרים: put your money where your mouth is. בתרגום חופשי: תגבה את הדיבורים שלך בכסף. בפועל, 14,725 אוהדים בלבד מימשו את זכותם והוכיחו לקברניטי העיר שרק במועד חידוש המנויים ובמשחקים הגדולים הם מוכנים לגבות את המילה שלהם עם הארנק שלהם; קהל קונצרטים.

בעוד שרבים מהאוהדים שהגיעו ציפו לקונצרט של האלופה על חשבונה של אשקלון הקטנה, המציאות גילתה שזה יהיה הרבה יותר קשה משחשבנו לזכות באליפות שלישית ברציפות, ומתחילת ההתמודדות הכל הלך קשה. זה התחיל עם ניסיון הרוטציה של ברק בכר שהעמיד הרכב מפתיע שכלל שני חלוצים בדמות אליניב ברדה ותומאש פקהארט, אך המשיך בפציעתו של ברדה עוד טרם תחילת המשחק. לאחר מכן קיבלנו מחצית "חושך" ממרבית השחקנים, כשכבר בהפסקה המאמן נאלץ לבצע חילוף כפול, כשמיכאל אוחנה המחליף הוחלף בידי איסאק קוואנקה ומתן אוחיון שלא יכול להרשים כמגן שמאלי, פינה את מקומו למיחאי קורהוט. באר שבע נראתה טוב יותר, קוואנקה נראה עדיין רע.

"הם נראים שבעים עוד לפני ראש השנה", אמר האוהד שחר אלון שלא ציפה בסיוטים הכי גדולים שלו לעשות את כל הדרך מתל אביב ל'טרנר' רק כדי להיות מופתע מחולשתה של קבוצתו, או לחילופין להתרשם מהמשחק של קבוצתו של יובל נעים. "לא נעים בכלל", אמר אלון, כששעון החול ממשיך לאזול.

כשאין מה לראות על המגרש, האוהדים מתחילים לחפש אשמים. בין אם זה בזבוז הזמן של דלה איינוגבה, שוער אשקלון, הרכות של קואנקה, או השיפוט של מנשה משיח שאותו "כה אוהבים" בבירת הנגב.

אז על איינוגבה אמרו פעם שהוא לא רואה טוב, אך המשחק הוכיח שהראייה שלו מצוינת, במיוחד כשהוא מסתכל על לוח התוצאות, רואה את הדקות חולפות ומקצר את המשחק עם בזבוזי הזמן שלו. על קואנקה סיפרו שהוא שיחק עם מסי, אבל היה נראה יותר כמו גיא אסולין ובכל כניסה בו של שחקן יריב, האוהדים אמרו: "עכשיו גמר את העונה", בחצי צחוק, עם ציפייה שיקום על הרגליים. ומשיח, שלא כהרגלו, לא נתן הפעם סיבות לדבר עליו לאחר המשחק.

פקהארט פגע בקורה בפעם השנייה, וואקמה המשיך להחמיץ והקהל המשיך להראות את חוסר הסיפוק שלו ממה שהוא רואה על הדשא. "לא ברור למה צריך היה את הרוטציה הזאת", צעק אחד האוהדים שלידי ביציע. "ברק נתן מנוחה לשחקני הנבחרות", ענה לו חברו. "מנוחה, כל מי שראה את הנבחרת ראה שהם קיבלו שם מנוחה. נחו בין המשחקים ועל המגרש". אוהד אחר נזכר בשחקן עבר של הקבוצה שחסר לו על הדשא. "יושב עכשיו בחיפה אחד בשם בוזגלו ורק מחייך", אמר האוהד.

ואז הגיעה הדקה ה-95 והכדור נהדף מההגנה האשקלונית לכיוונו של ראדי שמניף את רגל שמאל שלו. "למה הוא בועט… יששששש", שמעתי את אחד האוהדים צועק ופתאום כולם שכחו מהכל. 0:1 קטן-גדול של ווינר אמיתי, אלוף גדול, ההוריקן "אירמה" של שוערי ליגת העל. פתאום השמאל של ראדי, שכמה דקות לפני כן החמיץ ממצב דומה בימין, השכיחה את העונה הזו שנפתחה בשמאל. אגב, עכו למחרת, קבוצה עם ארבעה באר שבעים בסגל, גרמה לכך שאף בוזגלו לא יחייך השבוע.

להתראות ב'טרנר', הליגה רק התחילה