דקה 92. אצטדיון סמי עופר. חשבתי שהיום נשיג את 3 הנקודות הראשונות שלנו העונה, אבל זה לא קורה; עוד החמצה, עוד גמגום בחוד, עוד דקה שעוברת, ואנחנו כבר בהארכה. מזכיר נשכחות עבר, לפני עידן בכר והאליפויות. מגיעה שריקת הסיום 0-0 בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, והקהל קם על רגליו, ומעודד את האדומים מהנגב. גם הקהל הירוק מפרגן לקבוצתו. אז, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

הפועל באר שבע מודל 2018 היא קבוצה מעולה; חוד חזק, קישור מעובה וגם הגנה לא רעה, אבל בכל זאת יש כמה בעיות: הראשונה, שחקני הרכש הגיעו חודש אחרי שהיו אמורים להגיע. הקבוצה לא מאומנת ביחד. כל אחד הוא פנומן לכשעצמו, אבל יחדיו אין חיבור, ורואים את זה, אם כי אני עדיין מאמין שחסר קשר יצירתי במרכז השדה, פליי-מייקר אמיתי אחד שיוביל. אולי רבים לא יסכימו, אבל אחד כזה כמו שהיה בקבוצה עם תספורת אופנתית. בעיה נוספת: הקבוצה לא רעבה; אין רעב בעיני השחקנים, אולי כי הם רק הגיעו, אולי כי עדיין הם לא נראים כמו קבוצה. 5-6 שחקני הרכב זה הרבה בשביל מועדון להחליף. אולי הזמן הוא התרופה, אבל הוא אוזל.

ובכל זאת, מגיע כל הכבוד לשני גורמים במועדון הזה: בעלת הבית אלונה ברקת, שנותנת את השקט והרוח הגבית למאמן ולקבוצה וגם תקציב נאה, שמאפשר להביא את הכישרונות הטובים בארץ, ולדעתי את ההחתמה הגדולה ביותר של חלון ההעברות, מה שנראה בלתי אפשרי, דיא סבע. וכמובן, איך אפשר בלי הקהל? הקהל הנפלא הזה, שמוכן לנסוע 400 ק"מ בהמוניו, ולעודד גם אחרי סיום המשחק.

אסיים ואומר, כפי שהתחלתי: יש רכיבים מעולים ואיכותיים, רק שכחו לקנות הקיץ דבק; בינתיים, יש בעיה בחיבור, וממתינים לטכנאי תורן שיגיע במחזור 6.