לפני כשבוע נערך משחק הגמר של מונדיאל 2018 במוסקבה, שהפגיש את צרפת וקרואטיה. את המחצית הראשונה של המשחק ראיתי במלון בו שהיתי בלוס אנג'לס, אחר ההמשך עקבתי באתר האינטרנט של פיפ"א, בדרך לשדה התעופה, בדרך חזרה ארצה.

זה החזיר אותי 20 שנה אחורה, כשחגגתי לאורך השאנס אליזה עם מאות אלפי צרפתים את הזכייה הראשונה של הטריקולור באליפות העולם, לאחר ניצחון 0:3 על ברזיל. אז פזזו בקומה השנייה של האוטובוס שעשה את הדרך בואכה שער הניצחון, פטי, זידאן, דשאן וחבריהם. והנה, כעבור 2 עשורים Les Bleus (הכחולים) עשו זאת שוב, והפעם מול נבחרת קרואטיה המצוינת.

הרומן שלי עם המונדיאל התחיל עוד כשהייתי בן 6, תלמיד כיתה א' בבית הספר היהודי 'חיים נחמן ביאליק' בעיר סן פאולו שבברזיל. אז זכו הירוק-צהוב-כחולים בפעם הראשונה במונדיאל שלהם, אחרי ניצחון 2:5 בגמר על המארחת, שבדיה. ארבע שנים מאוחר יותר, החזירה ברזיל את הגביע הביתה, אחרי 1:3 בגמר על צ'כיה, במונדיאל שנערך בצ'ילה.

ב-14 המונדיאלים הבאים, כבר הייתי בבאר שבע, כאמור, עם קפיצה קצרה לפריז ב-1998.

גם השנה התחלתי לעקוב אחרי המשחקים מהבית, בשעות אחר הצהריים והערב הנוחות. בשלב שמינית הגמר כבר צפיתי במשחקים בשעות פחות 'נורמליות' בארצו של טראמפ. זה התחיל בחוף המזרחי (ניו יורק), בשעה 10 בבוקר, נמשך בקומה ה-94 של תצפית הנקוק בשיקגו, והסתיים במערב (סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ולאס וגאס), בשעה 7 בבוקר.

חצי הגמר בלוס אנג'לס

האמת שזה הותיר את כל היום לטיולים ונסיעות, כשאולמות הכדורסל של 2 הפיינליסטיות של הנ.ב.א – קליבלנד קבלירס (בשיפוצים) וגולדן סטייט ווריורס, וגם זה של השיקאגו בולס, הלוס אנג'לס לייקרס והקליפרס, זכו לביקור.

ההיכל של גולדן סטייט ווריורס

האולם בקליבלנד. סגור לרגל שיפוצים

הפספוס היחיד היה בלאס וגאס, כשמסיבות טכניות לא הצלחנו, אני וחברי פנחס, להגיע למשחקי ליגת הקיץ שנערכו באולם תומאס אנד מאק, אבל הבנתי שלישראל היה ייצוג מכובד באולם בדמות לא מעט מאמנים מליגת העל, כמו נבן ספחיה ודני פרנקו.

הסטריפ של לאס וגאס

כשחזרנו מווגאס ללוס אנג'לס, נקלענו באחת מחנויות הנוחות בצוות של פוקס ניוז, שצילם לכתבה. אולי יראו אותי בטלוויזיה?

ניידת שידור של פוקס ניוז

בסופי השבוע התארחתי אצל משפחת אלטיט העניפה, יוצאת באר שבע, שיש לה סניפים בשיקגו, לוס אנג'לס ולאס וגאס. ההרגשה הייתה ממש ביתית, ולא רק בגלל החריימה בשישי והחמין בשבת. הטלוויזיה דולקת על הערוצים הישראלים, ולמרות שחלקם באמריקה כבר למעלה מעשר, הם יודעים על כל פיפס או 'צבע אדום' בארץ. ואפילו הסמל של הפועל באר שבע מודבק על המכוניות.

סמל הפועל באר שבע על רכב ברחובות לוס אנג׳לס

גם בתי הכנסת זכו לביקור, ואפילו את יום העצמאות של ארצות הברית חגגתי ברציף 39 המפורסם בסן פרנסיסקו על המים.

בית כנסת באזור שיקגו

בית כנסת בשדרות הוליווד

בית כנסת בסן פרנסיסקו

הידיעה על הניצחון של הפועל באר שבע על פלורה טאלין, העלתה את המורל מול הידיעות הלא פשוטות על טרור העפיפונים ובלוני התבערה, וכך שמנו פעמינו לנמל התעופה, כשאנחנו עוקבים אחרי מעלליהם של אמפבה, גריזמן ופוגבה.

אגב, הטיסה שאמורה הייתה להימשך 14 שעות, התארכה בשעתיים, מאחר ואחד הנוסעים חש ברע, והמטוס נאלץ לנחות לחניית ביניים בפרנקפורט.

להתראות במונדיאל הבא, אולי עם ישראל.

תצפית הנקוק, קומה 94: מצד אחד החוף של שיקגו, מצד שני מסך טלוויזיה בו משודר המשחק בין סנגל לקולומביה

היכל הכדורסל של הלייקרס וקליפרס בלוס אנג'לס

האולם של השיקגו בולס

תפריט לתחילת חודש אב. רק דגים במסעדה של דן אלטיט בלוס אנג'לס