טורים אישיים

אמא בארשבעית | עוד יום במשרד

טורים אישיים19 ביולי 2018    3 דקות
0

יום סטנדרטי מה'משרד'. יום שכולו אימהות טהורה ויפה. יום מלא בתינוק מתוק, אתגרים רבים והבטחה אמיתית לימים מלאי תקווה

אמא בארשבעית | עוד יום במשרד
צילום אילוסטרציה: יניב מייזליץ

השבוע הגעתי ללוות אמא שילדה לפני שלושה שבועות.

קוראים לתינוק שלה אורי, וכשקראתי לו הוא הסתכל לי טוב בעיניים וגילה לי שבעוד חודשיים מהיום, הוא כבר יכיר שזה השם שלו וגם יגיב אליו בחיוך מתוק.

אורי הוא תינוק שטוב לו. כשלא טוב לו הוא בוכה, אבל בשאר הזמן, הוא רגוע ונינוח, ומתרפק ומתגמל.

אמא של אורי היא אמא שהתכוננה המון ללידת בנה הבכור. יש לה ידע עמוק ונקודת מבט על אימהות טרייה ואפילו הבית מוכן ומתוקתק לתינוק. רואים בה את האהבה הענקית שנולדה בתוכה. והיא חרוצה ורוצה כל-כך, אבל…

אבל יש לה תינוק בן שלושה שבועות. ועם כמה שהוא שיא הרגש, ואפילו שהיא כבר מצליחה להניק הנקה מלאה והוא ישן שעתיים רצופות, לא קל לה.

היא עייפה ורעבה. היא מבולבלת. הדברים לא ברורים לה. הדריכו אותה בבית החולים, זה כן. היא יצאה כשהיא יודעת לעשות אמבטיה ובטוחה שהדברים כבר יסתדרו. אבל הדברים, כשהיא לבד בבית, הם שונים. אפילו האמבטיה היא שונה. אפילו הצד שלה במיטה, הוא כבר לא רק שלה.

כשדיברתי עם אמא של אורי, הקשבתי לה הכי שיש ושמעתי חוסר ביטחון. למרות כל הידע, שמעתי רטט וקול נשבר. היא לא בכתה והיא עדיין לא בוכה, אבל השינוי שחל בה הוא סוג של משבר.

האמת? כמעט כל אמא ואמא שאני פוגשת, עוברת משבר – לצד אושר שאין לו סוף.

הדיסוננס הוא צורמני ומערבל טוב טוב נפש אימהית טרייה. תוסיפו לנפש הזאת גם מוטיבים של הורמונליות ועייפות גדולה, והסדקים בה יתחילו להרעיד את המערכת.

באתי לאמא של אורי בראש ובראשונה לתמיכה. ישבנו ככה ביחד, והכרנו אחת את השנייה. ראיתי אותה באהבתה. אורי לא ירד לה מהידיים, פשוט כי היא לא הייתה מסוגלת להתנתק. זה היה זמן של קסם וברכה. לאט-לאט האמון נכנס בינינו והיא הצליחה להשתחרר מעט ולדבר על הקשיים.

חלק מהקשיים היא ידעה לתמלל למילים, חלק אחר יכולתי להבין מהמבט בעיניים שלה ומסקירה כללית של הבית. עוד טיפה קשיים – פשוט העזתי לשאול.

קטרגנו את הקשיים לקטגוריות, זיהינו ביחד את הצרכים החסרים שיש למלא מחדש והכנו תכנית של אשכולות סיוע, לפיהם יהיה בבית הזה קל יותר להתמודד עם כל האתגר החדש שהגיח עם אורי לאוויר העולם.

לכל קושי מצאנו ביחד פתרון. למעטים שלא מצאנו, פשוט הבטחתי בלב כנה ושלם, שהכל זמני. שאני פה בשבילה, שהכל יהיה בסדר. בשאר הזמן טיפלנו ביחד באורי.

עזרתי לה איפה שרק יכולתי ובעיקר התאמצתי לגרום לה להבין שהאינטואיציות שלה נפלאות. שהיא אמא מצוינת. שמה שהיא מרגישה הוא כל כך נכון לתינוק שלה ושאין לה מה לדאוג, כי הנינוחות של אורי פשוט שידרה לאמא שלו שהיא נהדרת.

זה היה תיאור של עוד יום ב'משרד' שלי.

יום מצוין מאין כמוהו. יום שבו הצלחתי לתמוך טיפה בעוד אמא, שכל מה שהיה חסר לה זה פנס איכותי, שיסמן לה את הדרך, יאיר את הדברים הטובים שלה, ובעיקר יזכיר לה שהיא עושה את כל מה שצריך טוב ונכון.

תודה לאמא של אורי, שהסכימה לי ככה לתאר את החוויה שהייתה לנו. ותודה לאורי, שהיה טוב אלינו, ושהשמועה אומרת שהוא ממשיך להיות טוב.

באהבה, הקארי ברדשו של האימהות, מיטל.

עקבו אחרי בדפייסבוק: 'נפלאות – דברים טובים לאימהות'.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

התמדה זה הכל

אז מה עניין הקושי בלהתמיד? בלהתחיל משהו ולהתמיד בו לתקופה ארוכה, לחודשים, שנים ואפילו חיים שלמים? מה ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים ש...לא?

טורים אישיים8 ביולי 2019    דקה אחת
2
יניב סול   

זווית מהיציע | כשבאר שבעי מציל את...

על הרכש הכי טוב שבאר שבע אפילו לא שקלה לעשות, על תפקיד המנודים בחלון העברות ועל חנן ממן, שכבר לא פה מזמן. רק שהוא עדיין לא יודע זאת

טורים אישיים4 ביולי 2019    3 דקות

כתיבת תגובה