אם תשאלו אותי, למרות הודעתם האחרונה של שר הביטחון אביגדור (איווט) ליברמן והרמטכ"ל (רב אלוף) גדי איזנקוט, הסיפור של העתקת חיל המודיעין לצומת שוקת רחוק מאוד מסיום. שכן כמי שמלווה את התנהלות העניינים בפרויקט הלאומי של מעבר צה"ל דרומה זה יותר משבע שנים (!), הבעיה המרכזית בכל המיזם הגרנדיוזי הזה היא חוסר רצונם (שלא לומר סירובם המוחלט…), של קציני הקבע לפחות, "לרדת" למה שמכנים לא מעטים, לצערנו, במרכז הארץ, "חור".

הרי, מבחינת רבים מתושבי המרכז (אפילו כאלו שגדלו או התגוררו בעבר בנגב, ואפילו בבירתו…), היציאה מגוש דן צפונה או דרומה היא סוף המדינה, שלא לומר קצה הציוויליזציה. וכשזוהי נקודת המבט המעוותת והפרובינציאלית, פתאום איומים לפרוש משירות אם יוחלט על הגעה דרומה, שבעבר היו נתקלים בחומת אדישות במקרה הטוב וענישה במקרה הפחות טוב, נענים באמפתיה. מובן שקציני ואנשי הקבע ובני משפחותיהם צריכים לקבל תנאי מגורים ועבודה טובים, אבל לא יותר מאשר כל אחד אחר, המתגורר או עובד בנגב או בבירתו; לא ייתכן, שהגעה של תושב רמת השרון או תל אביב ליישוב בדרום (ואף לבאר שבע…) תיאלץ את פרנסי הנגב להניח בפניו "שטיח אדום".

אם זה לא חור, אני לא יודע מה זה חור. בסיס גלילות | צילום: רענן כהן "מעריב"

מלבד זאת (אם תשאלו אותי…), נכון שמדובר באנשים איכותיים, ברמה גבוהה ביותר, אבל נכון גם שהצבא הוא גוף היררכי, שבו המפקדים מורים לחייליהם מה לעשות, ואלו עושים זאת בדרך כלל בלי שום התחמקויות; אם צריך, לצורך מבצעי או אחר, לבצע פעולות מסוימות (כן, גם בעורף האויב), אז עושים אותן פעולות, "בלי טענות ובלי מענות". והחלטות ממשלה להוציא מהלך לאומי רחב היקף וחשוב לעתיד המדינה כולה צריך פשוט ליישם, ומהר. העיכובים הבלתי נגמרים בכל הסאגה המתמשכת הזו הם פשוט בלתי נסבלים.

ולכן (רק אם תשאלו אותי…), חייבים ראשי הרשויות (לפחות באזור בירת הנגב…) לפעול בכל דרך חוקית שתיראה להם להבטחת מימוש פרויקט ההקמה של בסיס המודיעין הענק כאן אצלנו בדרום, במקום ב"חור" שבמרכז הארץ…

קום תקום בצומת שוקת. הדמיית קריית המודיעין | הדמיה: משרד הביטחון