אם תשאלו אותי, אנחנו תושבי באר שבע, משמשים שלא בטובתנו כסטטיסטים בעולם המיוחד במינו של ראש העירייה רוביק דנילוביץ'. בעולם הזה שלו, כל הזמן בונים (את פארק "האגדות" בשכונת נווה זאב, אולם ספורט בשכונת רמות ואת פארק "תנועות הנוער" ליד פארק הילדים), חונכים (את פארק "דרום", בניין שלישי בפארק ההיי-טק וכיכר ענקית שבמרכזה נבל?!) מחדשים (את שדרות רגר), ומתכננים (רכבת קלה עתידית, וכפי שכתבנו כאן לא מזמן גן חיות אינטראקטיבי?!). והרבה פעמים, ההודעות על כך מלוות בצילומי אוויר או הדמיות, מה אתם יודעים?…

באותו עולם ורוד של הישגים ורעיונות נשגבים בלבד, משתתף ראש הרשות שלנו בפתיחה החגיגית של סניף "איקאה" כסוג של פרזנטור בחינם כזה (ולעזאזל הפגיעה הכלכלית האנושה בעסקי הריהוט וכלי הבית הוותיקים…), מברך את הפועל באר שבע (בדרך כלל, על ניצחונות וזכייה באליפויות בלבד…) ואפילו את קבוצת הכדוריד המקומית שעלתה ליגה, וכל כמה ימים נפגש עם קשישות (וכמה שיותר מבוגרות, יותר טוב…) והמון המון עם תלמידים (בבתי ספר וגם בלשכתו בעירייה…).

מברכים. את קבוצת הכדוריד המקומית שעלתה ליגה | צילום: אילן שי

מלבד זאת (אם תשאלו אותי…), בעולמו של רוביק אין מקום לעניים חסרי יכולת, לאלפים שעוזבים את העיר מדי שנה, למובטלים ולמקבלי הבטחת הכנסה, לזקנים גלמודים בבתיהם, לעצמאים הכורעים תחת נטל הארנונה ודמי השילוט והתחרות הפרועה עם מאות רבות של בתי עסק (הפועלים במרכזי קניות רבים מדיי, שקמו בעיר בשנים האחרונות…), לאלימות ולתלמידים מתקשים (גם מסיבות משפחתיות…) במערכת החינוך העירונית (שתמיד נמצאת "בראש סדר העדיפויות", במלים לפחות…), לזוגות הצעירים שברובם הגדול יכולים רק לחלום על רכישת דירה בבירת הנגב (מבלי למשכן את חייהם לעשרות שנים…), לתקועים בפקקים שעות רבות ביממה (ב"בירת ההזדמנויות של ישראל"…) ולחוטפים דוחות חנייה על ימין ועל שמאל (פעמים רבות, על לא עוול בכפם…).

ולכן (רק אם תשאלו אותי…), שבעת החודשים הקרובים, עד הבחירות המוניציפליות, בסוף אוקטובר, הם זמן טוב למחשבה מעמיקה של תושבי באר שבע, האם הם רוצים להמשיך לחיות בעולם החצי דמיוני הזה…

חונכים. עם נבל ענק | צילום: עיריית באר שבע