מה הסיכוי ששחקן שגדל במחלקת הנוער של הפועל באר שבע יגיע לבוגרים?

תלוי את מי שואלים. ההורה המלווה משוכנע שהבן שלו יצליח בשלב כלשהו לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהגיע לרמות הגבוהות ביותר. אלא כל מי שעיניו בראשו, יפקפק בסיכויים, שזהים לאלה של מי ששולח טופס טוטו או לוטו. יש סיכוי, אבל…

כואב הלב לראות את ההתפכחות של אותם צעירים, רבים מהם כישרוניים, כשהם מבינים שמגיעים למבוי סתום.

בתחילת הדרך הם מגיעים לבית הספר לכדורגל מפוחדים ומהוססים, מביטים בהערצה במדריכים ובמאמנים, ומבצעים בדייקנות את כל הוראותיהם.

בהמשך הם יצטרפו לקבוצות שמייצגות את העיר בליגות של ההתאחדות לכדורגל, יעבדו קשה באימונים, יאזינו להרצאות ושיחות מקצועיות, יצפו בסרטים רלוונטיים, ישתתפו במפגשים חברתיים, יסעו לחו"ל כדי לראות את הכוכבים האמתיים כשהם זוהרים בקמפ נואו, סנטיאגו ברנבאו, סטמפורד ברידג' או סן סירו, ויקוו שגם הם יטביעו את חותמם, ביום מן הימים, בכדורגל הישראלי.

אלא ששאיפות, עבודה קשה וכישרון לחוד, ולשחק בבוגרים של הפועל באר שבע לחוד.

ציניקנים יגידו שלא צמחו בשנים האחרונות כישרונות ראויים בבירת הנגב, ושהיום זה לא כמו פעם, ועוד כהנה תירוצים שקשה להתווכח איתם כשהולך לקבוצה הבוגרת, והיא רצה לאליפות שלישית ברציפות.

גם כשהקבוצה נלחמה על חייה בליגה, טענו אותם ציניקנים כי זה לא הזמן המתאים לצרף צעירים תוצרת בית, כי הם לא יעמדו בלחץ.

אז מתי כן?

לא הגיוני כי ילדים שהפכו לנערים, צמחו במועדון במשך 10 שנים או יותר, עברו את ההדרכה והמסננת שהעמיד המועדון, לא יקבלו הזדמנות ראויה והוגנת להוכיח את עצמם.

אם האגודה לא מצמיחה, במשך קרוב לעשור, כשרון שראוי לדעתה לשחק בשורותיה, היא חייבת לבדוק את עצמה, ולא להטיל את האחריות על "שחקנים לא מספיק טובים".

דומה הדבר למנהל בית ספר שבוחר מי ילמד אצלו ומי לא, כדי לקבל את ההכרה של משרד החינוך על ההישגים המצוינים. מנהל טוב וראוי הוא זה שמצליח להכיל את כל תלמידיו, גם הפחות טובים, ולהפוך אותם לטובים יותר, שגם מהם יצמחו הרופאים, המהנדסים ואנשי ההייטק הבאים.

הפועל באר שבע צריכה ויכולה להמשיך להוביל את הכדורגל הישראלי בשנים הבאות, ותעשה זאת גם אם תפתח את הדלת לכוחות מקומיים, שישתלבו במארג שיכלול גם זרים איכותיים ושחקני חיזוק מעולים.