החלטת הממשלה, שגם באוצר מודים שהייתה טעות קשה ביותר מבחינה כלכלית, לאפשר הוצאת עובדים לחל"ת בעקבות משבר הקורונה, הטילה גם על המוסד לביטוח לאומי עומס עבודה אדיר וחסר תקדים. בסניף המוסד בבאר שבע נחתו בבת אחת ובהפתעה גמורה עשרות אלפי תביעות אבטלה, כאשר כוח האדם לא גדל כמעט. מנהל הסניף שמואל (שמוליק) סעדון מספר: "איך שהתחיל המשבר, הרבה מאוד מקומות עבודה הוציאו אנשים לחל"ת. לנו זה יצר צונאמי בכמות התביעות שהתקבלו, כי בשנים האחרונות עקומת האבטלה הלכה וירדה. ולכן כשהיינו פונים לאוצר לבקש תוספות כוח אדם לכל מיני מחלקות, חלק מתשובות האוצר היו: 'תניידו עובדים בתוך הסניפים'. וניידנו חלק מהאנשים ממחלקת אבטלה למחלקות אחרות, והתאמנו את המחלקה פחות או יותר לסדרי הגודל של כמות התביעות שהתקבלה באותה תקופה. לכן, במחלקת אבטלה שלי יש מנהל ו-5 פקידות בלבד. זה היה טוב כשטיפלו בערך ב-800, 900 תביעות בחודש ממוצע. אז, תאר לעצמך שפתאום בחודש אחד אתה מקבל יותר מ-80 אלף תביעות. בעבר, קיבלנו בשנה כ-8,000 תביעות, ופה קיבלנו כמות תביעות של 5, 6, 7 שנות עבודה".
והוא ממשיך: "היינו חייבים למצוא פיתרונות, כי אנחנו מאוד מבינים ורוצים לעזור לאנשים, שחרב עליהם עולמם. ולכן, לקחנו עובדים ממחלקות שהחלטנו קצת להוריד בהן הילוך, כמו החקירות והגבייה, ותגברנו את מחלקת אבטלה. אולם, העובדים המסייעים האלה יכלו לעזור רק ברמה הטכנית, לקבל ולרשום תביעות ולצרף חומרים, ולא לטפל בתביעות עצמן, כי הם לא מוסמכים חוקית לדון בהן. כלל הבנות בסניף גילו בגרות נפשית; חלקן הגדול אימהות לילדים קטנים, וכשיש משבר קורונה גם הן חוששות לצאת מהבית, למי הן משאירות את הילדים וכו'. אין גנים, בתי ספר ומסגרות. ולמרות זאת, הבנות הגיעו לעבודה כאן כל יום ב-6 בבוקר, ועבדו עד 8 בערב, כולל ימי שישי וערבי חג, במטרה באמת לתת מענים לכמה שיותר אנשים".

כבר בתחילת הדרך, התעוררו כל מיני בעיות בקרב היוצאים לחל"ת

סעדון: "נכון, כי לצערי הרב, חוק האבטלה קצת מסובך, ומגדיר תקופת אכשרה, שרק על בסיסה זכאי עובד לקצבה. עד שלא הורידו אותה משנה לחצי שנה, היו פחות זכאים. יש גם תקרה לשכר שאנחנו משלמים באבטלה; בן אדם שמשתכר 20 אלף שקלים בחודש, לא יקבל אבטלה של 20 אלף, אלא במקסימום כ-8,000 שקלים. החוק גם מגדיר זכאויות שונות לאנשים שונים ביחס לגיל: בגיל מתקדם תקופת האכשרה ארוכה יותר ואנשים זכאים ליותר ימי אבטלה, אבל כל החבר'ה הצעירים מקבלים הרבה פחות. חוץ מזה, יש קיזוז של 5 'ימי המתנה'. אז, אנשים הגישו את הטפסים ב-15 במרץ לכשבועיים, שמתוכם נפלו 2 שבתות ו-5 'ימי ההמתנה', סך הכל 7 ימים, ואנשים קיבלו קצבה עבור 6, 7 ימים בלבד. כלומר, הייתה נפילה כפולה ומכופלת: פעם אחת בשכר בגלל התקרה, ופעם שנייה עקב ימי ההמתנה והשבתות. ואנשים קיבלו פחות ממה שהשתכרו, ובוודאי לא כמו שציפו. וכל זה בערב פסח"…
מטבע הדברים, "לא הספקנו לטפל בכל התביעות, כי לא הגענו אליהן עם כל הרצון הטוב. אז, לחלק מהאנשים נתנו מקדמות של 2,000 שקלים. אנשים מצפים לקבל את הכספים שמגיעים להם, ואנחנו מאוד מבינים אותם וכואב לנו על כל אחד; כל נייר כזה זה משפחה. הכמויות של הניירות פה נערמו בצורה בלתי רגילה. מי שהעביר תביעה מושלמת עם מכתב יציאה לחל"ת ואת כל תלושי השכר, תביעתו טופלה במהירות, אבל מי שהעביר את התביעה, ואחר כך את המכתב ובהמשך את התלושים, היה צריך לברור את כל זה מתוך עשרות אלפי ניירות שקיבלנו, ולחבר את הכל ביחד. הדבר הזה גרם לצונאמי של פניות טלפוניות למוקד הטלפוני ולפניות הציבור; גם אם היינו מגייסים את כל צה"ל, שיענה על כל הפניות הטלפוניות האלה, אני אומר לך, לא היינו עומדים בזה"…

ממש בלתי אפשרי…

"זה היה מטורף. עדיין היום, מספר חודשים אחרי, איננו יכולים להגיד שהגענו למנוחה ולנחלה, ופונים אלינו אנשים שלא קיבלו בכלל. אם מסתבר שהם זכאים, אנחנו כן מאשרים להם. נעשו כאן כמה תהליכים: הביטוח הלאומי דיבר בכנסת עם שר הרווחה ואחרים, כדי לפתור את הבעיה של קיזוז שקל מול שקל למקבלי שכר נמוך שמקבלים גם קצבאות זיקנה או הבטחת הכנסה או מזונות, שכל משכורתם ירדה, ואחרי שינוי חקיקה להעביר מענקים של בין 2,000 ל-4,000 שקלים לבני 67 ויותר. לפי החלטת המדינה, שילמנו גם 500 שקלים מענקים לכל ילד ולמקבלי קצבאות נכות וזיקנה ונפגעי עבודה וילדים נכים. בנוסף, עקב התנגדות מטפלות של קשישים המקבלים חוק סיעוד להיכנס לבתי הקשישים או התנגדות הקשישים לכניסת המטפלות, המרנו את הגמלה בכסף".

מנהלת תחום גמלאות דליה בן שמעון אומרת כי "קיבלנו בכל מרחב הדרום כ-82 אלף תביעות, שזה המון; אנחנו מספר 2 בארץ מבחינת כמות התביעות, מכל המפעלים סביב דימונה, באר שבע כמובן ואילת שכמעט נסגרה בעסקי התיירות והמלונאות. צריך לדעת ש-90 אחוזים ממגישי האבטלה בעצם לא מכירים את הביטוח הלאומי, וזו פעם ראשונה שהגיעו לדלתות המוסד. לא פשוט להם ולנו לראות אנשים שנמצאים באיזושהי סחרחרה ואי ודאות. אנחנו עדיין בתקופה קשה, ונפח הפעילות לא ירד; אומנם, בבאר שבע חזרו 42 אחוזים למעגל העבודה, אבל שוב אנו מקבלים עכשיו יציאה לחל"ת ופיטורין. ביוני היו כ-2,500 תביעות חדשות, ואני מאמינה שהחודש זה יעלה, כי אנשים עדיין יוצאים לחל"ת. עבדנו סביב השעון כל הזמן, אבל באמת עם מלא רגישות וחמלה לאנשים; אנחנו גם מקבלים המון טענות ומענות על גובה תשלומי האבטלה, ואני מבינה לליבם של האנשים, שהיו במעגל העבודה ולא רק במצב סוציו-אקונומי נמוך; זה נוגע בכולם, בעיקר במעמד הבינוני, שרגילים לשכר מסוים, שהספיק להתחייבויות, משכנתא ותשלומים למיניהם, והכל נעצר להם ביום אחד, ללא התרעה והכנה מוקדמת".

דליה בן שמעון. צילום: באדיבות המצולמת

אתם זוכרים מקרים מיוחדים שריגשו אתכם במיוחד?

סעדון: "בוודאי, אנחנו כל יום מקבלים פה סיפורים; בצונאמי הזה היו עובדים נורמטיביים שבחלקם הגדול לא ראו והכירו בכלל את הביטוח הלאומי, ופתאום ביום בהיר אחד נחרב עליהם עולמם: אין להם מקום עבודה, והם לא יודעים איך לשלם משכנתא ואת החובות. יש משפחות שבהן 2 בני הזוג יצאו לחל"ת, ולפעמים גם איזשהו ילד נכה. בקיצור, סיפורים קורעי לב. מה שאנחנו יכולים לעשות זה קודם כל לוודא שכל מי שמגיע אלינו ואנחנו שומעים את סיפורו, לראות אולי הוא זכאי לדברים נוספים שאפילו הוא לא היה מודע להם, ברמה של מיצוי זכויות. הדבר השני, זה באמת לנסות לתת מענים בלוחות זמנים יחסית קצרים, למרות כל העומס. אנחנו מנסים לסיים טיפול מיידי בכל פנייה מקבלת קהל וקודם מפניות הציבור, כי דחייה בטיפול יכולה להביא לאיבוד אמון במערכת".
בן שמעון: "היו הרבה סיפורים, גם של אנשים ש-2 בני הזוג יצאו לחל"ת, והשכר שלהם ממש נחתך בחצי, ואין להם איך לסיים את החודש; אחרי שהם משלמים את ההתחייבויות שלהם, לא נשאר להם למחיה. יש ילדים בבית, וההוצאות רק גדלות. ותוסיף גם עצמאים שמתקשרים ורוצים מענק, שאנחנו לא יכולים לתת להם. אתה שומע את הסיפורים האלה בלי סוף, בכל טלפון שאני מרימה לאנשים. ועם ההודאה על הטיפול והטלפון וההתעניינות שלנו, עדיין אתה שומע את המצוקה הקשה מאוד. היה לי מקרה של מישהו שמקבל פנסיה של 4,000 שקלים ומשכורת של 4,000 שקלים, ובגלל עניין השקל מול שקל קיבל רק 4,200 שקלים דמי אבטלה. כשאמרתי לו את זה בטלפון, הוא פרץ בבכי, ואמר לי: 'איך אני משלם את המשכנתא, החשמל, הארנונה? זה חצי מהשכר שלי. אני רגיל לעבוד עם הכנסה כזו'".
מנהלת מרכז השירות רווית פרץ סיפרה על הלחץ של הפונים: "אנשים יצאו לחל"ת או פוטרו מעבודה, והיו בלחץ, שהרגשת אותו. הם לא ידעו מה הולך לקרות, ולכן בעיקר הרבה הרגענו אנשים, והסברנו שנטפל בהם כמה שיותר מהר. רבים חשבו שאם אנחנו סוגרים את הדלת, נסגר בכלל הטיפול. השיחות התארכו מאוד ובאמת הקשבנו לאנשים, במטרה להבין ולהרגיע אותם. כל הנציגים שלי במרכז השירות מוסמכים בכל הנושאים, ולכל אחד יש נושא שהוא יותר מוסמך בו, אבל הסמכנו עוד אנשים לאבטלה, כולל אותי. מערכת הפניות שלנו באינטרנט מוצפת, ואנו מהבוקר עד הערב מתקשרים לאנשים, סוגרים טיפול, מבקשים ממעסיקים שיפקססו לנו מסמכים, ומנסים לעשות הכל כדי לאשר תביעות, גם בהתנהלות מול שירות התעסוקה, לקבלת אישורי ההתייצבות אצלם".

היה צורך בשינוי, התייעלות

סעדון: "הקורונה עשתה לנו דבר אחד טוב, וזה השינוי בקבלת הקהל ובהתייעלות שלנו. בגלל שאין אפשרות להכניס היום הרבה אנשים לקבלת קהל, אנו מפעילים מערכת זימון תורים, וכל יום מתקשרים ל-500, 600 איש, ומייתרים הגעה של יותר מ-50 אחוזים מהאנשים, שאנחנו פותרים להם את הבעיה בטלפון. התגובות נלהבות, ואנשים אומרים: 'אני מודה לך פעמיים, פעם אחת על זה שהתקשרת, ופעם שנייה שייתרת לי את ההגעה'. ובצד זה, עדיין יש גם לא מעט אנשים שממש כועסים עלינו, שלא בצדק, כי הקביעות של מי זכאי ומי לא, ומה הסכומים וכו' אינן בידי הביטוח הלאומי, אלא המדינה. מתוך כ-80 אלף תביעות, נשארו לנו היום פחות מ-2,000 שעדיין אנחנו מטפלים בהן. המסה הקריטית של האנשים קיבלו מענה, חלקי או מלא. אנחנו בודקים את עצמנו בכל תיק, כדי להבטיח שכולם יקבלו את המגיע להם. אפשר להבין את הכעס של אלה שלא הגענו אליהם, אבל על כמה פניות אתה חושב שבן אדם יכול לענות ביום, כאשר כל טיפול בפנייה זה 'סיפור' של 10 דקות? לפעמים לקח לנו כמעט חודשיים להגיע לאנשים. וכשהתקשרנו אליהם, הם אמרו: 'אה, טוב שנזכרתם' וקיבלנו קיתון שופכין של כמה מלים טובות למה כל כך הרבה זמן לקח לנו להגיב. גם כשכועסים עלינו אנחנו לא לוקחים ללב, ויודעים שזה נובע ממקום של מצוקה, ובאמת מנסים לעזור, והלוואי שיכולנו לעזור יותר".
פרץ: "התייעלנו מאוד, אם זה בהודעות אס אם אס גורפות לאנשים לגבי תאריכי תשלום ועדכונים כאלה ואחרים, ממש להגיע כמה שיותר לכולם. באינטרנט אפשר היום להגיש תביעה כמעט בכל נושא, ואנחנו מתחייבים לענות תוך 48 שעות. פתחנו את מערכת זימון התורים, ועוד לפני שמגיע התור אנו מתקשרים לאנשים; יש לי פה מערך שלם של נציגים, שמתקשרים, ופותרים לאנשים את הבעיות בטלפון, גם כדי למנוע את ההתקהלויות בחוץ, כי אנחנו צריכים להקפיד על ה-2 מטר, בדיקות החום והרישום. אז, הכל לוקח קצת יותר זמן. אנשים מתרגלים שאנחנו מתקשרים אליהם, וכל החוכמה היא לא סתם להתקשר, אלא לסגור טיפול עם תאריך תשלום באותו יום או למחרת. לפי התגובות בטלפון ומה שאני רואה כאן קצת, אנשים גילו את הביטוח הלאומי לחיוב".

רווית פרץ. "החוכמה היא לא סתם להתקשר" | צילום: באדיבות המצולמת

ולסיום, סעדון נאלץ גם לתמוך במקבלות הקהל בסניף: "הבנות במחלקת אבטלה, לצערי הרב, לוקחות את הספורים האלה הביתה. הן נחשפות למצוקות, ואתה לא יכול להישאר אדיש לסיפורים של אנשים שחרב עליהם עולמם. אני באיזשהו מקום מנסה כל הזמן להעביר מסרים שתפקידנו לעזור ולהיות אוזן קשבת, וזה קשה, קשה. זה גם עוד לא נגמר, ואף אחד לא יודע מה הולך להיות מחר בבוקר. למשל, ביום ראשון שאחרי מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה ושר האוצר על תוכנית הסיוע לעצמאים, קיבלנו 500 פניות. היינו חייבים להסביר, שזו הייתה רק הצהרת כוונות, ושצריך לאשר את הדברים בכנסת ובממשלה, ובינתיים עד שזה לא קורה, אנשים באים ושואלים שאלות, ובחלק מהמקרים אנחנו לא יודעים לענות תשובות. אם נבטיח תשלומים, וזה לא יקרה, יגידו לנו: 'אתם אשמים, אמרתם לנו שנקבל'".

שמואל סעדון. "להיות אוזן קשבת". צילום: באדיבות הביטוח הלאומי