חוקרות מאוניברסיטת בן גוריון מצאו, שאימון גופני המשלב בין פעילות אירובית לכוח מפחית תופעות של הזדקנות מוקדמת בקרב אנשים עם שיתוק מוחין.

ל"שבע" נמסר, שבמחקר בו נבחנה ההשפעה של האימון הגופני על תפקוד, בריאות ואיכות החיים של אוכלוסייה זו, התברר שכ-67 אחוזים מזמנם של משותקי המוחין מועבר בישיבה, ומספר הצעדים שלהם ביום הוא מחצית ממספר הצעדים של בני גילם ללא לקות מוטורית. במבחני מהירות, הם לא הגיעו לדופק המרבי האופייני לזמן מאמץ, ומהירותם הייתה פחותה משמעותית, ונמצאה תלויה בהיקף הפגיעה המוחית והמוגבלות המוטורית בעקבותיה.

המחקר (המתבצע בשיתוף עיריית באר שבע והקבוצה המתאמנת במכון הכושר של חברת "כיוונים", מתוך רצון לשלב אנשים עם מוגבלויות בחדרי הכושר הקהילתיים) נעשה במעבדה לבקרה מוטורית ושיקום הליכה שבמחלקה לפיזיו-תרפיה בראשות ד"ר סימונה בר חיים, בהובלת הדוקטורנטית רונית אבירם, פיזיו-תרפיסטית מומחית לשיקום ואימון אנשים עם שיתוק מוחין. מעבדה זו היא היחידה בארץ שלאורך שנים ארוכות חוקרת ומפתחת שיטות, בין היתר באמצעים טכנולוגיים, לשיקום ההליכה של אנשים עם מוגבלויות מוטוריות.

המשך המחקר (שבאירוע השקתו נכחו ראש העירייה רוביק דנילוביץ' שהתאמן עם החברים בקבוצת המחקר ומנכ"ל "כיוונים" שלומי נומה) עתיד להרחיב את ההבנה לגבי הסיכונים וההשלכות של הזדקנות מוקדמת, כמו גם על דרכים לצמצום ומניעת נזקים ארוכי טווח. בנוסף, נבחנים זרימת הדם והחמצון של השריר הספסטי באמצעות מערכת fNIRS בשיתוף ד"ר רזיאל רימר מהמחלקה להנדסת תעשייה וניהול. fNIRS היא טכנולוגיה לא פולשנית, המאפשרת הערכת הקינטיקה של שינויים בזרימה, נפח הדם וחמצון השריר. מדדים אלה טרם נבדקו בשריר הספסטי, שאיננו מבוקר במקרה של פגיעה מוחית. תוצאות ראשוניות בזמן פעילות גופנית מצביעות על הפרעות משמעותיות בזרימת הדם לשרירי הרגליים. ייתכן שהשריר הספסטי הוא גורם נוסף, שיוכל להסביר את הקשיים בהליכה, וכיוון מחקר חדשני זה עשוי להוביל להתערבויות חדשות בשיקום אנשים עם שיתוק מוחי.

שיתוק מוחין היא לקות תנועתית נפוצה ובעלת שונות גבוהה. מבוגרים עם שיתוק מוחין שיש ביכולתם להתנייד, נמצאו בסיכון לירידה בתפקוד כבר בגיל צעיר, כך שהם עלולים לאבד את יכולתם ללכת. אחת הסיבות לכך היא אורח חיים פחות תנועתי מאשר אצל אנשים ללא הלקות, והמשמעות היא הופעתן של תופעות הזדקנות בגיל צעיר.