בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע ביטל באחרונה תוכנית של הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל), שהגישה עיריית נתיבות.

ל"שבע" נמסר, שתוכנית ותמ"ל 1090 ("רמות מאיר") יועדה להקמת 1,728 יחידות דיור שתכננה העירייה על שטח השייך מוניציפלית בחלקו למועצה האזורית שדות נגב וברובו מצוי מוניציפלית בשטחי העיר נתיבות. התוכנית הוכרזה בידי ועדת השרים לענייני תכנון, המהווה את קבינט הדיור, ב-1.2.2018. חלק מהקרקע מוחזק בידי מושב תקומה שהתקשר בהסכם לביצוע עסקת תעסוקה עם חברת "אור תקומה" מקבוצת החברות של שלומי טהורי, שהתנגדה לתוכנית ביחד עם המושב והמועצה האזורית.

בית המשפט קיבל את טענות העותרות (שדות נגב, תקומה ו"אור תקומה"), שבהליך אישור הוותמ"ל נפלו פגמים המצדיקים את ביטול ההחלטה. בפסק הדין צוין, שהמחוקק ביקש להגדיל את היצע הדירות למגורים באמצעות חוק הוותמ"ל מ-2014 שיצר מסלול מהיר לאישור תוכניות לבנייה למגורים בתוך פרק זמן קצר. החוק יצר סוג חדש של תוכניות, מכוחן ניתן להוציא היתרי בנייה ללא צורך בתוכנית נוספת. חוק הוותמ"ל הקנה סמכויות רחבות לכל מוסדות התכנון, לרבות המועצה הארצית לתכנון ובנייה, במטרה למנוע דיונים כפולים במוסדות התכנון. אולם, הסמכות הוגבלה כך שלא יאושרו תוכניות בסטייה מתוכנית המתאר הארצית תמ"א 35. בית המשפט דחה את עמדתן של עיריית נתיבות והמדינה, שתוכנית הוותמ"ל אינה סותרת את הוראות תמ"א 3, וקבע שמספר היחידות המתוכנן על שטחי תקומה עולה על מספר יחידות הדיור המותר ביישוב זה לפי תמ"א 35.

כמו כן, נדחתה עמדת המדינה והעירייה ביחס לכוונתן לשנות את גבולות העיר נתיבות ולהעביר לנתיבות שטחים השייכים מוניציפלית למועצת שדות נגב ולמושב תקומה. בהקשר זה כתב בית המשפט: "דברים אלה מעלים ספיקות בנוגע לסבירות ההחלטה לאשר תוכנית מועדפת לדיור, שאין ודאות שניתן יהיה לממשה, בעתיד הקרוב או אי פעם".

בהחלטה נרשם, שלפי הסכם הגג אושר לעיריית נתיבות לבנות אלפי יחידות דיור, ושלא הוכח שקיימת נחיצות להגדלת מספר היחידות בהיקף זה מכוח התוכנית המבוקשת בידי העירייה. עוד צוין, שכאשר אין צורך במימוש מהיר של יחידות הדיור אין הצדקה ואין זה סביר להשתמש בחוק הוותמ"ל; המסלול המהיר נועד אך ורק למקרים בהם נחוצה הגדלה מהירה של היצע היחידות. החוקר שמונה לדון בתוכנית (אסף גולדפארב) לא נתן את דעתו לעובדה שתוכנית הבנייה לא אושרה בידי ועדת הגבולות והאם יש מקום לאישור תוכנית ותמ"ל בנסיבות העניין.

בנוסף, החוק קבע הוראות ייחודיות לעניין זהות מגיש תוכנית הוותמ"ל, וההגשה נתונה אך ורק לגופים ציבוריים מסוימים. רשות מקומית רשאית להגיש תוכנית ותמ"ל אך ורק בתחומה ולא בתחום רשות אחרת. במקרה זה נקבע, שעיריית נתיבות הייתה זו שהכינה את התוכנית, וכאשר הובהר לה חוסר סמכותב לגיבוש התוכנית, הוספה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כמגישת התוכנית, כאשר העירייה היא היזם בלבד. בית המשפט לעניינים מינהליים לא קיבל את עמדת מתכננת הוותמ"ל דיקלה פרסיקוף, שמדובר בתיקון טכני בלבד, וסבר שזוהי חריגה מסמכותה של עיריית נתיבות להגיש תוכנית על שטח שאינו שייך לה. הוא קבע, שלא הוצגה כל החלטה של רמ"י להכין או להגיש את התוכנית, ודחה את עמדת גולדפארב שהצטרפות הרשות נעשתה לפי הכללים המקובלים. לא התקבלה עמדת המדינה ועיריית נתיבות שרמ"י אכן עמדה מאחורי התוכנית, ולמעשה צירופה המאוחר כמגישת תוכנית הבנייה היה פיקציה שאינה מתיישבת גם עם החלטת קבינט הדיור.

בית המשפט הותיר ב"צריך עיון" את השאלה האם אין לבטל את התוכנית גם מפאת פגמים נוספים שנפלו בה, למשל הייעוד התיירותי לשירות באי מתחם ה"באבא סאלי" שעל פניו איננו קשור לבנייתן של יחידות הדיור כפי שנדרש בחוק הוותמ"ל. התוצאה הייתה כאמור הוראה על ביטולה של התוכנית, כאשר המדינה והעירייה חויבו לשאת בהוצאות המתנגדות העותרות.