בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קיבל באחרונה את עמדת המדינה, ודחה עתירה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שהגישו המפעלים "מכתשים", "תרכובות ברום" ו"אסיא תעשיות" הנמצאים במועצת נאות חובב בעניין בריכות האידוי לטיהור מי השפכים.

ל"שבע" נמסר, שהעתירה הוגשה נגד סירובה של רמ"י להקצות לעותרות את המקרקעין עליהם הקימו בריכות אידוי (בשטח כולל של כ-1,537 דונמים) בתשלום של 40 שקלים לדונם לשנה, ותחת זאת לחייבן לפי שווי המקרקעין בהתאם להערכת השמאי.

סלע המחלוקת היה סכום של 15 מיליון שקלים שדורשת רמ״י בתמורה להקצאת המקרקעין. ב-1994, החלה מועצת רמת חובב (כיום, נאות חובב) להפעיל תחת חסותה בריכות אידוי לשפכי המפעלים בשטחה. כעבור 12 שנה, בעקבות הליך משפטי שהסתיים בהסכם גישור הוסכם, שהטיפול בשפכים יהיה באחריותו הבלעדית של כל מפעל, ובהמשך אף אושרה תוכנית מפורטת, המגדירה את השטחים והחלוקה מחדש של כל המגרשים בין המפעלים לצורך הקמת בריכות תעשייתיות.

במסגרת העתירה טענו המפעלים שבעקבות הסכם הגישור הם נאלצו ליטול על עצמן למלא אחר חובות המועצה לטיפול בנושא השפכים ולכן, לטענתם, יש לראות את מעמדן כתאגיד מים, ובדומה לרשויות מקומיות הן זכאיות לתשלום של 40 שקלים לדונם לשנה, ולא לפי הערכת השמאי בהתאם לשווי המקרקעין. פרקליטות מחוז דרום (אזרחי) שייצגה את רמ"י בהליך ביקשה לדחות את העתירה.

שופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבירת הנגב שרה דברת קיבלה את טענות המדינה במלואן, וכאמור דחתה את העתירה, תוך חיוב העותרות בהוצאות משפט בסך 50 אלף שקלים.

בית המשפט קבע שהעתירה נגועה בחוסר תום לב מובהק. עסקינן בגופים כלכליים, מסחריים הערים (או אמורים להיות ערים) להתחייבויות שהם נוטלים על עצמם. אין לקבל מצב, בו גוף מסחרי חותם על התחייבות ברורה, לפיה הוא ישלם לרשות את שווי המקרקעין לפי שומת השמאי (וזאת כתנאי לחתימת רמ"י על היתרי בנייה) וכ-11 שנים אחר כך הוא יעתור לחייב את הרשות להקצות לו את המקרקעין לפי סכום קבוע מראש של 40 שקלים לדונם לשנה, תוך התעלמות מוחלטת מההתחייבות עליה הוא חתם.

עוד קבע בית המשפט לעניינים מינהליים שהעתירה לוקה בשיהוי מהותי, עת הוגשה כ-10 שנים לאחר הקביעה שתמורת המקרקעין תיקבע בהתאם להערכת שמאי. בעניין זה נקבע, לעניין מידת הפגיעה בשלטון החוק, שהיענות לעתירה "לאחר שרמ"י שינתה מצבה לרעה, על סמך התחייבות מפורשת של העותרות, היא זו שתהווה פגיעה ממשית בשלטון החוק ומתן דרור למחשבה שהתחייבויות והסכמים לא בהכרח יש לקיים".

לגופה של העתירה קבע בית המשפט, ש"הטיפול בשפכי המפעלים הוא חלק אינטגרלי מניהול המפעל ומתהליך הייצור המתרחש בו. חובה זו לטפל בשפכים התעשייתיים חלה על העותרות ולא על המועצה, וזו גם התחייבות שנטלו על עצמן במסגרת הסכם הגישור, שהרי זה היה התנאי למתן רישיון עסק של המשרד להגנת הסביבה".

את רמ"י ייצגה בהליך עו"ד שני כ"ץ מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי), בסיוע המחלקה המשפטית רמ״י דרום.