בשנים האחרונות, יותר ויותר גופים בארץ ובעולם דואגים להנגיש את השירותים שלהם לבעלי המוגבלויות. ההנגשה לציבור המאותגר פיזית, מאפשרת את שילובו של הנכה בחברה, תוך התגברות על מגבלותיו הגופניות ומייצגת מתן יחס שוויוני במרחב הציבורי.

לצד התופעה המבורכת שזוכה להכרה ומתפשטת כאש בשדה קוצים בתודעה הציבורית, הוגשה לאחרונה בעניין תביעה ייצוגית לידי בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. העובדות שנתגלו, הציגו תמונה בעייתית באשר לנגישות של בתחנות האוטובוס בעיר.

תכניות לחוד ומציאות לחוד

"תכנית ההנגשה" שהתהוותה בעשור הקודם, התיימרה להדריך את הרשויות המקומיות בארץ כיצד לנהוג בנושא ולמעשה הטמיעה את דרך הפעולה המתאימה, תוך הצבת יעדים מפורשים להנגשת כלל תחנות האוטובוס בערים השונות.

במסגרת המתוכנן, נקבע כי עד סוף שנת 2010 ידרשו רשויות מקומיות ומפעילי קווים להנגיש 60% מתחנות האוטובוסים המצויות בתחומן. בנוסף, בכל שנה שלאחר מכן, בין השנים 2011 – 2014, יונגשו 10% נוספים מהתחנות, כך שעד סוף שנת 2014 יונגשו כלל תחנות האוטובוס בעיר.

אולם, תכניות לחוד ומציאות לחוד –  בבאר שבע המצב היה מעט שונה. מן ההבהרות שמסרה העירייה עלה כי בשנת 2010 היה עליה להנגיש 262 תחנות אוטובוס, למרות זאת, מתוכן הונגשו 13 תחנות בלבד. במקביל, בעירייה כן ניסו לגשר על הפער העצום שנפער, שכן בשנת 2011, כאשר התכנון היה להנגיש כ-53 תחנות אוטובוס, הונגשו אף יותר מהכמות המיועדת באותה שנה, ולא פחות מ-191 תחנות אוטובוס ברחבי העיר הפכו נגישות לציבור הנכים. לסיכומו של עניין, עד סוף 2011 הונגשו 204 תחנות במקום כ-315 מהן, כך שבפועל, התאימה העירייה 44.25% מתחנות האוטובוס ולא 70% מכללותן, כמצווה עליה בתכנית.

ההנגשה של תחנת האוטובוס בדרך כלל היא מסתכמת בהנמכת שפת המדרכה הקרובה, או בתיחום והגדרת חלל ריק המיועד לאמצעים השונים של המאותגר בתוך התחנה, הקמת הצללה ודף עם כתב ברייל עבור עיוורים. עבור הציבור הרחב, על התחנה לספק כארבעה מקומות ישיבה ומידע נאות על זמני הגעת האוטובוסים.

מי שלא נותר אדיש למתרחש והחליט לעשות מעשה, הוא דן אלבז (44), תושב באר שבע, נכה זה כ-20 שנה שפתח בהליכים משפטיים כנגד העירייה במהלך שנת 2012. במסגרתם, התגבשה והוגשה על ידו תביעה ייצוגית, במטרה להביא לפיצוים של תושבי העיר הנאמנים, שבעל כורחם גם בעלי מוגבלויות פיזיות. יש שיסכימו שהתביעה, היא שחשפה את הטעם לפגם בהתנהלות העירייה.

הכרה אמיתית בצורך של ציבור שלם. דן אלבז | צילום: אלבום אישי

אלבז מסביר את מהות הבקשה מהעירייה: "באותה עת הייתי מרבה להתנייד בתחבורה הציבורית. בכל פעם שרציתי לחכות לאוטובוס, פעולה שנחשבת לפשוטה ואלמנטארית עבור רובנו, נאלצתי לבקש את עזרתם של אנשים טובים, בשביל שיגביהו לי את כיסא הגלגלים לעבר התחנה. התביעה אמנם הייתה כספית, אך זאת איננה גולת הכותרת, אין לסכומים הכספיים חשיבות רבה. לעומת זאת, כן רצינו להביא לשינוי, למהפכה, הייתה מטרה להביא את העניין לסדר היום הציבורי ולספק את הצרכים הבסיסיים המגיעים לאזרחי העיר. לכל אדם מגיע לשהות במקומות ציבוריים באין מפריע".

נציג התביעה מסכם: "כשנכה יוצא לבילוי, הוא לא צריך לחשוב כיצד יגיע למקום האירוע, או איך יצליח להתפנות לשירותים, שגם אליהם הנגישות לא הכי מסודרת בלשון המעטה".

כ-2,000 בעלי מוגבלויות במספר, כך העריך התובע דאז (על ידי איסוף נתונים מאתר הביטוח הלאומי), סבלו מנזקים ממוניים ונזקים לא ממוניים שבאו לידיי ביטוי משמעותית, עד כדי שינוי אורח חייהם באותה תקופה. מנגד, העירייה טענה שיש לדחות את הבקשה מאחר ואינה מתאימה, שכן נעשו פעולות בעת ההיא, להנגשת כלל תחנות האוטובוס ברחבי העיר בהתאם להוראות תקנות הנגישות, בכוונה להשלימן בתאריך היעד הסופי שנקבע מראש בתכנית. בפועל, לטענת העירייה, ההנגשה הייתה צפויה להסתיים לקראת סוף שנת 2013, לכל המאוחר. בהליכים ההם, בית המשפט קבע כי אלבז אכן הציג תשתית ראייתית לנזק, בדמות פגיעה באוטונומיה שנגרמה לו ולחברי הקבוצה. עפ"י הפסיקה הקודמת, העירייה מנעה מהקהילה את הזכות לבחור לעשות שימוש בתחבורה ציבורית ברחבי העיר, ובכך לא עמדה בתוכנית ההנגשה שנקבעה. לנוכח זאת, סכום הפיצוי הנדרש מהרשות המקומית עמד על לא פחות ממיליון שקלים.

יש פשרה

המאבק המשפטי הגיע לתומו היות ורק בשנת 2017, הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת להסדר פשרה. ההסדר כלל את הסכמת העירייה להעניק לחברי הקבוצה הטבות שונות, בין היתר, בשנים הבאות, העירייה התחייבה שתפעל להתקנת מתקני משחק נגישים נוספים, יעודיים לילדים עם מוגבלויות, אף מעבר לתכנון המקורי ומעל לתקן הנדרש. שווי הפיצוי האמור, הוערך בכ-2 מיליון שקלים לפחות. כמו כן, הוסכם כי לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב להיטיב עם הקבוצה, העירייה תקדים את ביצוע עבודות ההנגשה שתוכננו קודם לכן, בשלושה חניונים ברחבי העיר, שסבלו מהיעדר מקום חנייה לנכים.

למרות שלמראית עין העניין יושב והעירייה ריצתה את ציבור בעלי המוגבלויות בעיר, גובהו של שיעור הגמול הכספי לנציג התביעה, אלבז עצמו, טרם הובא לידי הסכמה, הרי ואינו נכלל בתוכן ההסכם. על יסוד זה, פנה שוב אלבז לבית המשפט בבקשה לפסוק לו הוא, גמול בסך 167 אלף שקלים. עתה, לגרסת המבקש, לתביעה משקל ציבורי כבד והיא עוסקת במימוש זכויות יסוד של אנשים עם מוגבלות, להשתמש בתחבורה ציבורית ככל אדם. זאת ועוד, הדגיש אלבז בשילוב עם עורכי דינו את החשיבות העקרונית של תחבורה ציבורית, כמפתח לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה. בו בזמן, טענותיה של העירייה נסבו על העובדה שהתביעה כשלעצמה לא הצריכה טרחה רבה מאת המבקש, וכי מדובר ב"שדה חרוש", כלומר, נושא הרווי בתביעות שיש בו מן ההגזמה אף יתר על המידה.

תחבורה. הציון לתחבורה הציבורית בבאר שבע מספיק. יעקב 1 צילום עמותת אור ירוק

"ההנגשה מקדמת עבור כל בני החברה את הזכות לחיות בקהילה שוויונית, מכבדת, בעלת עושר ומגוון אנושי. היא מאפשרת לכל בני החברה ליהנות מהשתלבותם של בעלי מוגבלויות, אשר הודות להנגשה לוקחים חלק בכלכלה, בתרבות, בתעסוקה, בחינוך וביתר היבטי החיים", כך קבעה באמרה כוללנית המסבירה אודות חשיבות הנושא, השופטת גאולה לוין. עוד היא הוסיפה: "במקרה שלפניי, מתקני המשחק בפארק מזמנים הזדמנות לכל ילדי העיר באר שבע למפגש חברתי מגוון, עם ילדים "רגילים" לצד ילדים בעלי מוגבלויות". כאשר נמדדו, הן נכונות העירייה לתיקון המעוות והן טרחתו של הנציג אלבז להביא לכך – בסופו של דבר, פסיקתה של השופטת לוין העניקה לתובע הייצוגי גמול על סך 30 אלף שקלים בלבד.

יותר מודעות לעניין

ימים של פריחה ופיתוח ידעה באר שבע בשנים האחרונות. לצד זאת, גם ההנגשה לבעלי המוגבלויות, כפי שמספרים לנו בעירייה, מעולם לא נעלמה מעיניהם של המושכים בחוטים: "עיריית באר שבע שמה לה למטרה עליונה את נושא הנגישות, ומקצה משאבים רבים לטובת טיפול מיטבי בתחום חשוב זה", מבהירים בעירייה.

"לראיה, כחלק ממתן השירות לתושבי העיר, הוקמה מחלקה מיוחדת באגף הנדסה לנגישות עירונית, האמונה על תכנון, ביצוע, יעוץ וליווי הליך ההנגשה העירוני. במחלקה, עובדים מורשה נגישות בליווי מנהל פרוייקטים לצורך ביצוע התאמות הנגישות השונות ברחבי העיר ובמוסדות הציבור העירוניים".

עוד מוסיפים הגורמים האמונים על הנגישות בעיר, כי "במסגרת הפעילות הענפה, בה הושקעו כספים רבים, ניתן לציין מספר פעולות חשובות שבוצעו בשנים האחרונות: הנמכות המדרכה כולל סימונים טקטליים לליקויי ראיה, עבודות הנגשה לפארקים ולשצ"פים השונים ברחבי העיר, הנגשת חניונים ציבוריים, הנגשת מגרשי ספורט, טיפול ומענה רציף לפניות תושבים (מוקד ציבור) לטובת אי אלו התאמות נגישות שאינן נכללות בחובת ההנגשה ע"פ החוק, וכן תחנות חדשות אשר מותקנות ברחבי העיר בנוסף להתאמות לתחנות קיימות".

עושה רושם, שלמרות המאמצים הכבירים מצד מקבלי ההחלטות, שמגובים גם בתוצאות מעודדות שנרשמו באחרונה, עדיין יש מי שפחות מרוצה גם בימים אלה מפעולות העירייה וגורס כי אינן מספיקות כלל, היות ואינן תואמות את היקף הבעיה: "בעירייה צריכים להבין, שאם מחליטים להעניק רישיון עסק, ולא משנה אם לגוף פרטי או ציבורי, מן הראוי לחייב אותו לדרכי גישה לבעלי המוגבלויות".

מצד אחד, התובע מכיר בשינוי שהתחולל כיום, אך להשקפתו נותר פער עצום להצלחה מלאה של העירייה בנושא: "כן מורגש בזמן האחרון שינוי לטובה, אבל חשוב להדגיש – עד שלא יכהן אדם המוגבל פיזית בתפקיד ציבורי, ממנו יהיה לו את הכוח להשפיע על הנעשה בעירייה ולקחת חלק בהחלטות מהותיות ועקרוניות, לא תהיה הכרה אמיתית בצורך של ציבור שלם, שזועק להתחשבות במוגבלותו", אומר אלבז בדאגה.

"מורגש בזמן האחרון שינוי לטובה". רוביק דנילוביץ' | צילום: באדיבות הפועל באר שבע

תגובת עיריית באר שבע להליכים המשפטיים שהתנהלו בעניין: "בתביעה הייצוגית שהוגשה, נטען כי העירייה הפרה את החובה המוטלת עליה, בכך שלא עמדה ביעדים ואבני הדרך שנקבעו בתכנית ההנגשה שאושרה ע"י משרד התחבורה, ובמסגרתה נקבעו אבני דרך להסדרת הנגישות. המבקש העמיד את סכום התביעה הייצוגית על סך 10 מיליון שקלים. השופטת שדנה בתיק קבעה בהחלטתה ופסקה שלא הוכח נזק ממוני עליו טען המבקש וצמצמה את סכום למיליון שקלים בלבד. בהסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, הסכימו הצדדים כי העירייה תעניק לחברי הקבוצה הטבות שונות, אף מעבר לתקן הנדרש. לאחר פרסום ההסדר וקבלת עמדת ב״כ היועץ המשפטי לממשלה ובאין התנגדויות, אושר בתאריך 11.12.2017 הסדר הפשרה, ופסק הדין מתוקן מיום 23.4.2018".