בית המשפט המחוזי הרשיע הבוקר (שלישי) את חאלד אבו ג'ודה (24), תושב היישוב הבדואי בנגב כסייפה, בביצוע רצח כפיגוע לאומני.

כזכור, קוקיא נדקר למוות בחודש נובמבר 2017 בסמוך לקניון בערד. אבו ג'ודה הורשע בכפוף להודאתו ולעדות אחיו למחצה, זאהי, ששיתף פעולה עם המעשה והוא מואשם בניסיון לרצח. בעת ההיא, החייל אמנם הצליח להזעיק את עזרת כלי הרכב שעברו במקום, אך בחלוף הדקות, הוא התמוטט ומאמצי כוחות ההצלה להעניק לו טיפול רפואי כשלו.

שני המחבלים נמלטו מהמקום לאחר הרצח, תוך שהם מעלימים ומחביאים את הסכין ששימשה אותם לביצועו ונכון לימים אלה, הסכין טרם נמצאה. כעבור זמן קצר מהטמנת כלי הרצח, האחים נפגשו לאכול פיצה ותיאמו בניהם את האליבי שימסרו למשטרה כשיאותרו. אף על פי כן, בחקירתו של חאלד נרשמה חרטה מצידו, שכן הוא סיפר לחוקריו שהוא מצטער מאוד על מעשה הרצח. עוד הוא הסביר, כי בעקבות היחשפו להפצצות צה"ל ברצועת עזה ולהרג ילדים פלסטיניים, התפתחו אצלו תחושות זעם עצום, שעוררו אותו לעשות מעשה. "באותו הרגע ראיתי מול עיניי את הילדים שמתים ברצועת עזה כתוצאה מההפצצות של צה"ל", כך הסביר לחוקרים את תחושותיו רגעים ספורים קודם לרצח.

מוקדם יותר היום, קבע השופט המחוזי נתן זלוצ'ובר כי ניתן להסיק ללא כל ספק שהנאשם רצח את החייל המנוח. הרכב השופטים הרשיע את הנאשם הראשון בפרשה ברצח בכוונה תחילה כמעשה טרור, קשירת קשר לביצוע פשע בהתאם לחוק הטרור, החזקת סכין והכנה לביצוע מעשה טרור. המניעים של השניים לרצח על פי המצוין בכתב האישום, הם אידיאולוגיים ולאומניים.

גזר הדין של חאלד יינתן ב-17 במרץ. פרקליטות מחוז דרום, בייצוג התובעים עו"ד מורן גז ועמית גינת שניהלו את ההליכים המשפטיים, דרשה להטלת עונש מוחמר ול-20 שנות מאסר שיתווספו לעונש מאסר העולם.

בזה אחר זה עלו בני המשפחה – האב, האם ואחיו של המנוח לדוכן העדים, במהלך דיון הטיעונים לעונש, כשהם מספרים בקושי רב על ההתמודדות עם הכאב העצום והשכול שפקד אותם.

בתום השמעת ההחלטה, בועז קוקיא, אביו של החייל המנוח אמר: "נדרוש עונש מוות כראוי לרצח הנתעב שביצע המחבל, מתוך תקווה שבית המשפט יעשה דין וצדק, ויביא להרתעת המחבלים הפוטנציאליים שזוממים לבצע פעולות טרור". עוד הוסיף קוקיא בלב דואב: "המאבק שלנו איננו פרטי. הטרור מבית ומחוץ יפגע ופגע בכולנו".

לבית המשפט הגיעו בני העדה הבדואית, שתמכו במשפחת קוקיא וגינו ללא דופי את המעשה. שייח' אלאטרש הסביר את הסלידה של המגזר מהמעשה: "זה צער שלא יתרפא כל החיים. כל החברה הבדואית מגנה את הרצח, אף אחד לא מסכים לרצח שכזה. כל החיים שלנו נאבקנו שלא יהיו אנשים כאלה בתוכנו".