מחקר חדש, המתפרסם בימים אלה קובע, שכבר בעשור הראשון למדינת ישראל, נזרעו הזרעים הראשונים ליחסי גומלין, גם מההיבט הכלכלי, בין העיתונות לשלטון, שכעבור כ-70 שנה יהפכו למושא חקירות משטרתיות.

במחקר, המופיע בגיליון מספר 30 של "עיונים", כתב העת הרב תחומי לחקר ישראל בהוצאת מכון בן גוריון שבאב"ג, קובעים חוקרי התקשורת (ועיתונאים בעברם) ד"ר עמוס בלובשטיין-נבו ופרופ' יחיאל לימור, שיחסי הון שלטון עיתון אינם תופעה חדשה; החוקרים מגלים, שהעיתונים הפרטיים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא היו עצמאיים ובלתי תלויים, כפי שמקובל לחשוב, ושבמשך שנים רבות, הם ניהלו קשרים עם המפלגות והשלטון ממניעים כלכליים.

ד"ר עמוס נבו. אין חדש תחת השמש | צילום: יחסי ציבור

לפי המחקר, המתבסס על תיעוד ארכיוני נרחב, שרובו טרם פורסם, נבדקו "רומנים פוליטיים" בין "ידיעות אחרונות" למפלגות מפ"ם ומפא"י ובין "מעריב" למפא"י ולמפלגה הפרוגרסיבית. ברומנים אלה היו מעורבים אנשי עסקים עתירי ממון, בעלי עיתונים, עורכים, עיתונאים וגם פוליטיקאים. הרומן הראשון בין "ידיעות אחרונות" למפ"ם החל בעקבות המפלה הכלכלית, שספג העיתון לאחר ה"פוטש" המפורסם ב-1948: פרישת מרבית העיתונאים שעבדו בו, והקימו עיתון מתחרה, "מעריב"; מו"ל "ידיעות אחרונות", יהודה מוזס, שסבל מהפסדים כלכליים, פנה למפ"ם, והציע לה שותפות בעיתון, בתמורה לקבלת מחצית ממניות "ידיעות אחרונות" ומינוי עורך מטעמה, אך בתום מו"מ ארוך בין הצדדים החליטה המפלגה, שרצתה לקדם את האינטרסים שלה באמצעות העיתון, לסגת מההצעה. לא עבר זמן רב, ומוזס שהמשיך לספוג הפסדים כבדים מדי חודש, מצא עצמו בזרועותיה של מפא"י, שנכנסה לשותפות ב"ידיעות אחרונות", ובמשך 13 שנה החזיקה במחצית ממניותיו.

כל אותה עת, זכה "מעריב" להצלחה רבה, והפך ל"עיתון הנפוץ ביותר במדינה", אך למרות זאת עורכו, ד"ר עזריאל קרליבך, שהחל לחשוש מפני ההתאוששות של "ידיעות אחרונות" ומ"פני הדור", עיתון הערב של מפא"י, פנה למפלגה, והציע לה לסגור את "הדור", לפרק את השותפות עם "ידיעות אחרונות", ולדאוג שהעיתון ייסגר. בתמורה, הבטיח למפלגה להיות שותפה ב"מעריב", ושהוא יימנע מלתקוף את מפא"י, ויפרסם מדי יום בעיתונו דף פנימי מטעם המפלגה. גם רעיון זה לא יצא בסוף לפועל. רומן אחר של קרליבך היה עם המפלגה הפרוגרסיבית, לה הציע לאחד את נכסי העיתון עם נכסיה, כדי להקים בית דפוס משוכלל שהיה זקוק לו, אך גם העסקה הזו לא יצאה לפועל, בסופו של דבר, מסיבות לא ברורות.

עד כמה אין חדש תחת השמש, יעיד המכתב שחושפים החוקרים תחת הכותרת "אישי", שכתב באוגוסט 1957 דובר ההסתדרות לוי יצחק הירושלמי (שהיה קודם לכן, דובר מפא"י), למזכיר המפלגה, גיורא יוספטל. במכתב מדווח הירושלמי על פגישתו עם הבעלים והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", נוח מוזס, שנערכה לבקשת מוזס. הירושלמי התלונן, ש"ידיעות אחרונות" נוקט קו אנטי מפא"יי מובהק, גם כאשר הוא מקבל "ידיעות אלו או אחרות, כפי שקיבלו עיתונים אחרים". הוא הוסיף ואמר, שהעיתון ניהל  "מסע השמצה" נגד משה שרת ו"פתח בהתקפה" נגד דוד בן גוריון, ואף האשים שכתבים של "ידיעות אחרונות" ואף מוזס עצמו הודיעו "שיסדרו את מפא"י, אם זו לא תספק להם אינפורמציה".

מוזס מצידו, התלונן שעיתונו מופלה לרעה בקבלת מידע, ושנציגי המפלגה ושריה מעדיפים עיתונים אחרים על פני "ידיעות אחרונות". לדבריו, יחס זה הוא שגרם וגורם לכך, "שהעיתון מצידו נוקט יחס בלתי ידידותי כלפי המפלגה ושליחיה". מוזס, כך דיווח הירושלמי, הבהיר שהוא מעוניין "לשנות את הקו", שכן "טובת העיתון דורשת מאיתנו לא לתקוף בצורה כזאת את מפא"י". ו"הדבר תלוי במפא"י; באיזו מידה תמסור לנו אינפורמציה, ותשנה את יחסה כלפינו". הוא הביע את נכונותו "ללכת לקראת מפא"י, ולהיפגש במחצית הדרך, בתנאי שגם מפא"י תהיה מוכנה ללכת לקראתו"…