הצלחה למרכז "ידיד" (הפועל במסגרת מיזם משותף עם המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל) באופקים, בניהולה של אדוה שליכטר, ל"שבע" נמסר, שלא מכבר, החליטה דינה (שם בדוי), תושבת העיר בשנות ה-50 לחייה, שהגיע הזמן למימוש עצמי וקריירה חדשה. היא פנתה לחברה באזור רעננה, שם שמחו לרשום אותה לסדנאות העצמה, ועוד יותר שמחו לגבות ממנה את הסכום המלא בעבור הסדנאות, כ-4,000 שקלים. הסכום הזה נדרש עבור 12 מפגשים.

לאחר 2 מפגשים בלבד, החליטה דינה שהיא מבקשת להפסיק את השתתפותה, בשל העובדה שהתכנים שהובטחו לה מול אלו שניתנו במציאות, היו רחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב. היא פנתה אל החברה, וביקשה לבטל את ההסכם עימה. לאחר דין ודברים סוכם, שתוחזר לה מחצית מהכסף ששילמה. פה החלה סאגה מיותרת ומתישה, שנמשכה יותר מחצי שנה, שבסיומה נמסר לדינה שעקב בעיות של תזרים מזומנים, אין החברה יכולה להחזיר לה את כספה.

זה היה הרגע, בו היא הגיעה למרכז "ידיד" באופקים. "כבר בהתחלה", מספרת שליכטר, "הרגשתי שמשהו לא תקין; עשיתי בירור קצר, ומצאתי לא מעט אנשים שהתלוננו על בעל החברה, וסיפרו סיפורים דומים על התחייבות להחזרת כספים, שמעולם לא בוצעה. ניסיונות טלפוניים להשיג את בעלי החברה או נציגיה עלו בתוהו. בסופו של דבר, הצלחתי להשיג את מספר הטלפון הסלולארי של בעל החברה. השיחה איתו התנהלה בצעקות מצידו, תוך שהוא מנתק את הטלפון, כשהוא טורח לומר שוב ושוב, שאם דינה או 'ידיד' מעוניינים, הם יכולים לתבוע אותו בבית המשפט".

והיא ממשיכה: "לכאורה, היה נדמה שהגענו למבוי סתום, אך המשכנו לנסות, ואף הדרכנו את דינה כיצד לפנות אליו שוב ושוב בדרישה לקבלת ההחזר המגיע לה. בשיחת הטלפון האחרונה שלה אל בעל החברה, הוא נשמע קצת אחרת: 'למה את מפנה אליי אנשים, שעובדים עם עורכי דין"? הוא שאל והבטיח, שתקבל את הכסף המגיע לה בתוך זמן קצר, כזיכוי מחברת האשראי. דרשנו לקבל אסמכתא להחזרת התשלום ומועד שבו יועבר הכסף, ואכן קיבלנו אותה. עברו מספר ימים, והכסף הופיע בחשבון הבנק של דינה. החיוך שעל פניה כשהגיעה למרכז להודות לנו, היה שווה הכל".