התבטאויות מעניינות בפאנל, שעסק בחשיבות השינויים בארגונים גלובליים ובמוסדות אקדמיים, ככלי להישרדות בעולם משתנה: ל"שבע" נמסר, שבאירוע שהתקיים באחרונה (בהובלת מרכז בנג'יס ליזמות וחדשנות שבפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן גוריון, תחת הכותרת "TRENDS, CHANGES & ORGANIZATIONS: THE SYNERGY" ובהנחיית דיקן הפקולטה ויו"ר המרכז, פרופ' עודד לוונגרט), השתתפו נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, נשיאת אב"ג פרופ' רבקה כרמי ומנכ"לית מרכזי הפיתוח של "אינטל" ישראל קרין אייבשיץ-סגל.

הפאנל (שביקש לבחון את החשיבות שיש לשינויים ארגוניים במוסדות אקדמיים וארגונים גלובליים, והאם ניתן לייצר סינרגיה ביניהם, באמצעות תיאום וניהול השינויים בידי החברות והמוסדות האקדמיים) נערך כחלק מאירועי תחרות הסטודנטים The Challenge ("האתגר") של מרכז בנג'יס, המהווה פלטפורמת חדשנות פתוחה (Open innovation), שמאפשרת לארגונים גלובליים לאתגר סטודנטים באמצעות אתגרים יישומיים מ"השטח". מעבר להתנסות החשובה של הסטודנטים, מתאפשר לארגונים ה"מאתגרים" להיחשף לכיווני פעולה חדשניים ויצירתיים של סטודנטים ממגוון תחומי לימוד. במהלך האירוע, התייחסו נשיאי המוסדות האקדמיים לשינויים השונים, המוצגים היום במאפייני הסטודנטים, הצרכים שהם מציגים, קשרי המוסדות עם האקו-סיסטם ועוד. הנשיאים סקרו תהליכי שינוי, שבוצעו בשנים האחרונות, ככלי להבנת חשיבות תהליכים אלו, והציגו את מורכבותם במוסדות, המאופיינים כשמרניים.

פרופ' כרמי ציינה, שעל האקדמיה לעודד שינויים, המתחילים מהשטח: "האקדמיה עדיין, במידה מסוימת, אנכרוניסטית ביכולתה לקדם את פני העתיד. אם המחשבה היא להשתנות באופן מסודר, לפי התפישה האקדמית של ניהול האקדמיה, לא נגיע לשום מקום. אנחנו צריכים דרכים חדשניות". לדבריה, החוכמה היא קודם כל לאמץ, למנף ולעגן דברים שקורים בשטח, שכן הם מתרחשים במהירות עצומה: "השטח זה בעיקר סטודנטים. כך זה גם משפיע על תוכנית הלימודים. בהתחלה, אלו קורסים מחוץ למסגרת, אבל לאט לאט, הם נכנסים לתוכה. כך גם ההוראה של הקורסים משתנה, יוצאים מהכיתה ומההוראה הפרונטאלית לאופי של האקתונים. לכן, הקשר שלנו עם הסטודנטים הוא קריטי. אנו צריכים להיות מסוגלים לתת להם היום את כל השירותים, כדי להוביל אותם לצעד הבא של המיזם או הפרויקט שלהם".

היא הציעה לשלב אחוז קבוע של אנשי תעשייה בסגל האקדמי, במטרה לחזק את הסינרגיה בין שני הגופים: "באוניברסיטה מודרנית, שצופה פני עתיד, חייבים לייצר קשרים עם התעשייה. יש מקום לכלול בסגל האקדמי אחוז מסוים, גם אם קטן, של אנשים שמקורם בתעשייה, ושיקבלו מעמד אקדמי. אנשים כאלה מביאים ערך מוסף לא יאומן לתוך המערכת, מבחינת תובנות, רעיונות וניסיון. באוניברסיטה שלנו, יש כמעט 900 חוקרים, ועד עכשיו הצלחנו להביא ארבעה אנשי תעשייה. אם יהיו לנו 40 אנשים כאלה בקמפוס, כל השיח ישתנה. זה יעזור להעניק לסטודנטים ערך נוסף להשכלה האקדמית שלהם, ויוסיף רבות לחשיבה החדשנית והיזמית. זה חשוב גם לתעשייה, כי אף אחד לא יכול להישאר סגור ב-R&D שלו. השיח הדו צדדי הוא בעיניי קריטי וחשוב. תהליך השינוי באוניברסיטאות יגיע ממיזמים של סטודנטים בשטח, עיגון שלהם יחד משפיע לבסוף גם על תוכניות הלימודים ואופי ההוראה".

"צריך רק להעז"

פרופ' לוונגרט הדגים בדבריו מקרה, בו הועלה צורך בידי הסטודנטים והאתגרים הקשורים בהובלת שינויים ארגוניים במוסדות אקדמיים: "יום אחד, פנו אליי ארבעה סטודנטים, שניים מהפקולטה לניהול ושניים מהנדסה. הצוות ביקש אישור לצאת לתחרות בקנדה, המשותפת לסטודנטים לניהול ולהנדסה. הם כבר השיגו בעצמם את המימון הדרוש לנסיעה, וביקשו לשם כך שייפתח קורס בין פקולטי. שמונה חודשים לקח, כדי לקבל מספר קורס משותף מסוג זה, אבל לבסוף זה קרה".

אייבשיץ-סגל התייחסה לתהליך השינוי, שעוברת כיום "אינטל": "חברות וארגונים, לא רק גלובליים, חייבים לעמוד בקצב. אחרת, לא נמצא את עצמנו מצליחים בעתיד. זה אומר קודם כל, לקלוט שינויים מהר, אבל זה לא מספיק, זה ריאקטיבי. צריך להיות גם  פרו אקטיביים, לחזות מה הם הטרנדים העתידיים, ולפעמים סוג של 'ליצור את העתיד'. עד 2013, קראנו לעצמנו חברת P.C, והיום אנחנו בעיצומו של תהליך שינוי מאוד גדול, להפוך להיות חברת מידע. אם נסתכל על ההכנסות של 'אינטל' ב-2017, 50 אחוזים מהן מגיעות משווקים עם אוריינטציה לדאטה. אנו כבר עמוק בתוך המהפכה. 'אינטל' מעבירה השקעות באופן אקטיבי מתחומים מסורתיים לתחומים חדשים, במטרה לצמוח בתוך העולמות החדשים האלה כל הזמן".

פרופ' לביא תיאר את השינויים, הנדרשים באופי המחקר וההוראה כיום: "המהפכה הטכנולוגית הרביעית כבר כאן איתנו; מוסדות שלא ישתנו, יישארו מאחור. היום, יש צורך במחקר והוראה אחרת מאשר ידענו. אני זוכר את חתני פרס נובל מהטכניון יושבים בבניין הפקולטה לרפואה, בכוך קטן בלי ציוד מתוחכם עם מבחנות, וכך הם גילו את המערכת, שהביאה להם נובל; כיום, המחקר הוא רב תחומי, וקשה מאוד לעשות פריצות דרך במחקר, המתבצע בידי חוקר בודד. נקרתה בפנינו הזדמנות לבנות תוכנית לימודים למאסטר, שהפכה למודל אצלנו: מהנדסים לומדים סוציולוגיה ופסיכולוגיה, אתיקה ואמנות בקבוצות בסטודיו, כשבאותה קומה יש מעבדת מחקר של איש סגל ומעבדת מחקר של חברות טכנולוגיות. זהו המודל העתידי. זו צורת הלימוד, שלוקחת בחשבון שלסטודנט יש את כל הידע בכיס, והוא צריך משהו אחר. אומנם, קל יותר לעשות את זה באוניברסיטה חדשה, מפני שאין לך מסורות ואת אפקט האגו, המשחק תפקיד אדיר בדברים האלה, אבל יש דרכים לעקוף את השמרנות; צריך רק להעז".

מנכ"לית "אינטל" חיזקה תובנות אלו מניסיונה, ודיברה על הצורך בבוגרים בעלי ידע רב תחומי: "אני רואה אצלנו את הצורך בידע מולטי דיס-ציפלינרי, כחלק מסינרגיה עם האקדמיה. ככל שהאקדמיה תעשה יותר שיתופי פעולה בין בתי ספר ומחלקות, כך ייטב מבחינתנו. כיום, כמעט בכל פרויקט שאנחנו צריכים להוציא, יש צורך באנשים, שאומנם יש להם עומק בתחום ספציפי, אבל גם עם איזו הבנה רוחבית יותר בתחומים ליד. קשה להוציא פרויקט מוצלח ללקוחות, עם מהנדס בעל תחום עומק אחד בלבד. היכולת הרב תחומית מאוד תורמת למהנדסים".