מגזין

"באר שבע זה הבית שלי"

מגזין11 בדצמבר 2017    8 דקות
0

כולם מכירים אותו ככתב ערוץ עשר בדרום, אך מעכשיו תתחילו להתרגל לראות את אלמוג בוקר מדי יום שישי בערב, מגיש את התוכניות "אוטוטו שבת". בראיון ל"שבע" חוזר בוקר לאבני הדרך בקריירה העיתונאית שלו, ממחיש כיצד מצליחים לתפקד כשבני המשפחה מתגוררים בסמוך לרצועת עזה ומדבר על החיבור שלו לבירת הנגב

"באר שבע זה הבית שלי"

מזה כעשור, מאז שהצטרף לחדשות "ערוץ עשר", אלמוג בוקר מוכר לכולנו כ"כתבינו בדרום". לצד חשיפות בלעדיות שהביא לשידור ופרויקטים מיוחדים שהיה מעורב בהם, בוקר מזוהה יותר מכל כמי שמסקר את הנעשה בעוטף עזה ביום-יום. לא פעם הוא פתח את מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ, בעקבות מתיחות ביטחונית בגזרה, כאשר במהלך סבבי הלחימה של צה"ל מול החמאס, כפי שקרה בקיץ 2014 במהלך מבצע "צוק איתן", בוקר מצא עצמו עובד מסביב לשעון, בשעה שהיה בלב ההתרחשויות בשטח. בשנתיים האחרונות יש לו גם פינה קבועה בתוכנית "שישי עם אילה חסון" שנקראת "משהו קטן וטוב", שם הוא שם זרקור על סיפורים אנושיים בפן חיובי, שהציבור פחות מודע אליהם.

בשישי שעבר, עשר שנים לאחר שעשה את צעדיו הראשונים בערוץ, עלה בוקר במעלית לקומה ה-16 בבניין בגבעתיים. את הדרך הזאת הוא עשה כבר מאות פעמים, אלא שהפעם, כמו בפעם הראשונה שלו בבניין, הוא נכנס עם דפיקות לב מואצות ובשעה 18:00 בדיוק, כשהאור האדום במצלמה נדלק, כתב השטח ואיש החדשות המזוהה ביותר עם הדרום, תפס את כסא המגיש עם תוכנית אקטואליה בהגשתו ובדמותו-״אוטוטו שבת״. ״קיבלתי המון טיפים לפני-'תחייך, תהיה קליל, תזרום'. ושאלתי את עצמי-'למה בעצם לא להתרגש ולמה להיות מישהו אחר?'. עשר שנים אני עושה טלוויזיה ואין שום סיבה שלא אביא לאולפן בדיוק את מי שאני. התרגשתי מאוד, אבל אחרי שקיבלתי את ההחלטה שאני מביא לשידור את מי שאני, מפלס החרדה ירד בצורה דרסטית", הוא פותח את השיחה. ב-״אוטוטו שבת״ שמתחילה בשעה המיוחדת הזו, שבין סופו של יום שישי לכניסת השבת, יסכם בוקר את חדשות היום יחד עם כתבי ופרשני חדשות עשר, יאיר את השבוע החולף מזווית קצת אחרת, כזו שבדרך כלל לא עומדת במרכז סדר היום שלנו, ובנוסף יוקדש בתוכנית פרק נרחב גם לסוף השבוע שבפתח – היכן לטייל, אילו פעילויות מומלצות לילדים, מה מזג האוויר הצפוי, והמלצות לארוחת השבת. "זו תוכנית שאמורה גם לסכם את השבוע שהיה וגם להביט קדימה אל עבר השבוע שיהיה, אבל במבט קצת אחר. זו לא עוד מהדורת חדשות כמו שכולם מכירים, אלא במבט קצת יותר אישי שבו מביאים סיפורים אנושיים ותהיה נגיעה לנושאים חברתיים, שלא תמיד באים לידי ביטוי במהלך השבוע. אחרי שבוע גדוש בחדשות, אנחנו מביאים לצופים משדר שאמנם יהיה אקטואלי, אבל בגוון רך יותר", הוא מסביר.

 

כולם מכירים אותו ככתב ערוץ עשר בדרום. אלמוג בוקר | צילומים: ערוץ עשר

 

כמי שנולד וגדל בבירת הנגב, בוקר (38), מעיד על עצמו שכילד, חלם להיות שחקן כדורגל. כשהבין שהחלום הזה כבר לא יתגשם, בוקר סימן לעצמו חלום חדש-להפוך לכתב ספורט: "אני זוכר שכל בוקר הייתי לוקח את העיתון וקורא אותו מהסוף להתחלה–קודם את מדור הספורט ואחר כך כל השאר". כשהגיע לגיל 14, התגבשה אצלו ההחלטה שהוא דווקא רוצה להיות כתב חדשות: "לאורך שנים כשמתפרסם דוח העוני, תמיד דאגו לצלם תמונה של מקרר ריק באחת הערים בנגב, כדי לחזק את הסטריאוטיפ שנצרב בתודעה. אני זוכר שבאחד הימים, כשהגעתי לעמודי החדשות מצאתי כתבה על דוח העוני עם תמונה של מקרר ריק בבית בבאר שבע. שם החלטתי שאני רוצה להיות כתב חדשות שמסקר את אזור הדרום, שמראה גם צדים אחרים של האזור. זו הייתה המשימה שלי מהיום שהשתחררתי מהצבא והלכתי ללמוד תקשורת".

את דרכו המקצועית בעולם התקשורת החל בוקר לפני כ-15 ככתב ברשת המקומונים של "מעריב". "התחלתי במקומון 'זמן הנגב'. למדתי באותו הזמן במכללת 'ספיר', ועורך העיתון דאז, אמיר בוחבוט (היום הכתב הצבאי של אתר "וואלה" מ.ש), הציע לי להצטרף לעיתון ככתב מוניציפלי. הוא זה שהכשיר אותי, נתן לי את הכלים ולימד אותי את העבודה העיתונאית בפועל", הוא משחזר. בהמשך עבר בוקר מספר תחנות בקריירה. בשנת 2005 הצטרף ל"רדיו דרום", תחילה ככתב ולאחר מכן כמנהל מחלקת האקטואליה. משם עבר ב-2007 ל"מעריב", שם שימש ככתב באזור לכיש ועוטף עזה. זמן קצר לאחר מכן מונה לכתב "ערוץ עשר" בדרום, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.

לצד ההתפתחות בקריירה, בוקר מתחתן ויחד עם אישתו אילת, הם עוברים להתגורר מבאר שבע לקיבוץ זיקים, הסמוך לרצועת עזה. "במהלך הקריירה הפכתי להיות כתב בעוטף עזה. אתה לא יכול להיות כתב שמסקר אזור שאתה לא חי בו, בייחוד כשאתה מסקר אזור כמו עוטף עזה. קיבלנו החלטה לא פשוטה לעבור ולהתגורר באזור ובחרנו בקיבוץ זיקים. ידענו שמדובר בקיבוץ שהוא מאוים בשל הקרבה לעזה, אבל לא יכולתי מבחינה מקצועית להרשות לעצמי לדווח ביום-יום על כל האיומים שמתרחשים בקו הגבול עם עזה, מבלי שאני מתגורר שם, כי אם אתה לא חש על בשרך את מה שמרגישים התושבים, אתה לא יכול לשקף בצורה אמיתית את מה שעובר עליהם. גם היום, אחרי שכבר נולדו לנו ילדים שחיים את המציאות היום-יומית הזאת (לאלמוג ואילת יש שלושה ילדים מ.ש), אני לא רואה אותנו עוברים מכאן, כל עוד אני מסקר את האזור הזה".

 

-כיצד מצליחים לתפקד ביום-יום בשעה שבני משפחתך נמצאים באזור כל כך מסוכן מבחינה ביטחונית, לא רק בתקופות של לחימה מול החמאס, אלה גם בימי שגרה?

"החיים בעוטף עזה מאוד מורכבים, בטח שיש לך ילדים. כל אירוע שמתרחש, גם אם הוא לא מדווח בתקשורת, משפיע על סדר היום שלך כמשפחה. אתה דרוך עם הילדים ולא פעם אתה נמנע מלקחת אותם לגן שעשועים מחשש ל'צבע אדום'. סדר היום שלך משתבש גם בתקופה שעל פניו יש שקט. החיים היותר מורכבים באזור הוא בין סבב לחימה אחד לסבב הבא, מפני שבזמן לחימה, אנשים מתפנים מפה ועוברים להתגורר לתקופה מסויימת אצל בני משפחה במקומות אחרים בארץ. אבל בשגרה, אתה כל הזמן נמצא בדריכות וידע שהכל יכול להתלקח תוך זמן קצר. בחודש האחרון כל האזור נמצא באיום מתמיד לאחר שצה"ל השמיד מנהרה שבה נהרגו מספר מחבלים. המתח הזה הוא חלק בלתי נפרד מהיום-יום שלך וזה מחלחל גם לילדים שלך. אני יותר מוטרד דווקא מהימים שיש כביכול שקט, אבל אין באמת שקט".

 

"באר שבע זה הבית"

בוקר אמנם מתגורר בשנים האחרונות בקיבוץ זיקים, אך החיבור שלו לבאר שבע נשאר חזק. כבן למשפחה גדולה ומוכרת בבירת הנגב, הוא מבקר בעיר בתדירות גבוהה ולמרות לוח זמנים מאוד צפוף בעבודה בערוץ, הוא מקפיד להגיע כמעט לכל משחק בית של קבוצתו האהודה באצטדיון "טרנר". "נולדתי בבאר שבע והתגוררתי בעיר מרבית שנותיי. באר שבע זה הבית שלי ושם גרים רוב בני המשפחה שלי. ואם יגיע הרגע שאחליט שאני לא ממשיך להתגורר בזיקים, אני לא אבחר מקום אחר לגור בו מלבד באר שבע. אני תמיד משווה את באר שבע לסוג של קיבוץ, בגלל החום שיש במקום הזה בין האנשים שמתגוררים בו. למרות שבעיר מתגוררים קרוב לרבע מיליון תושבים, עדיין יש בה את החמימות הזו שאתה לא יכול להתנתק ממנה. מבחינתי, באר שבע זה לגמרי הבית".

-איך מוצאים את האיזון בין להיות שליח ערוץ 10 בדרום ולהיות שליח הדרום בערוץ 10?

"התפיסה היא שאם אתה שליח ערוץ 10 בדרום, אתה תמיד צריך להציג תמונה יפה וחיובית של האזור. אני ממש לא רואה את זה ככה. אתה צריך קודם כל לעשות עבודה עיתונאית ולשקף את המציאות בשטח. אם אתה מצייר תמונה שהכל בסדר, גם אם היא לא בסדר, אתה חטא לתפקיד שלך ואתה גם לא יכול להוביל לשינוי חיובי ואמיתי בשטח. אני לוקח על עצמי כל הזמן פרויקטים מאוד גדולים, במטרה שהם יובילו לשינוי. כמתרחשים דברים חיוביים באזור הדרום, זה מקבל במה נרחבת בערוץ עשר כתוצאה מכך שחשוב לי לקדם את העניין, כי זו גם הסיבה שבגללה הגעתי לעולם העיתונות. לצד זה, אסור לי מבחינה עיתונאית להתעלם גם מבעיות ותופעות שליליות באזור".

 

מתגורר בקיבוץ זיקים, אך מחובר לבאר שבע

 

(הכתבה המלאה בגיליון סוף השבוע של "שבע". 2363)

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה