מגזין

"אני לא מאלה שקורעים את החבל"

מגזין14 ביולי 2022    16 דקות
0

כך אומר נורברט בוקובזה, היו"ר החדש של מרחב הנגב בהסתדרות על דרך פועלו. בראיון ראשון, הוא מספר איך הגיע אדם שלא רצה להיות חבר ועד עובדי ההסתדרות, ובטח שלא יו"ר הוועד הארצי, לתפקיד יו"ר המרחב. ועל קודמו בתפקיד, מאיר בביוף ז"ל. ריאיון ראשון עם מי שצמח ממשפחה קשת יום, והפך לאיש החזק בדרום בארגון העובדים הגדול במדינה

"אני לא מאלה שקורעים את החבל"
צילום: סנאפ, המרכז החברתי לצילום

"אני נורברט בוקובזה, בן 64. יליד אופקים. בין הבנים הראשונים שנולדו בעיר הזו, וגדלו במעברה", כך מציג את עצמו בריאיון ראשון לתקשורת מאז בחירתו באחרונה ליו"ר מרחב הנגב בהסתדרות, היורש של מאיר בביוף ז"ל. לכל אורך השיחה עימו, בולטת עדיין נוכחותו המיתית משהו של בביוף המנוח, שניהל את המרחב ביד רמה במשך כשלושה עשורים. באופן מפתיע, בוקובזה לא רק שלא נכנס ללשכת יו"ר מרחב הנגב בעת שמילא במשך כשנתיים וחצי את מקומו של היו"ר החולה, אלא שאף בחודש שאחרי בחירתו, לא ממש אצה לו הדרך לעשות זאת.

כמי ש"מכיר את אופקים מכף רגל ועד ראש, כמעט כל בלטה", שימש בוקובזה בתפקידים ציבוריים בעיר (למשל שתי קדנציות כיו"ר הנהלת המתנ"ס המקומי, בתקופת כהונתם של ראשי העירייה יאיר חזן ומיכה הרמן, וכסגן ראש העירייה והאחראי על התרבות והספורט אצל איציק דנינו), ושיחק שנים רבות כדורגל ב"הפועל אופקים המיתולוגית" (כבלם אחורי, קפטן ומנהל הקבוצה) והיה בין מקימי ומנהלי עירוני אופקים, דרכו של בוקובזה לראשות מרחב הנגב בהסתדרות לא הייתה ממש סלולה.

הגעתו להסתדרות לפני כ-37 שנה, ובסופו של דבר כיו"ר ועד עובדי ההסתדרות בארץ, הייתה לא פחות ממדהימה: "לאחר שהשתחררתי משנתיים קבע בצה"ל, עבדתי במפעל 'יהלומי ברונר', של יהודי דתי בלגי, בו הועסקו 130 עובדים. הייתי נוסע לבורסה עם היהלומים המלוטשים באמצעות מכונה ממוחשבת, וחוזר עם חומרי גלם. לא מעט פעמים, החזקתי אצלי בתיק יהלומים בשווי עשרות מיליוני דולרים. היה אמון מלא, אם כי כמובן בדקו אותי. ואז ביקש ממני סגן ראש העירייה להשתבץ ברשימתו למועצת הפועלים באופקים. אחרי התלבטות, הסכמתי להיות מוצב במקום השלישי. בבחירות, מפלגת 'העבודה' זכתה בשבעה מנדטים, כמו גם 'הליכוד', ואנחנו בשלושה. היינו לשון המאזניים, כאשר לא היה אפשרי בכלל חיבור בין 'העבודה' ל'ליכוד'. לא אשכח ש'הליכוד' חיזרה אחרינו. נפגשנו עם אריק שרון ז"ל, שהציע לנו שני תפקידי סמנכ"ל במשרדי ממשלה תמורת המנדט שלנו. למרות זאת, נתנו אותו ל'עבודה'. בסוף 1984, התחלנו את התפקיד. יום שישי אחד, בזמן שאשתי בישלה לשבת, בא אליי סגן ראש העירייה, וביקש שאהיה מזכיר איגוד מקצועי לטקסטיל ויהלומים, מה שכמובן חייב אותי לעזוב את עבודתי".

מה עשית?

"סירבתי. ביום ראשון, הגעתי לעבודה במפעל, וסיפרתי את זה לבעל הבית. הוא אמר לי שאנחנו צריכים ללכת לרב אלעזר זצוק"ל. נסעתי איתו ברכב לחצר הרב בבאר שבע. על אף העומס הגדול, הכניסו אותי אליו תוך שלוש דקות. הרב ישב עם כיסוי הראש שלו, והשליח ביקש שאומר מה שעל ליבי. הסברתי לרב שאני עובד במקום עבודה מסודר, עם בעל בית שהוא כמו אבא שלי, בשכר מצוין (3,000 דולר, שאז היה הרבה כסף), ואפילו עוזרים לי בהלוואות (למשל ברכישת דירה). ואז הרב לקח שטר מסלסלת הכסף שהייתה מולו, מישש אותו, ואמר לי במרוקאית: 'לך לעבודה החדשה'. יצאתי החוצה, וביקשתי מבעל הבית שייכנס אליו וישכנע אותו לשנות את החלטתו. הוא שלח אותי הביתה ליום חופש. למחרת, הגעתי לעבודה. ואז אני רואה את בעל הבית ומנהלת החשבונות יושבים עם מכתב הפסקת עבודה ומעטפה ובה סכום די נאה בדולרים על הנאמנות אליו. שלושה חודשים אחר כך, המפעל נסגר, ואני הייתי זה שכמזכיר איגוד מקצועי טיפל בעובדים שלו"…

נורברט עם ארנון בעת הביקור של ארנון במרחב הנגב במרץ האחרון. צילום: דוברות הסתדרות העובדים

במאבק הראשון שניהל, התגלה אופיו האכפתי של בוקובזה כלפי העובדים: מי שכיו"ר מתנ"ס אופקים חילק יותר ממאה אלף שקל של רווחי החוגים לסבסוד ילדים מאוכלוסיות מוחלשות, החליט יחד עם מזכיר מועצת הפועלים דאז למכור תכולה של מחסן חוטים במפעל הטקסטיל הסגור "אופ-אר", ומכספי המכירה לחלק המחאות לעובדים קשי היום שלא היו זכאים אפילו לדמי אבטלה משום שלא קיבלו מכתבי פיטורין.

עם הקמת מרחב הנגב בסוף 1996, עבר היו"ר העתידי לעבוד בבאר שבע, שלא הייתה זרה לו (מתחום הספורט ומשנת לימוד תיכונית במקיף ג'). כבר לאחר שנה, נענה בוקובזה ברגע האחרון, לבקשת יו"ר ועד עובדי ההסתדרות להתמודד על חברות בוועד הארצי ("פקססתי את המועמדות שלי מאולם אירועים באזור רחובות נס ציונה"…). שנה לאחר שנבחר בוועד הפועל, זכה בראשות ועד העובדים, "מול 'האריות' של תל אביב והוותיקים בוועד הפועל ובמרחבים הגדולים. לשמחתי, תמיד הבאתי בסביבות 80 אחוז תמיכה. גם עם שניים וגם עם שלושה מועמדים. באותה תקופה, של היו"ר חיים רמון, ההסתדרות הייתה כמעט חדלת פירעון, מכרה נכסים ועברה מ-4,200 עובדים ל-1,270, שזו כיום מצבת כוח האדם. הייתי שותף למהפכה שהתבצעה, ואנחנו עוסקים היום באותם דברים ואפילו מעבר, אבל לא כמו בעבר, בספורט, תרבות, דת, שכונות וכדומה. ההנהלה ובעיקר העובדים מצטערים צער עמוק שהתקדמתי לתפקיד יו"ר המרחב"…

מזכיר האיגוד המקצועי המצטיין ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי לתקופה קצרה לא העז אפילו לחלום להגיע לתפקיד הבכיר ביותר במרחב הנגב, כל עוד בביוף משמש בתפקיד. אולם, לפני כשנתיים וחצי, קרא לו היו"ר ללשכתו, ומינה אותו לממלא מקומו, תוך שהוא אומר לבוקובזה: "תמיד אשמח שיהיה כאן מישהו שכשאגיע לבקר, יקבל אותי בסבר פנים יפות". לדבריו, "מאיר גם למעלה מאוד מרוצה ממה שקורה כאן, כי הוא מאוד אהב את מה שקרה פה גם כשהיה חי. אפשר לומר שעשינו גם כאן מהפכה. למשל, אנחנו נושקים ל-13 אלף חברים חדשים, שגייסנו בשנתיים וחצי האחרונות. שזה מספר 'מטורף'. בשנתיים האחרונות, קיבלנו גם מרחב מצטיין מתוך כמעט 30 מרחבים בכל הארץ. חתמנו על לפחות 26 הסכמי שכר. שיפרנו את כל הנושא הפיזי של הבניין הישן והמיושן שלנו. אני מאוד אוהב סדר ואסתטיקה. כשהחלפתי את הפלורסנטים משנות ה-60 וה-70 בכל המשרדים, אמרה לי אחת העובדות: 'וואיי, נורברט. סופסוף אני רואה את האותיות'. חשוב לי מאוד שלחבר הסתדרות ולחבר או יו"ר ועד עובדים יהיה מקום נעים ונוח להתקבל בו. הקמנו גם בכניסה לבניין גינת ירק, פינת חמד ע"ש מאיר (שלא היה לנו אולם להנציח אותו בבניין, אחרי שדאג להנציח בהם דמויות שונות), במקום המדבר שהיה שם קודם. אני מאמין שנחנוך אותה לקראת השנה שלו".

נואם את נאום הניצחון שלו לאחר שנבחר באופן רשמי על ידי מועצת מרחב נגב ביוני האחרון. צילום: סנאפ המרכז החברתי לצילום

כאמור, צילו של בביוף מרחף עדיין בבית ההסתדרות במרחב, כאשר בטקס הבחירה של בוקובזה, בסוף החודש שעבר, הוקרנה על מסך באולם תמונתו הידועה של היו"ר המנוח עם מגאפון. כל הדוברים באירוע, כולל יו"ר אגף המרחבים וסגן היו"ר אבי יחזקאל ויו"ר נעמת בנגב חגית פאר, הזכירו את בביוף. עם זאת, בשנתיים וחצי האחרונות וכעת ביתר תוקף, פורץ היורש של היו"ר המיתולוגי דרך ניהולית משלו: "אנחנו עובדים עם תוכנית עבודה סדורה, מסמנים יעדים, וברוך ה' תודה לאל, עומדים בהם. אני רואה את ועדי העובדים כדבר הכי חשוב במרחב הזה. לכן, הקמנו שלוש קבוצות 'ווטס-אפ' של כל 600 העובדים, המקבלים בלחיצת כפתור כל מה שקורה במרחב. בסוף השנה שעברה, קיימנו סמינר בצפון ל-130 ועדים שמאיר עוד הספיק להשתתף בו. מה שהרווחנו מהסמינר, מלבד הטיולים וההרצאות המקצועיות, זה את הביחד שלהם. שהם נפגשים כולם בלובי, ומפרים אחד את השני, וכל אחד מספר מה קורה אצלו. בנובמבר הקרוב, נוציא עוד סמינר, רק הפעם עם מספר כמעט כפול של ועדים, כי הדרישה מאוד מאוד גדולה. הוצאנו גם טיולים חד יומיים לאוכלוסיות עובדים מוחלשות. אנחנו דואגים באמצעות ועדי העובדים לאתר את העובדים האלה. ואז אנחנו מאפשרים לאוכלוסיות כאלה, שתתפלא לשמוע, חלק מהאנשים לא ראו בית מלון, ולא היו בים המלח, לצאת לטיולים".

גם כאן מתגלה אופיו המיוחד והבלתי שגרתי של בוקובזה, כאשר לא מכבר הוא הוציא לטיול לים המלח של מועדון הגמלאים הפורח במרחב (לו הוקצתה כיתה בבניין, למרות הצפיפות ואובדן ההכנסה) עובדת משק חדשה שקיבל למועדון. כשנודע לו ממנהלת תחום הגמלאים שאותה עובדת ביקשה ממנה להביא לה מים המלח מים בבקבוק ריק שנתנה לה, ביקש בוקובזה מהמנהלת לקרוא לעובדת, והודיע לה חגיגית שהיא תצא כמלווה לטיול, היום ייחשב לה כיום עבודה, והמרחב יממן את דמי הנסיעה עבורה: "תשמע, אני גדלתי בשכונה, במשפחה של שמונה אחים ואחיות, במקום שאבא ז"ל עבד לבד בבניין, ואחרי שנח קצת ואכל ושטף פנים ורגליים יצא לעבודה שנייה בבניית תוספות לבתים קיימים באופקים. הייתה לי חולצת ספורט אחת, שאימא הייתה מורידה לי אותה כל יום אחרי הלימודים, מלבישה אותי בחולצת טריקו, מכבסת את חולצת הספורט ומייבשת אותה מול התנור, כדי שאלבש אותה למחרת. גדלנו עם הרבה מאוד חום ואהבה. ותאמין לי שלא היה חסר לנו כלום. אז אני יודע מהו מחסור. ואני יודע מה זה עובד. ואני יודע איך לחבק. אני חבר של כולם במרחב הזה. גדלתי איתם. אם מישהו פה יגיד לך שהוא מרגיש שאני מתנהל כמו מנהל או בוס, אז זה לא ככה".

אתה צריך להתנהל גם כמו בוס, לא?

"אתה דורש ותובע מהם מצד אחד, אבל מצד שני גם נותן ותורם להם ומחבק ומקדם אותם, ומאפשר להם כל מיני דברים שבחיים לא איפשרו להם. יש בי את הגמישות, עם דלת פתוחה. אני מעורב בכל הסכמי השכר והמו"מים. מה שיו"רי מרחבים לא עושים. היום בערב (שני השבוע), אני נוסע לעוד ישיבת מו"מ בתל אביב מול הנהלת מפעל 'קמהדע' שסגור כבר חודשיים ומשהו. היו לנו לפחות שלושה לילות של מו"מים עד הבוקר. ואני מאמין שגם הלילה זה יגלוש לבוקר. ושלא יהיו אי הבנות, מחר יש לי פה לו"ז וסדר יום. ואנחנו אחרי כוס קפה ומקלחת טובה, נמשיך גם בסדר היום של מחר ומחרתיים. עשיתי גם חלוקה מחודשת באיגוד המקצועי. זה היה קל לי יותר, כי אני מכיר את היכולות של כולם. אז ביצעתי התאמות. והכל ברוח טובה, בצורה מסודרת ובהבנה".

 

בניגוד למצב מול "קמהדע", מעדיף בוקובזה את דרך המו"מ, כפי שקרה במשבר במפעל "טבע טק" לפני כשנתיים: בביוף כבר תיאם עם ראש העירייה רוביק דנילוביץ' לצאת למאבק נגד פיטורי 350 עובדים, אבל "לא סיפר לראש העירייה שהמצב הכלכלי ב'טבע טק' היה גרוע מאוד. אנשים ישבו מעל שנתיים בפינות העישון, הדפיסו כרטיס, ולא היה להם מה לעשות. היה ברור מאליו ש'הפצצה' הזו תגיע באיזשהו שלב". בוקובזה הצליח לשכנע את בביוף לקבל את הסכמת חברי מועצת העובדים ב"טבע טק" לנהל מו"מ על תנאי פרישה לפנסיה ופיצויים מוגדלים, כדי למנוע סגירה של כל המפעל: "ואחרי שנה של מו"מ שקט, ארוך ומייגע, כל פורש קיבל בין 300 אלף למיליון שקל, כאשר אותו מפעיל חוצה את הכביש, ומחכה לו בכיליון עיניים מקום עבודה אחר, בשכר טוב וגבוה יותר. לפי ההסכם, אם המפעל ייסגר, העובדים הנותרים יקבלו אותם תנאי פרישה. ולכן, לא שמעתם הרבה רעש. אני לא מאלה שקורעים את החבל, אלא בתחילה מנהל את המו"מ כמה שרק אפשר. ואני גם מכיר את הצד השני, ויודע גם להכות, כמו ב'קמהדע'"…

אחד החידושים הניהוליים המרעננים של יו"ר המרחב הוא ישיבה שבועית קבועה של האגף לאיגוד מקצועי: "ביום ראשון ב-10:30 בבוקר, כולם מתכנסים, מדברים על מה שהיה בשבוע הקודם, ומפרים זה את זה. חשוב מאוד שכל מזכיר איגוד יידע מה קורה גם באיגודים האחרים, כך שיוכל להסביר בחוץ את המדיניות שלנו. זה ממש כמו קבוצות ה'ווטס-אפ' לוועדי העובדים. יש לנו גם את הליווי הפרטני לעובדים חברי הסתדרות המועסקים במקומות עבודה לא מאורגנים, ומקבלים מאיתנו שירות מלא, כולל ייצוג בבתי דין לעבודה. קיימת מצוקה מאוד מאוד קשה של חדרים. הבניין הזה, שעבר מספר חיזוקים, נהיה כבר קטן עלינו. יש תוכנית שרצה מהר מאוד, וכבר אושרה, לפרויקט גדול בשטח שלנו. אומנם, מאיר התנגד לו בהתחלה, אבל גם הוא הבין שהבניין צריך להיהרס. הולכים להיות פה בחזית שני מגדלים של 30 קומות. אנחנו מקבלים בניין חדש ומודרני, עם מספיק חדרים: אולמות וכיתות לימוד ומשרדים ל'נעמת'. יהיו לנו כל התנאים להמשיך לתת שירות טוב לציבור העובדים, וכמובן לקבל את העובדים ואת ועדי העובדים במקום מכובד. אגב, מבנה היכל התרבות שכבר הרבה שנים מושכר, יהיה הראשון שייהרס. אחרי שיקימו את הבניין החדש שלנו, נעבור אליו, ואז גם הבניין הנוכחי ייהרס. אני מעריך שהפרויקט יושלם בחמש השנים הקרובות. עד הקדנציה הבאה".

איך היית מתאר את היחסים בין ההסתדרות לעיריית באר שבע?

"ההיכרות שלי עם רוביק היא לא מתפקידי כיו"ר המרחב, אלא הרבה לפני. קח בחשבון שכשרוביק עבד כאן, גם אני עבדתי כאן. ככה שהכרנו כאן. ובלי שום קשר, יש בינינו מערכת יחסים טובה מאוד. הייתה לנו גם פגישת עבודה בארבע עיניים, אחרי בחירתי לתפקיד יו"ר המרחב. ואנחנו עוד נדבר על דברים יפים שנעשה ביחד. בהבנה כמובן ובשיתוף פעולה. יש נושאים שלא אדבר עליהם עכשיו. אני לא נוהג לדבר על דברים שלא סוכמו עדיין".

מה אתה אומר לתושבים בעיר ובאזור שלא ממש מתחברים להסתדרות, למרות כל מה שאמרת?

"אני חושב שככל שחולף הזמן, הדברים משתנים. ולטובה. ניתן למדוד זאת בהתגייסות דרך האינטרנט להסתדרות ובמקומות עבודה שמתארגנים עצמאית עם ועדי עובדים. ציבור העובדים מבין שככל שאתה לא מאורגן, אתה נחות יותר ומשיג פחות. לא לחינם, הגיעה העלייה הזאת אצלנו של כ-13 אלף חברי הסתדרות חדשים. זה בא בעיקר מהחבר'ה הצעירים יותר, שיש להם מודעות ומבינים עניין. לדעתי, ההסתדרות בעבר לא שיווקה את עצמה נכון. היום, כל הסכם, מאבק ומה שקורה בענייני עובדים, מפורסם החוצה. ההסתדרות נושקת כבר למיליון חברים. וזה אומר 'דרשני'. ואני מאמין שלא רק שנגיע למיליון, אלא גם נעבור את המיליון, מהסיבה הפשוטה: עובד מאורגן זה עובד חזק, שמשיג יותר".

שתי דוגמאות מוצלחות לכך הן התארגנויות העובדים במפעלים "קופולק" ו"אפקון", למרות התעקשות ההנהלות נגד הארגון. 10 שנים לאחר מכן, השתפר מאוד מצב העובדים במפעלים אלה לעומת עובדים במפעלים מקבילים, "והצלחנו להביא אותם למצב שהם שווים בני שווים. זה מוכיח שבשלבים, אפשר להגיע למצב שעובדים יקבלו מה שהם צריכים לקבל ולא קיבלו הרבה מאוד שנים אחורה".

ובלי לפגוע ברווחי המפעל.

"תשמע, עובד שלא מקבל, לא נותן. אתה יכול עם אותה מצבת כוח אדם לייצר יותר, להרים את התפוקות, ולהרוויח יותר, כדי לתת גם לעובדים שלך. מבחן התוצאה הוכיח את עצמו: בגיוס חברים, השגת הסכמים, קשר הדוק עם ועדי עובדים ודאגה לגמלאים וכל מה שמסביב. ארנון (בר דוד, יו"ר ההסתדרות) צועק מעל כל במה: 'עידן המגאפון עבר מהעולם'. אני תמיד בעד בשלב ראשון, באמת, לדבר. לדבר, לדבר ועוד פעם לדבר. גם המעסיקים מבינים שיש תחרות על העובד. למשל במפעלים הכימיים שמוכנים לשלם יותר למפעיל מיומן. לכן, הם מבינים שצריך לשלם לעובד, כדי לשמור עליו אצלך. וכמו שאמרתי, מבחן התוצאה הוכיח את עצמו: הידברות מצד אחד (מפעל 'טבע' כדוגמה קלאסית), ומצד שני שביתה של מעל חודשיים כמו ב'קמהדע', בתקווה שהיום הכל ייסגר".

ולסיום, נחזור לבביוף, שכאמור, בוקובזה איננו ממהר להיכנס ללשכתו: "אני תמיד דוגל ב'על כיסאו לא יישב זר' (מתוך חלק הברכה שאחרי קריאת ה"הפטרה" בשבת בבוקר, המדבר על דוד המלך)".

אתה לא זר…

"כל זמן שמאיר כיהן בתפקיד, עבדתי מהמשרד שלי בהסתדרות, ולא מהלשכה שלו. רק מחר, מגיעה לפה האדריכלית ורמי סדן (מנכ"ל איגוד המרחבים) כדי לראות מה צריך לשפץ שם. הנושא מאוד רגיש, מבחינתי. גם בגלל היכרותי את מאיר. הפרידה שלו מהמרחב ומההסתדרות הייתה מאוד מאוד קשה. באחת משיחותינו האחרונות בארבע עיניים, הסברתי לו שלכל דבר יש סוף, ושכדאי שיפנים את זה. מאז השיחה הזו, השתנה אצלו משהו. דיברנו על להשאיר משהו כאן שיוכל לעסוק בו כשיגיע לבקר, אבל לצערי, לא הספקנו. הוא גם הצדיק את השיפוצים שעשיתי בבניין, והודה בטעותו בעניין. המשפחה שלו הופתעה מאוד מהפרגון שלו על ארגון הסמינר האחרון בצפון. מאיר גם נהג להפתיע אותנו כשהגיע לישיבות צוות האיגוד המקצועי, ורק ביקש להקשיב להן. אנחנו נעשה כמובן הכל כדי להמשיך להזכיר ולהנציח אותו בכל מה שצריך. בכל זאת, 52 שנה שירות באותו מקום עבודה זה הרבה מאוד".

 

כתבות נוספות במגזין

0

"בעניין המשילות והריבונות בנגב, לא היה מישהו...

שרת הפנים איילת שקד, המובילה את רשימת "הרוח הציונית" יחד עם שר התקשורת יועז הנדל, מספרת בריאיון לעיתון "שבע", בין היתר, מה עשתה לטובת תושבי הדרום שלא ביצעו בממשלות הקודמות תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו, מהו הפיתרון שלה לבעיית עזה, ומדוע למרות "ההסתה" כהגדרתה היא תסכים לשבת בממשלה עם "הליכוד"

מגזין11 באוגוסט 2022    12 דקות
0

סיפור של צבע

אסף דיי הגיע עד גמר "מאסטר שף" עם המטעמים המסורתיים מבית אימא. הילד שגדל בבית דתי בסנהדרין, חזר בשאלה וכשכולם חשבו שיפתח מסעדה הוא בחר לבנות תפאורה לנועה קירל

מגזין29 ביולי 2022    9 דקות

כתיבת תגובה