מגזין

משקמה ומעלה

מגזין3 במרץ 2022    14 דקות
2

בשנתיים האחרונות, מובילה שקמה אהוד בגאון את ועד עובדי עיריית באר שבע, האחראי על כ-4,000 עובדים. לרגל יום האישה הבינלאומי, שיצוין ביום שלישי הקרוב, מספרת אהוד בריאיון מיוחד לעיתון "שבע", איך הצליחה לפלס את דרכה לראשות ועד עובדי העירייה הגדולה בנגב, מה למדה מאימה דליה שמילאה בעבר תפקיד בכיר בוועד וכיצד היא מצליחה לדאוג לקידום עובדות גם מתוך ארגון העובדים

משקמה ומעלה
צילום: דיאגו מיטלברג

ועד עובדי עיריית באר שבע נחשב שנים רבות, לגברי וקשוח. למרות שלא מעט נשים כיהנו בו כחברות, אף אחת מהן לא ממש התקרבה לצמרת ארגון עובדי העירייה הגדול בנגב. מי שהצליחה לעשות זאת לפני כשנתיים, ובגדול, היא שקמה אהוד, שאימה דליה, שימשה בעבר גם כחברת מועצת העיר ויו"ר מועצת ארגון העובדים.

אהוד (47, אימא לאופק), המשמשת בתפקידה כמנהלת מחלקת שילוט ואכיפה באגף הפיקוח העירוני, נכנסה לעירייה לפני כ-25 שנה, כפקחית חנייה בחברת כוח אדם. "זה הסתדר לי עם הלימודים", היא מסבירה מדוע בחרה לעבוד דווקא כפקחית. "בזמנו, הייתי במכינה לקראת לימודי תואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית במכללת 'ספיר'. והתאימה לי עבודת משמרות, כמו של פקחים. רק אחרי כשנה וחצי, נקלטתי כעובדת עירייה. בשעתו, לא הייתה קליטה ישירה לרשות. בהמשך, עברתי להיות פקחית במחלקת שילוט. ואז, זכיתי במכרז לתפקיד מנהלת מחלקת שילוט באגף, שיו"ר הוועד שנים רבות אורה כדורי ז"ל, מילא קודם לכן".

דרכה של אהוד הצעירה לחברות בוועד העובדים, כבת לאב (גד) איש הסתדרות ולאם עובדת סוציאלית וכאמור יו"ר מועצת העובדים, הייתה די צפויה, למרות שיש המגדירים את הפעילות ההתנדבותית הזו כ"צרה", במיוחד בימים הסוערים של תחילת כהונתו של יעקב טרנר כראש העירייה, כאשר "הבת של דליה" נבחרה לראשונה לוועד: "מי שמגדיר את זה כ'צרה', לא מבין מה זה ועד עובדים. קודם כל, מטבע הדברים, וזה לא סוד, את כל נושא הסולידריות החברתית ינקתי מהבית. כשאתה גדל בבית חברתי אתה יונק את זה. איך שאתה לא רוצה, בסוף זה מחלחל. נבחרתי לוועד לראשונה ב-1999, כחלק מהבלוק של כדורי אורה, 'גל'. אותו שם שאימא שלי המציאה, ומלווה אותנו עד היום. הייתי אחראית על הדוברות וההסברה, תחת כדורי כיו"ר".

איזה ערכים שליוו אותך בתפקיד בוועד העובדים למדת מההורים שלך?

"קודם כל, אחד הדברים המהותיים זה להישאר בפשטות ובצניעות, כי זו החוזקה שלנו כבני אדם. כנשים במיוחד. תמיד לנשים יש את הרגישות יותר. את האמפתיה יותר".

 

הרגשת שאת צריכה לנפץ את תקרת הזכוכית?

"האמת, אני מסוג האנשים שכל כך שונאים את המשפט: 'לנפץ את תקרת הזכוכית'. לא אוהבת את המשפט הזה. המשפט הזה בעיניי, עוד יותר מבדל אותנו מאשר תורם לנו. לא אוהבת אותו. אני מאמינה בבן אדם. בין אם זו אישה ובין אם זה גבר. עם יכולות. עם כישורים. עם רצון. לא כולם נולדו שווים, נכון? לא כל האצבעות שוות. יש גברים מוצלחים מאוד. ויש נשים מוצלחות מאוד. נכון שעדיין, אם אתה מסתכל ברמות פערי השכר, השוויון לא כאן. רובנו בעירייה עובדים לפי חוקת העבודה. אז, יש הגבלה, אבל כשאתה מסתכל על קולגות, אתה מבין את הפערים. לדוגמה, בשיתופי פעולה שיש לנו מול חברות עצמאיות מסחריות, אתה רואה את הפערים בין מנכ"ל למנכ"לית. אתה רואה שלמנכ"לית לוקח המון זמן להיות מנכ"לית, כי היא קודם צריכה לעבור שרשרת: להיות מנהלנית. ואחר כך, סגנית של המנהל. ורק במקרה הטוב, אם הוא פורש, היא תהיה המנכ"לית".

יו"רית ועד העובדים מדגישה: "בשנים האחרונות, יש מודעות גדולה יותר לזכויות נשים בעיריית באר שבע. ואני אומרת את זה באמת בעדינות. תראה, יש לנו מנכ"לית עירייה מ-2000, מ"מית וסגנית ראש עירייה ששנים מכהנת וחברות מועצה מוכשרות. תורמות. אמפטיות. מעורבות. לא סתם יושבות בכיסא. ויש לנו יועצת מעמד האישה נהדרת".

ובכל זאת ראש העירייה רוביק דנילוביץ' הוא גבר…

"אני חושבת שבמקרה הזה, הוא גבר עם הרבה אמפתיה לנשים. כידוע, הוא התחיל עם עניין הריצ'רץ' ברשימה למועצה (גבר, אישה) ולשלב נשים בתפקידי ניהול. אגב, גם בוועדות מכרזים בעירייה, אתה רואה ייצוג הולם של נשים. בהרכב הבוחנים. כך שברשות יש פחות או יותר שוויון במתן ביטוי לנשים, אם כי תמיד יש מקום לשאוף ליותר. תקשיב, בעיריית באר שבע איך שלא תפלח אותה, 85 אחוז הן נשים. נכון שהחלק הארי יושב בסקטור הסייעות, אבל עדיין אם אתה מפלח את הרשות סטטיסטית, זאת עירייה נשית באופייה. יש המון עובדות. יש גם מזכירות ומנהלות לשכה רבות. ואפילו כמה מנהלות אגפים, כולל מהנדסת עיר, שתחתיה במנהל ההנדסה יש מנהלות אגפים. ויש לנו את אתי כהן, שהיא מנהלת אגף הרווחה. ויש בגזברות את סופי (רווח), לדוגמה. אתה יודע מה, אני חושבת שבכל אגף יש נגיעה לנשים".

מזה שנים לא מעטות, נמצאת מערכת היחסים בין ועד העובדים להנהלת הרשות בירח דבש מתמשך. אולם, כאמור, כשאהוד נבחרה לוועד, לאחר כניסתו של יעקב טרנר לראשות העירייה, זה ממש לא היה המצב. ושביתות ועיצומים היו עניין שבשגרה: "הייתה תקופה סוערת. זה היה טרנר כראש עירייה חיצוני. וזה גם היה על גבול העזיבה של כדורי וכניסתו של נסים שלי ז"ל. זו לא הייתה תקופה טובה בכלל לעיר. והיו יחסים לא טובים בין ועד העובדים להנהלה. היו חילופי שלטון גם, בוא נזכור. בא מישהו מבחוץ, שקראנו לו בשעתו 'גנרל'. מפכ"ל ואיש צבא. בכל מקרה, בתום הקדנציה הזו, פרשתי מהוועד. לא התמודדתי לקדנציה הבאה. זה לא שלא היה מתאים לי להמשיך, אלא שהעדפתי באותו שלב להשקיע בפן המקצועי. ואלה השנים שבאמת בהן התקדמתי מפקחית שילוט למנהלת מחלקה. אלה שנות התפר".

 

ולמה שבת לוועד העובדים, לפני כעשור?

"חזרתי כי ראיתי דברים שתרמו לי בהתנהלות. חשבתי שאני יכולה לתרום וגם להביא דברים חדשים. ממני. עכשיו, אתה כבר למדת את העירייה. איך היא עובדת. אתה פשוט יודע לפלח ולמפות דברים בצורה קצת יותר ברורה מאשר אחרי שנתיים בלבד בעירייה. אתה קצת יותר בקיא. זה היה כבר לקבוצה של פליקה (יו"ר הוועד הקודם, יעקב אדרי). ומאז עד שמוניתי ליו"ר ועד העובדים, הייתי מ"מ וסגנית. שתי קדנציות וחצי. בתקופה הזו, התמקדתי בעיקר בשיפור הקשר עם העובד. ברבות השנים, הבנו שהוועד חייב להתקדם, גם דיגיטלית. ברוח הקידמה. ולכן, הקמנו אתר אינטרנט לוועד העובדים. ופתחנו דף 'פייסבוק' וקבוצות 'ווטס-אפ'. מה שבשנים קודמות לא היה. היה חשוב לנו לחזק את הקשר עם העובד, ולשפר את הנגישות אליו. אנחנו חייבים לזכור שמדובר בעירייה שגם לא יושבת תחת מבנה אחד. ומטבע הדברים, גם אם אתה יושב במשרדים, ולדוגמה יש לך את הפורטל העירוני, צריך לזכור שכ-3,000 עובדים לא מחוברים לפורטל. ואלה סייעות. ואבות בית. ומזכירות בתי ספר. הן לא מחוברות. ולכן, בשלב הראשון, היה נדרש לתת לכך מענה".

מלבד הנגשת השירות של הוועד לעובדי הרשות, פעלה אהוד גם למען זכויות עובדים בעירייה: "לפחות בקדנציה הראשונה שלי תחת פליקה, הייתה לנו את מחאת הסייעות. ואחר כך את מחאת הפקחים: המעבר של פקחים משכר שעתי לחודשי, מבחינת אחוזי המשרה. וכל נושא דמי השתייה של הסייעות, שהוא פועל יוצא מחוקת העבודה. הוא לא יושם בעירייה מעולם. פשוט, לקחתי (ואני אומרת את זה בהגינות ובצניעות) את חוקת העבודה, עם כל ההודעות בענייני עובדים, וסקרתי אותן. מה מיושם. מה לא. וככה התחלנו. והיה לנו בדרך את עניין החוזים האישיים. שזה פסק דין ארצי, שאומר שהעירייה מוגבלת בקליטת עובדים בחוזים אישיים. עד חמישה אחוז. והחמישה אחוז האלה גם אמורים להתפצל: שלושה אחוז מקצועי ושניים כללי. ולא יבוצע מכרז עם אופציה לחוזה אישי בלי חתימת הוועד. מה שבעבר, היה פרוץ יותר".

האם בכל השנים שלך בשתי התקופות בוועד העובדים עד עכשיו, נתקלת ביחס שוביניסטי, בוא נגיד, מצד קולגות, למרות שחברות ועד יש, ולא מעט.

"ותמיד היו, אגב. תראה, להגיד לך שלעמוד בראש פירמידה שמורכבת, אגב, גם מחברי ועד ותיקים מאוד, זה קל? לא. ההתחלה לא הייתה פשוטה. בוא, אני אומרת את זה בכנות, לא הייתה פשוטה, כי גם נדרש תיאום ציפיות. החזון שלי לא תמיד הלם את החזון שלהם. בנוסף, לאישה יש טאץ' לדברים קטנים יותר. לדוגמה, אני אוהבת לא לדלג על שום מועד. גם אם יש לי שקל 20 תקציב, אני רוצה לעשות איתו משהו קטן לעובד. אתה יודע, יום האישה עכשיו, אז בקטנה, אנחנו עוברים בין המקומות, ומחלקים גלוית העצמה ועט לעובדות. וכל הזמן לצאת לעובדים. כל הזמן. לא לחכות שהם יגיעו למשרדי הוועד. לצאת אליהם, כי ועד עובדים זה לא רק בעיות. אני חושבת שהבאנו רוח חדשה לוועד. יחד עם החברים. אני לא מאמינה בעשייה לבד. יחד עם החברים והחברות. תראה, אתה לא תמצא פה איזה סקופ: לא 'התעללו בי', כי אני אישה. לא היה. אני לא פראיירית"…

והיא מודה שאכן כדי לשרוד בתפקיד, "צריך להיות חספוס מסוים. יש ימים בדין ודברים בינינו לבין ההנהלה שאין הסכמה. יש מחלוקות. אני פשוט שמתי לעצמי אבן דרך איך לנהל את המחלוקות. נכון שלפעמים, יש צורך להרים את הקול קצת או לדפוק על השולחן. וזה קורה. אולם, אנחנו בשנים האחרונות, לא מגיעים למשאבי אנוש בלי חומרים מראש. אנחנו מכינים את עצמנו. אגב, ייאמר גם לזכותם שאנחנו עושים חליפת נושאים טרם הישיבה, כדי לקדם אותה. כדי שהישיבה תהיה אפקטיבית. כדי שנתמקד. שלא נתפזר, מה שנקרא. יבואו ההנהלה ויגידו לי: 'לא מגיע איקס תוספת לסקטור מסוים'. אז, אני אשלוף להם מחוקת העבודה שכן מגיע. ואשלוף להם מענייני עובדים. ואשלוף להם חוות דעת משפטית. מבעוד מועד, באתי ערוכה".

גישתה של אהוד לקידום נשים בעירייה איננה שגרתית: "אני אגיד לך משהו: אני מאוד מאוד מאמינה בשוויון. לא בבידול של מגזר כזה או אחר. באמת. אני אומרת בכנות: מי שהכי טוב, שייבחר. ואם ניגשת עובדת טובה, היא צריכה להיבחר, כי היא טובה. חשוב שהיא תיבחר, כי היא טובה, לא בגלל אינטרסים אחרים שלא משרתים את החברה שלנו".

את מרגישה שנשים עדיין חשות שלא יזכו במכרז כזה או אחר בגלל שהן נשים?

"זה היה בעבר. בשנים האחרונות, זה התמוסס, אבל זה היה בעבר. 'למה שיבחרו בי? אני אישה. יגידו לי, אני צריכה ללכת לילדים בארבע'. היו גם את הדברים האלה. או 'ברור שאם הילדים שלי חולים, אני אשב איתם. אז, למה שיקלטו אותי'? או 'למה שיקדמו אותי'? ויש את ההריונות והקמת המשפחה. ויש כמובן פעילויות אחר הצהריים. בוא נזכור שרובנו מגיעות מאוד צעירות לעירייה. ואז, זה תהליך שלם. בוא תבין: אני התחתנתי, הבאתי ילדים, התגרשתי והתקדמתי בעירייה. הכל באותה העירייה"…

 

איך היית מתארת את שיתוף הפעולה עם ראש העירייה?

"קודם כל, כאישה, אין לי מילה רעה לומר על שיתוף הפעולה בינינו. לא הבחנתי מעולם באיזושהי התנגדות או התנהלות או התייחסות אחרת ממה שמצופה בין אישה לבין גבר. זה לא סוד שאנחנו מתנהלים על פי רוב ביחסי עבודה תקינים. כאשר יש מחלוקות, אנחנו גם יודעים לנהל את המחלוקות. ויש מחלוקות. שלא יהיה ספק. אנחנו בממוצע פעם בשבוע, נתקלים פה באיזושהי חומה, שאנחנו לא מצליחים לפרוץ. יש מחלוקות. אנחנו גם מודעים למגבלות שהעירייה נמצאת בהן. חייבים להיות הוגנים. אנחנו לא רוצים להחזיר את העירייה לתקופת חריגות השכר. אנחנו כבר לא שם. להגיד לך שהשנתיים וחצי של הקורונה תרמו לעובדים ביחס האישי? לא. כי לנהל קשר עם עובדים, גם אם זה ברמת הנהלה, וגם אם זה ברמת ועד, ב'זום', זה לא אולטימטיבי".

לכן, "ניסינו לעשות יצירתיות מסוימת. ובנינו 'זומים' לקבוצות קטנות. אישיות יותר. וקיימנו הרבה יותר שיחות אישיות, פשוט. בסך הכל, הארגון הזה מכיל עובדות ועובדים נפלאים. באמת. וחרוצים. ונותנים מעצמם. יש איזשהו פרויקט שוועד העובדים מוביל כבר שנה שנייה: 'מילה טובה' שבו העובדים ממליצים על העובדים. לא המנהלים. ו'מילה טובה' לא בודק את האיכויות שלך בעבודה. עבור זה אתה מקבל משכורת. 'מילה טובה' בא לבדוק את מה שהבאת מהבית. הנתינה. מה אתה תורם אקסטרה לחברה. ואנחנו בוחרים תמיד עובד ועובדת. מדי חודש. בצורה אחידה. עובד ועובדת מכל הסקטורים. ופשוט, מעניקים להם תעודת הוקרה ושי מהוועד. ומפרסמים אותם גם בפורטל וגם ב'פייסבוק'. לתת להם הכרה. וזה פרויקט יפה וערכי".

אהוד מדגישה: "גם בתוך ועד העובדים יש ועדה לקידום האישה. מטבע הדברים, עומדת בראשה אישה, גילי אלון. והיא עובדת בשיתוף פעולה גם מול נעמ"ת וגם מול ורד ששון, שהיא יועצת מעמד האישה בעירייה. הוועדה הזאת מטפלת קודם כל, בשיתופי פעולה. לדוגמה, אוטוטו יום האישה. אז מרימים מיזם עירוני. והוועד ומשאבי אנוש הם חלק ממנו. ויש לנו גם דברים נקודתיים: כנסים כאלה ואחרים. והעצמת נשים בשיתוף עמותת 'שחר און', שאני בתפקידי בארצי חברת ועד מנהלים בה. זו למעשה, עמותה המכילה את כל עובדי הרשויות בארץ. אני גם חברה בדירקטוריון קרן 'הדרים', שהיא גם מייסודה של ההסתדרות. אלה דברים שאני חושבת שנוכחותי בהם מועילה לטובת העובדים שלנו, כי הם יודעים שזה קיים, כי אנחנו לא נוותר עבורם על שום דבר שמגיע להם".

איפה תהיה שקמה אהוד לדעתך, בעוד עשור נניח?

"אני מאוד מקווה שבכל מקום שבו אני אוכל לתרום לחברה. ולעשות טוב. עוד קצת טוב. אני לא אתקן את העולם, אבל אני אתן את תרומתי. בשלב הזה, אני לא חושבת על משהו מעבר לעיריית באר שבע, אבל בעוד עשור, אי אפשר לדעת. בוא נהיה הוגנים: אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. אני אומרת: יש הצעות. היו כבר הצעות. גם עכשיו. ברמה הארצית, אבל זה לא משהו שנמצא כרגע מה שנקרא, בשביל לשקול אותו. יש לי עוד הרבה עבודה בעירייה הגדולה שלנו. עוד הרבה עבודה. אתה חייב לזכור שהעירייה הזאת מורכבת מדור א' ודור ב' וכל מיני יצורי כלאיים שבנו תוך כדי. אין לך איזשהו שטנץ של אחידות. ואת הכל אתה מחיל על כולם. זה ארגון גדול. אנחנו חולשים על כ-4,000 עובדים. זה ארגון גדול ומפוצל. תראה, היום כדי לכנס את עובדי העירייה, אתה צריך שניים וחצי אולמות. בו זמנית"…

 

כתבות נוספות במגזין

0

הנוסחה לאיזון

אריאלה לייבל הייתה צריכה לשמור על איזון המשפחה במשך שנים. בשנה האחרונה, היא השתמשה בוותק שלה כקוסמטיקאית ובקשר שלה עם המשפחה, והוציאה לשוק ליין של תכשירים לעור. הבאלאנס שלה

מגזין29 במרץ 2022    7 דקות
0

בנעלי בית | "התגובה שלימדה אותי חמלה"

מור אזולאי, מנכ"לית תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע

מגזין29 במרץ 2022    דקה אחת

כתיבת תגובה

  • וקנין כוכבה
    שקמה

    כל הכבוד יש כח

  • אתי יטח

    שקמה ישר כח אלופה אין עלייך