מגזין

מתאבק מקצועי? עדיף שירות קרבי

מגזין31 בינואר 2022    5 דקות
0

אלוף ישראל לשעבר בהיאבקות לנוער, לירן סופיצקי מבאר שבע, ויתר על מעמד של ספורטאי מצטיין בצה"ל, דווקא לאחר שהצליח במאבקו לקבל מעמד כזה, "כי הבנתי שיש לנו מדינה לשמור עליה"

מתאבק מקצועי? עדיף שירות קרבי
צילומים: דובר צהל

הסיפור הבא מוכיח שגם במאה ה-21, הפטריוטיות הציונית עדיין קיימת ובועטת: סמל לירן סופיצקי מבאר שבע, שהיה במשך חמש שנים רצופות אלוף ישראל בגילאי נוער בהיאבקות, ויתר על מעמד של ספורטאי מצטיין צבאי, לטובת שירות קרבי, ובימים אלה סיים קורס מ"כים סיירות.

סופיצקי (19) סיפר לעיתון "שבע": "אימא שלי עובדת בבית החולים 'סורוקה'. ואבא עובד במפעל 'טבע'. יש לי שתי אחיות קטנות: בת 14 ותינוקת בת כמה חודשים. התחלתי להתאמן בהיאבקות מכיתה ז', עד שהתגייסתי לצה"ל. הייתי חבר במועדון מכבי עמי באר שבע. המאמן שלנו, ליאוניד שולמן, היה ראש איגוד. לכן, היה לנו אימון של הנבחרת ומאמנים מחו"ל".

למה בחרת דווקא בהיאבקות? אין יותר מדיי ספורטאים שבוחרים בתחום הזה?

"אבא שלי רוסלן, כשהיה קטן, היה גם מתאבק אצל ליאוניד. אצלי זה התחיל כסוג של תחביב. חיפשנו חוג לשעות אחר הצהריים. ואבא הציע היאבקות. אז הלכתי. ניסיתי. ונשארתי. מה שהכי חשוב לי בהיאבקות הוא כל העניין הזה של המחויבות לספורט. כל המסגרת הזאת. הרי, כשאתה ספורטאי, אתה מתמסר לזה. אתה אוכל כמו שצריך. אתה מתאמן בזמן. יש לך גם סביבה של ספורט. אתה לא מבלה בלילות עם כל החבר'ה בשכבה שלך. כל החבר'ה הולכים ומבלים. ואתה, יש לך את המסגרת שלך. אתה לא יכול ללכת להשתולל. אז, אולי הייתי כזה בן אדם של מסגרת".

לא כולם יתייחסו לזה ככה. יש כאלה שדווקא יעדיפו לבלות, לשחק ולאכול מה שהם רוצים וכו'…

"כן, אבל יש אנשים שאולי גם אין להם מטרות, כמו שהיו לי. רציתי להיות אלוף ישראל. תשמע, אהבתי את זה. אין מה להגיד. ממש אהבתי את זה. כשאתה מתאבק עם מישהו, אתה מפיל אותו, והולך לך, זה כיף. אתה נלחם. זה כיף".

המתאבק בדימוס החל להתחרות בתחום במשקלים של כ-40 קילו, והגיע ל"קבוצות של עד 74 קילו. אולי ממש בהתחלה הייתי במשקלים של כ-40 קילו, והגעתי עד 70, 74 קילו גם. הייתה תחרות שהשתתפתי במשקל של 74 קילו. כשנה וחצי שנתיים אחרי שהתחלתי להתאמן ולהתחרות כמתאבק, כבר הייתי אלוף ישראל. זה היה קשה. זה היה מאוד קשה. שום דבר לא היה קל. אתה מגיע לתחרות. אתה נלחם. וגם כשאתה נלחם מול מישהו שהוא חלש ממך, כל הלחץ של התחרות עליך. אתה נכנס לקרב. ואתה מתעייף ממש מהר מכל האדרנלין. זה קשה. זו מלחמה פסיכולוגית גם, הקרבות האלה. ובכל זאת, הייתי אלוף ישראל חמש שנים ברציפות".

וכשהגיע צו הגיוס, בטח רצית להיות ספורטאי מצטיין, ולהמשיך להצליח כמתאבק, למרות שמן הסתם הפרופיל שלך היה 97.

"נכון, היה לי פרופיל 97. עד שלב מסוים, לא הייתה בכלל התלבטות. אני הייתי נעול על זה שאני הולך להיות ספורטאי מצטיין. בהתחלה, לא קיבלתי את האישור לספורטאי מצטיין. ואפילו דחיתי את הגיוס, בשביל לקבל את הספורטאי מצטיין. והמאמן שלי, ליאוניד, נלחם על זה שאני אקבל את המעמד הזה. ממש בכל הוועדות. והגיש בקשות. עד שבסוף קיבלתי את הספורטאי מצטיין. נתנו לי תשובה שאשרת בצבא כספורטאי מצטיין חודש לפני תאריך הגיוס הדחוי שלי, כשהייתי אמור בהתחלה להתגייס לשירות קרבי. קצת לפני שקיבלתי את התשובה הזאת, כבר התחלתי לחשוב על האופציה של להיות קרבי. עד אז, לא חשבתי בכלל על האופציה הזו. אפילו לא העליתי בדעתי ללכת לקרבי. הייתי נעול ממש על הספורטאי מצטיין. ואז חשבתי על זה. היו לי גם כמה חברים שהלכו לקרבי. שמעתי מהם קצת סיפורים על מה שעברו. ובעקבות זאת, החלטתי ללכת לקרבי. לתרום בחלק שלי, כי הבנתי שיש לנו מדינה לשמור עליה. אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. עשו את זה לפניי, יעשו את זה אחריי. עכשיו, זה התור שלי לעשות את זה".

מה עברת עד עכשיו בשירות שלך?

"התגייסתי במרץ 2021. ארבעת החודשים הראשונים של השירות שלי היו טירונות. הייתי מצטיין טירונות מהמחלקה שלי. הביאו לי כזאת תעודה עם טקס. אחר כך, היו לנו שלושה חודשים של אימון מתקדם, עד קבלת הכומתה. סיימנו את מסע הכומתה אחרי שבעה חודשים בשירות. לאחר הכומתה, יש לנו בסיירת עוד שבעה חודשים של בית הספר לקראת שירות בסיירת 'חרוב' שבחטיבת 'כפיר'. אז בחודש הראשון היו לנו ניווטים. ואז חודש וחצי עשיתי קורס מ"כים. ועכשיו סיימתי אותו בדיוק".

למה דווקא הלכת לסיירת בכלל ולסיירת הזאת ("חרוב") בפרט?

"תראה, לא יותר מדיי התאמצתי להגיע לסיירת. קיבלתי שיבוץ ב'כפיר'. לא ידעתי יותר מדיי על החטיבה. קראתי שיש להם את הגיבוש לסיירת. אז אמרתי שאלך. ואז החלטתי שאם כבר אני בחטיבה הזו, אז כדאי לי ללכת לגיבוש סיירת. עשיתי את הגיבוש. והתקבלתי לסיירת 'חרוב'".

זה שהיית ספורטאי קודם לכן עזר לך באימונים הפיזיים שעברת?

"בטח. בטח. בוודאי. חד משמעית, אם לא הייתי ספורטאי, היה לי הרבה יותר קשה באימונים ובתרגילים, אבל קיבלתי גם הרבה מנטליות. זה הרבה בראש. ברור שיש קשיים במהלך הדרך, אבל אני מאמין שהכל בראש. ואם מישהו מאמין מספיק חזק, אז הוא יוכל לעשות הכל".

וסמל סופיצקי אומר: "יש לי עכשיו לסיים את ההכשרה. נשארו לי עוד 4.5 חודשים. לאחר ההכשרה, בעיקרון מה שאני רוצה לעשות זה להיות מ"כ טירונים. ואולי אפילו לצאת לקצונה. אני לא יודע עדיין אם אצא או לא. עדיין לא החלטתי בעניין".

ומה עם הספורט? מה יהיה עם ההיאבקות?

"אולי יום אחד ככה, אני אחזור, אבל בתור תחביב. אחרי שאתה לוקח פסק זמן לתקופה ארוכה כל כך, זה קצת בעייתי לחזור להיות מתאבק מקצועי. למרות זאת, אני ממש לא מתחרט על הבחירה שלי בשירות קרבי".

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה