עוד שלב בדרך למהפכה היסטורית. בשבוע שעבר נחתם ההסכם על הקמת קריית המודיעין בצומת ליקית ונראה שאת הרכבת הזו, אף אחד כבר לא יוכל לעכב או לעצור. ראשי הרשויות ועמותות אזרחיות שפעלו במשך שנים יכולים אמנם לחייך חיוך של ניצחון אבל גם הם יודעים שאי אפשר להוריד את הרגל מהגז בדרך להגשמת החלום והחזון הגדול.

ד"ר אתי לוצאטו יושבת ראש עמותת "ישראל למען הנגב" לקחה את פרויקט הקמת קריית המודיעין כפרויקט חייה. היא השתמשה במאבקה הנחוש למימוש הפרויקט הלאומי בפעילויותיה הציבוריות הענפות: "אני גם חברת מועצה בעומר 23 שנה וחברה גם בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, כך שידעתי על הפרויקט, שחלקו הקטן יישב בתחום המוניציפלי של עומר. במקביל, אני גם חברה בוועד המנהל של אוניברסיטת בן גוריון, ומכירה את כל תוכניות ההיערכות למעבר המודיעין והתקשוב לנגב, שגובשו במשך 10 שנים; האוניברסיטה הייתה מעורבת מאוד עמוק בכל המהלך של מעבר צה"ל דרומה, כאשר פיתוח החלק הצפוני של האוניברסיטה וכמעט הכפלת שטחה נעשה בעקבות מעבר הצבא לנגב".

איך הבנת שפרויקט הגעת המודיעין לליקית תקוע?

"רבקה כרמי, נשיאת האוניברסיטה, הייתה מאוד מעורבת בכל התהליך הזה, ורבקה היא גם חברה מאוד טובה. וכשהיא סיימה את הקדנציה, לפני כשלוש שנים, בדיוק גם כוכבי נכנס לתפקידו כרמטכ"ל, ואני ורבקה נפגשנו בתל אביב. והיא אמרה לי: 'תשמעי, הפרויקט של המודיעין לא ייצא לפועל'. הרי, כוכבי לאורך כל הדרך, מאז היותו ראש אמ"ן, התנגד למעבר הזה, מהסיבות שכל הזמן משמיעים, שהקצונה הבכירה לא תרצה לבוא ורכבת וכו'. אמרתי: 'אין כזה דבר. אנחנו פה לוקחים אחריות'. ואז, התארגנו הקבוצה של 'ישראל למען הנגב'. אמרנו: 'אין דריסת רגל לפוליטיקאים פה, כדי שלא יהיו שום מניפולציות. אנחנו הולכים להיאבק, ואין מצב שהחלטת ממשלה שהתקבלה ב-2002, כל ראשי הממשלה, כל שרי הביטחון, כל הרמטכ"לים אמרו: 'הפרויקט הזה חשוב. צריך לעשות אותו'. ואחרי 20 שנה, הרמטכ"ל הנוכחי מחליט שבגלל שלכמה עשרות קצינים במודיעין לא מתאים לעבור דרומה, תוקעים פרויקט לאומי. זה לא דבר שאנחנו יכולים לקבל אותו, מה עוד שזה פרויקט מחולל שינוי'. זאת אומרת שאם אנחנו בנגב מצפים לאיזשהו משהו שיעשה שינוי אמיתי, זה הפרויקט שיעשה זאת".

נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בעבר, פרופ' רבקה כרמי, הקדישה גם היא, חלק גדול מזמנה כנשיאה לנושא: "הסיפור הזה של מעבר צה"ל לנגב היה חלק לא מבוטל מהחזון של האוניברסיטה בתקופה שלי וגם מהפעילות שלי. זה כלל גם את פארק ההיי-טק שליד האוניברסיטה. רצינו לראות מה אנחנו כאוניברסיטה יכולים לעשות לצורך זירוז הפרויקט, כי אתה יודע, אנחנו מדברים פה על שנים רבות מאוד; המסמך הראשון בנושא הונח במגירה כבר לפני כמה עשורים. כשנכנסתי לתפקיד ב-2006, זה כבר היה אחרי שהיה כבר בלו-פרינט ולאחר שהפרויקט לכאורה כבר יצא לדרך. דיברו בזמנו על 2012 או 2014 כמועד סיום הפרויקט. ובאמת עשינו כמה דברים ברמת האוניברסיטה לקידומו, למשל שקמפוס התקשוב ימוקם ממש ליד פארק ההיי-טק שלנו. אני זוכרת שאחד הדברים הראשונים שעשינו היה לבקר במקום שבו בונים עכשיו את הקמפוס, ולהסביר ולדבר כמה חשוב שהתקשוב יהיה קרוב לחברות ההיי-טק, מרכז הסייבר וכך הלאה. אני חושבת שחלק גדול מאוד ממעבר קמפוס התקשוב למיקומו הנוכחי היה לא מעט בלחץ האוניברסיטה. אחד הדברים האחרים שעשינו, גם לתקשוב וגם ל-8200, היה שהתחלנו לבנות תוכניות TAILOR MADE לחבר'ה שמשרתים בכל יחידות המודיעין האמורות להגיע דרומה, כי אחת הטענות הייתה שהחבר'ה האלה לא יישארו ביחידות אם יצטרכו לעבור לנגב, כי העולם החיצוני קורץ וכו'".

עד היום מדברים על זה…

"כן, אחרי שמלכתחילה, הפרויקט דיבר על זה שמקסימום 30 אחוז מהמשרתים יעברו דרומה, וכל השאר ישרתו ביומיות. אתי לוצאטו הייתה זו שבעצם הביאה את העובדות, והלכה ובדקה מה המרחקים מכל מיני מקומות שגרים בהם ההיי-טקיסטים האלה. והסתבר שליקית יותר קרובה להם מאשר להגיע במרכז תל אביב לתוך המקומות שהם נמצאים בהם. בכל מקרה, התחלנו להקים ביחד איתם קורסים, ולתת להם בעצם אפשרות לעשות תארים מתקדמים באוניברסיטה, עוד כאשר הם נמצאים במרכז הארץ. חלק מהתואר זה קורסים ברמה גבוהה שהם מקבלים בלאו הכי במהלך שירותם בצבא, שייחשבו לחלק מהם כנקודות זכות. זאת אומרת, לבנות את כל הקונספט שהאקדמיה יכולה להציע, במטרה לעשות את המעבר הזה אטרקטיבי. זה בוודאי כולל את הקשר עם חברות ההיי-טק וכל ענייני הסייבר והיכולת לשתף פעולה עם חוקרים באוניברסיטה. כמובן, היו לנו את כל המו"מים למיניהם בכל מיני רמות, כדי לקדם את המהלך. ולא הלך, ולא הלך, ולא הלך. זה היה בתקופה שאביב כוכבי היה סגן הרמטכ"ל, והתנגד למהלך. ואז, לקראת סוף הקדנציה שלי, כאילו הייתה פעילות שהרגשנו בה, שאנחנו מתחילים לקבל התייחסות, ושמתחילים לדבר על זה יותר ברצינות.

לוצאטו מדגישה שבכל שלב ידעו בדיוק מה קרה ונשארו עם אצבע על הדופק: "הכל ידענו. למדנו הכל מכל מיני מקורות גלויים. פשוט, ההתחייבויות לקידום הפרויקט לא התבצעו. כשאתה מבין עם מי יש לך עסק ואיך הפוליטיקה באמת עובדת וכיצד דברים מתנהלים, אז אתה מהר מאוד לומד איפה לא ליפול בפח, ואיך מנסים להרוויח זמן. אני נמצאת בהרבה מקומות, כך שיכולתי גם להצליב אינפורמציה ומידע. יצאו גם שני דוחות מבקר מדינה על ההליך הזה, ובהם היה ניתוח מאוד מעמיק איפה היו הכשלים ולמה זה לקח כל כך הרבה (שני עשורים), כדי להביא פרויקט כזה לידי ביצוע. אז אין ספק שדוחות מבקר המדינה נתנו לנו הרבה מאוד אינפורמציה איפה הכשלים. וכשהבנו את כל התמונה, יכולנו לדעת גם למה להתייחס".

אתי לוצאטו צילום יורם רשף

יו"ר "ישראל למען הנגב" מדגישה שכ"בן אדם מציאותי", היה ברור לה שאזרחים מהנגב חייבים להיאבק למען מעבר המודיעין דרומה: "אני רואה איפה הכשלים בכל המציאות שאנחנו חיים בה, שהובילה לתוצאה הזאת. אין ספק שמבחינת תפקוד, גם של ממשלה, גם של רשויות וכך הלאה, יש כשלים. אזרחים לא אמורים להביא לתוצאה של מימוש הפרויקט הזה, אבל הבנו שאם אנחנו לא נעשה את זה, הפרויקט לא יתממש. הרי, בסופו של יום, אם נסתכל על התמונה הכוללת בנגב, היא כושלת מהרבה בחינות. וזו לא גזירה משמיים. זה רק ניצול לא נכון וכושל וכשלים מערכתיים של הממשלות למיניהן, רשויות הביצוע וכך הלאה. עכשיו, עקרונית, עם ניהול יותר טוב, הנגב היה יכול להיות במקום הרבה יותר טוב. מאחר שאתה מבין ורואה את התמונה (ואני נולדתי בנגב, חיה בנגב, נמצאת כמעט בכל הגופים שנמצאים פה בנגב, בין אם זה הרשויות, האקדמיה, התיאטרון, בית החולים, אני נמצאת בכל המקומות האלה, ומכירה אותם מבפנים לרוב, ואני רואה איפה הכשלים), היה לי ברור שאנחנו לא יכולים כאזרחי הנגב שרוצים מציאות אחרת, להסתמך על המערכות הקיימות, ושנצטרך לנהל מאבק ולהכריח את המדינה לבצע את הפרויקט. בסופו של דבר, עד עכשיו, המדינה דמוקרטית, ואנחנו אמורים לבחור ולהטיל סנקציות, כי בסופו של יום, האזרחים הם הריבון של המדינה הזאת. ואנחנו כאזרחים, כריבון, יכולים להכתיב לפוליטיקאים מה הם צריכים לעשות, כדי שנבחר בהם. וזה שיח אחר ממה שהיה עד כה".

ד"ר לוצאטו בטוחה שהפרויקט כבר בלתי הפיך: "אנחנו רק צריכים לוודא (וזה היום התפקיד שלנו כעמותה בשלב הבא) שהכסף הגדול של הפרויקט הזה נשאר בנגב; שזה ישרת את כל בעלי העסקים, הקבלנים ותושבי הנגב. וזה כולל מקומות עבודה לאנשים בנגב. ושתהיה שקיפות על המהלך הזה. בסופו של דבר, זה משאבים של המדינה ומשאבים שלנו. ואנחנו צריכים לפקח על זה. ואנחנו צריכים לבקר את התהליך הזה. ואנחנו נהיה מבקרים מאוד גדולים. אנחנו לא ילדים קטנים, שאפשר למרוח אותם. אני חושבת שמה שעובד עוד יותר לטובתנו זה שיחידות התקשוב והמודיעין יהיו במרחק של שבעה ק"מ זו מזו. אלה החילות הטכנולוגיים במדינת ישראל, חוץ מבסיסי חיל האוויר שכבר נמצאים כאן. זאת אומרת שכל הצבא הטכנולוגי בעצם נמצא בנגב. יתרה מכך, 50 אחוזים מהמהנדסים במדינת ישראל מכשירים אותם בנגב. לכן גם האקדמיה נמצאת פה, שזה דבר מאוד חשוב. וכשהכסף הפרטי יזהה שיש פה אקו-סיסטם בריא וטוב ונכון, אין ספק שהאזור ימריא. מחקר באוניברסיטת ברנדייס בארה"ב מצא שבאר שבע היא בין שש הערים שיובילו בהיי-טק, אבל רק בתנאי שהעוגן הזה של המודיעין והתעשייה הביטחונית יהיה פה. ולשמחתי, הוא כבר פה. עכשיו, צריך לראות את הצעדים הבאים. ואני קוראת לכל תושבי הנגב לתמוך במאבק, ולהיות פעילים בו, כי רק אנחנו נהיה אחראים למציאות שתיווצר אצלנו. אנחנו האזרחים, צריכים להאמין שיש לנו את היכולת לעשות את זה, והוכחנו זאת".

לסיום, מה יהיה המאבק הבא של "ישראל למען הנגב"?

"הכל הולך ביחד. נושא הבדואים הוא עניין מורכב שצריך לטפל בו נכון, ולא נותנים זבנג וגמרנו באיזשהו משהו. אנחנו צריכים לטפל בו נכון, ולצאת מנקודת ההנחה שהאוכלוסייה הבדואית היא חלק מהנגב, וש-80, 90 אחוז מהאזרחים הבדואים רוצים את מה שאנחנו רוצים. והם רוצים פיתרונות לחיים שלהם. המדינה במצב כזה שהיא חייבת לדאוג לאזרחים האלה. לצד זה, צריכה להיות אכיפה בלתי מתפשרת; המדינה צריכה להכריע אם היא מדינת חוק או אנרכיה. ואנחנו פה בנגב נשלוט בחיים שלנו. ויש לנו כמה הצעות בדרך. אנחנו בעמותה נביא בהמשך תוכנית מסודרת, ונרתום את האזרחים בנגב, כולל הבדואים, ונצליח בזה, אבל קודם נעשה וי ענק על נושא המודיעין שיהיה עובדה מוגמרת, כי זה מינוף כלכלי מאוד מאוד חשוב. וחשוב שגם האזרחים יאמינו בכל התהליך בנגב. וגם הממשלה צריכה להבין שאין לה יותר פינות לברוח. אני מפה יוצאת בקריאה למשרד התחבורה להאיץ ולהביא את הרכבת לליקית, כי זה תנאי הכרחי וחשוב למימוש הפרויקט. אז שלא ירדימו את העניין. אנחנו נוודא רכבת, רכבת, רכבת, תחבורה. באר שבע תהיה בין הערים המובילות בנושא של תחבורה ציבורית ותחבורה אוטונומית. אני באה מהעולם של היי-טק, ואנחנו בדיוק יודעים שאנחנו כבר שם. ישראל היא בין המדינות המובילות בכל עניין התחבורה האוטונומית. צריך ליישם אותה כאן, ואני מאמינה שנרתום את ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' למטרות האלה, כראש עירייה מוערך וראש המטרופולין של הנגב. הכל יהיה מאוד תלוי איך באר שבע תתפקד, והוא צריך להעמיד את זה בסדר עדיפות עליון. ונלחץ שהרכבת תגיע עוד לפני החיילים. אנחנו חייבים שהאנשים בנגב יאמינו שהאחריות בידיים שלנו, ושיירתמו למאבק, ויהיו פעילים. רק ככה ננצח".

ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' בירך על חתימת ההסכם ואמר: "החתימה על ההסכם בין משרד הביטחון לחברת 'שיכון ובינוי' היא רגע היסטורי. יצאנו לדרך בהקמה של אחד מהפרויקטים החשובים לנגב, הקמת קריית מודיעין, 5 דקות נסיעה מבאר שבע. קריית המודיעין תשתרע על שטח של כ-2,500 דונם בעלות של כ-12 מיליארד ₪ (בניה ותפעול). מדובר על מנוע צמיחה אדיר לנגב בעל משמעות כלכלית וחברתית, שיחזק את מטרופולין באר שבע כמרכז בינלאומי של ידע וחדשנות. אני מודה לשר הביטחון בני גנץ על ההחלטה החשובה שהיא מימוש חזון בן גוריון, הלכה למעשה ולכל ממשלת ישראל שמכירה בחשיבותו של הפרויקט, מסייעת ותומכת בהקמתו. יש להמשיך ולקדם פרויקטים מחוללי שינוי, להשקיע בתשתיות התחבורה, בשירותי הבריאות, בעוגני התעסוקה, בחינוך, בתרבות והפנאי, במשילות ובביטחון האישי. המשימה של כולנו, ליצור בבאר שבע ובנגב את איזור הביקוש הבא של מדינת ישראל".

צילום דיאגו מיטלברג כל הזכויות שמורות 0526052124 diegom@zahav.net.il

גם ראש מועצת עומר פיני בדש מרוצה מאוד מחתימת ההסכם על הקמת קריית המודיעין, ואומר: "השטח של קריית המודיעין מחולק בהסכם משותף בין המועצה האזורית בני שמעון למועצה המקומית עומר, שטח של שנינו. אנחנו כבר עובדים על הדבר הזה הרבה מאוד שנים במאבק נגד כל יחידות המודיעין שמסרבות לרדת. ואיווט (אביגדור ליברמן) כשר ביטחון בפגישות עם ראש הממשלה, הרמטכ"ל, ראשי אמ"ן ואחרים, 'חתך', ואמר: 'אין חלופות, רק ליקית'. כבר הושקעו 200 מיליון שקל בתכנון ובהסדרה, הקריה תוקם רק בליקית, וזה לא יזוז'. ואיווט כשר האוצר תקצב גם את מסילת הרכבת המהירה לבסיס העתידי בליקית (2.5 מיליארד שקל) וגם את ה-10.2 מיליארד שקל להקמת הקריה, שהממשלה אישרה לפני כשבועיים. ככה שעם כל ההתנגדויות מסביב, הפרויקט יוצא לדרך, והוא כבר בלתי הפיך".

לגבי הרמטכ"ל כוכבי שהיה "אגוז קשה לפיצוח" בעניין, אומר בדש: "הרמטכ"ל התנגד עד שאושרה ותוקצבה הרכבת המהירה, ואמר שברגע שיש רכבת, הוא לא מתנגד. והרכבת כבר בתכנון מתקדם ומתוקצבת כספית. הרמטכ"ל עצמו היה בטקס חתימת ההסכם ותחילת העבודה. ההסכם נחתם, העבודות כבר מתחילות בשטח, וזה לא הפיך; 2026, 2027 קריית המודיעין תהיה פה. התקשוב נמצא כבר בתהליך מתקדם, הבנייה מתקדמת, וזהו. אנחנו כראשי רשויות רק נדאג לקבל בזרועות פתוחות את כל אנשי אמ"ן והתקשוב, ולדאוג להקמת שכונות צבאיות לאנשים האלה בבאר שבע וביישובי הלוויין".

מה עם תעסוקה לבני ובנות הזוג של נשות ואנשי המודיעין שישרתו בנגב ויבחרו גם לגור בו?

"לא תהיה בעיה. אין פה בעיה של תעסוקה בנגב, תאמין לי. לכל בני ובנות הזוג תהיה תעסוקה. גם האוניברסיטה התארגנה בהתאם לעניין. כולנו מתארגנים, וגם תוקצב כרגע בידי הממשלה חצי מיליארד שקל כהכנה לקראת ירידת התקשוב והמודיעין דרומה. זה מגה פרויקט שיגרום לשינוי הגדול ביותר, כי האוכלוסייה היא 20 אלף חיילים שמרביתם אנשי קבע, אוכלוסייה חזקה מאוד ואיכותית מאוד. אין ספק שחלקה תעבור לגור בנגב. בנוסף לכך, עצם ההשקעה, עם התקשוב, של כמעט 20 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות ייצור תנופה כלכלית אדירה פה בנגב, מבחינת מקומות עבודה, קבלנים והכל מסביב, בהיקף של עשרות אלפי עובדים. כשיורד 'גשם' כזה של עשרות מיליארדים, הוא יורד על כולם. אחר כך, כל נושא התחזוקה של הבסיסים, חלק גדול מזה יוצא בהפרטה במיקור חוץ. וזה ייתן הרבה מאוד מקומות עבודה לאוכלוסייה חזקה שתרד גם לגור ולעבוד פה. והעניין יפתח גם את החינוך, תרבות הפנאי והכלכלה. היום, המודיעין הופך להיות החיל הכי גדול בצה"ל, עם ההתפתחות הטכנולוגית הכי מהירה והכי גדולה, כולל סייבר".

ובדש מסכם: "אני אופטימי; בעשור הקרוב, הנגב משנה את פניו, ואנחנו רק נצטרך לטפל בבעיה הבדואית הקשה, שגם הם אגב ייהנו מהתעסוקה וההתפתחות הכלכלית שתתרחש בגלל הקמת קריית המודיעין בליקית. צריך לטפל בפשיעה ולהחזיר את הכבוד שהיה לנגב, ולהחזיר את האזור למדינת ישראל".