מגזין

עמוד התווך

מגזין5 בדצמבר 2021    10 דקות
3

נועה גלעד ועדי לנגר סלוטקי הן לכאורה עוד שתי צעירות שרק חיפשו להביא מבאר שבע שהיה חסר להן. את פתחו את סטודיו פולנע, סטודיו לספורט על עמוד ואקרובטיקה אווירית והביאו את הבשורה גם לעיר. ראיון שיסובב לכם את הראש

עמוד התווך
צילומים: סלגה מבית ליצ'י

אחד הטרנדים הבולטים בעיר באר שבע והסביבה בחודשים האחרונים הוא ללא ספק ריקוד על עמוד. יותר ויותר נשים (וגם גברים) בכל הגילאים נחשפים לספורט, כן כן ספורט, שמשלב בתוכו אקרובטיקה, גמישות וחוזק. נועה גלעד ועדי לנגר סלוטקי מביאות בשנה האחרונה את הבשורה לבאר שבע עם סטודיו “פולנע” שהופך להיות בית חם להמון נשים שמסרבות להיכנע לסטריאוטיפים.

גלעד (28) הגיעה לבאר שבע לפני כ-3 שנים. היא הגיעה לאחר שהתאמנה במשך 6 שנים על עמוד באזור המרכז ברמה היומיומית: “אני מתאמנת על עמוד כבר 6 שנים. התחלתי ישר אחרי שהשתחררתי מהצבא.  התחלתי אחרי הצבא ללמוד בכלל ריקוד ‘רגיל’, מודרני ובלט, ואז היה שיעור פעם בשבוע של ריקוד על עמוד, אמרתי שננצל את זה ונדלקתי על זה. יצא שזנחתי את הריקודים הרגילים והתחלתי להתאמן בטירוף בעמוד. עברתי לסטודיו מקצועי שמתמחה רק בעמוד. ואז כשהגעתי לבאר שבע חיפשתי איפה לעשות את זה בבאר שבע. הייתי מתאמנת חמש פעמים בשבוע בתל אביב ובבאר שבע לא היה כל כך מענה לזה. למזלי שודכתי לעדי וככה חברנו שתינו להקמת הסטודיו”.

נועה גלעד

לנגר סלוטקי (28) הגיעה מירושלים לבאר שבע על מנת ללמוד באוניברסיטת בן גוריון. גם היא הגיעה אחרי שהתאמנה באופן רציף על עמוד ופשוט לא מצאה את הפלטפורמה המתאימה בעיר: “לא היתה לי פה פלטפורמה לאימונים כמו שהורגלתי בירושלים. הייתי מגיעה כל יום, כל היום להתאמן וכשהגעתי לפה לא היה לי משהו שסיפק לי את זה באותה עצימות. אחרי שסיימתי את הלימודים נשארתי ולא היה לי סטודיו להתאמן בו, ואז פגשתי את נועה”.

עדי לנגר סלוטקי

 

גם לנגר סלוטקי מודה שהגיעה לעמוד די במקרה: “לפני הצבא הסתובבתי בירושלים וראיתי מודעה של שיעורי ריקוד על עמוד עם מספר טלפון. זה היה לפני עשור וזה היה קצת פחות פופולרי ומקובל, היה וייב אחר. אחרי הצבא היתה לחברה שלי יום הולדת והלכנו לסדנא של ריקוד על עמוד ולכולן היה כיף, לי היה יותר כיף, נשארתי ונכנסתי לזה בכל הכוח”.

לפני קצת יותר משנתיים השתיים כאמור נפגשו ו”הקליק” היה מיידי והשתיים ידעו שמפה הדרך להקמת סטודיו לריקוד על עמוד היא קצרה. אגב, אולי זו הנקודה שראוי גם לתקן. מדובר בספורט לכל דבר כמו שהשתיים יסבירו מאוחר יותר, אבל ההגדרה של ריקוד על עמוד אולי קצת חוטאת למטרה ומדובר בספורט על עמוד: “בספטמבר 2019 נפגשנו לצורך הקמת הסטודיו. ראינו שאנחנו מסתדרות ועם אותו הראש והחלטנו ללכת על זה” מספרת עדי: “עברנו דרך חתחתים של ממש. הזמנו ציוד מחו”ל, היו לנו מלא עיכובים, ואז פתאום קורונה באמצע. נערכנו לינואר, בסוף היינו אמורות לפתוח ב-16 במרץ ויום לפני נכנסו לסגר. רק במאי פתחנו שיעורים קטנים עם הגבלות וניסינו לנתב את דרכנו בתוך המציאות החדשה.

פתחנו את הסטודיו בעיר העתיקה במרתף. לא ידענו שיהיה ביקוש ואם ילך והלך למרות הכל. פרסמנו בפייסבוק, אינסטגרם קצת חבר מביא חבר והיום יש לנו 130 מתאמנים ומתאמנות והיד עוד נטויה”.

בטח היו חששות לשתי צעירות בנות 28 לפתוח עסק כזה עם כל המשמעויות הכלכליות?

עדי: “מצד אחד זה היה מלחיץ ולא ידענו למה לצפות. מצד שני ידענו שאנחנו הולכות למלא נישה שאין בבאר שבע”.

נועה: “מצד אחד להיכנס למצב של לנהל עסק זה משהו שונה לגמרי. אני אישית לא חשבתי על עצמי בכיוון הזה. זה לא משהו שחשבתי שאני אעשה או שחשבתי שיתאים לי. מהצד הזה זה היה מאוד מפחיד. מצד שני עצם העובדה ששתינו יודעות מה זה הדבר הזה וכמה זה יכול להצליח עזר. זה צורך אמיתי בעיר שלא היה לו מענה ופיתרון, היה משהו שאמר וואלה יש עוד הרבה שאולי הגיעו כמונו ממקום אחר ולא מצאו. כאלה שרצו. זה נולד מצורך פנימי שלנו והיה ביסוס שיש סיכוי טוב שיעבוד”.

עדי: “הסטודיו שלנו מתעסק עם חבר’ה בוגרים, לא רק נשים, יש לנו גם גברים. אמנם מעט מאוד אבל קיימים. יש לנו מבחר של שיעורים גם מבחינת רמות וגם מבחינת התחומים. יש את הפן האקרובטי בהתעמלות על עמוד, יש מבחר של רמות בכל השבוע, בבקרים ובערבים. יש חישוק אווירי שגם מחולקים לרמות יותר בסיסיות, גם שיעורים שמתמקדים באקרובטיקה, גמישות, חיזוק ועמידות ידיים. אנחנו מעבירות שיעורים בסטודיו כל יום מחמש או שש עד 21:00-22:00. יש לנו גם סשן של שיעורי בוקר. שיעורים בשישי ובמוצ”ש וחשוב לנו לשמור על מגוון ברמות ובהיצע. אנחנו רוצות שיגיעו אלינו גם על בסיס יומי, לא רק חוג של פעם בשבוע. המתאמנת הכי צעירה בת 16 ויש לנו גם בגיל 50 אבל הרוב המוחלט בין גיל 20-40”.

 

אי אפשר לדבר על ספורט על עמוד, לראות את התמונות ולהתנתק מכל הסטריאוטיפים שהתחום מביא איתו. משהו יותר סקסי, יותר סליזי שרחוק מעולמות הספורט. השתיים מודעות היטב לתדמית, מתנערות מכל החלקים הרעים ומדגישות כי מדובר בספורט, וספורט לא קל, בהגדרה. אבל השתיים גם לא מתביישות להגיד שכן, ספורט על עמוד יכול להיות גם ספורט וגם סקסי, ואין עם זה שום בעיה: “זה ספורט שהרבה שנים סבל מתדמית לא טובה של חשפנות וסליזיות ואי אפשר לבטל את החלק הסקסי” אומרת עדי: “אבל זה ספורט מגוון וכיפי שנהיה פופולרי ויותר נשים וגם גברים אומרים למה לא לעשות את זה. בסוף זה ספורט לכל דבר. זה לא חייב להיות סקסי. אתה נהיה חזק וגמיש כי זו אקרובטיקה. זה ענף ספורט שאתה יכול להתחיל בגיל 30 ולהגיע לתוצאות מאוד מהר”.

נועה: “בתור מישהי שהתחילה לפני 6 שנים אני יכולה להגיד שחד משמעית המצב יותר טוב, יש יותר מודעות, יש דיבור שהענף ייכנס לאולימפיאדה. מבינים שזה ספורט ואנשים פתוחים להיחשף לצד האקרובטי של הדבר הזה. זה לא אומר שאין עוד דרך. העבודה של הספורט על עמוד היתה לאורך השנים להרחיק את החלק הסקסי ממנו, להראות שזה ספורט. עכשיו העבודה היא להראות את שני הצדדים של אותו הספורט. אני מגיעה מעולם האקרובטיקה, אני לא מתחברת לעניין האקזוטי אבל לא מתביישת שזה חלק מהספורט שלי. אני חושבת שזה עוצמתי שיש נשים שזה מה שהן אוהבות לעשות. זה עדיין ספורט ולא צריך להתבייש בחלק הסקסי”

עדי: “זו לא מילה גסה להיות סקסי, זה חלק מהטבע. זה לא חייב להיות בשביל מישהו אחר וזה לא פסול”

נועה:  “ואם זה לא משהו שמעניין אותך או שאתה מתחבר אליו אתה יכול להישאר רק בחלק האקרובטי והספורטיבי”.

 

 

היה יותר קשה להסביר על התחום בבאר שבע שנחשבת ליותר מסורתית?

עדי: “בתור ירושלמית היה את זה בירושלים שהיא עיר קצת יותר מסורתית. בסוף זה עניין של היצע. מישהי באה בירושלים ופתחה סטודיו ואני הגעתי. ההון האנושי גדול יותר ויצא לי להיות בשיעורים בירושלים בלי לדעת אם הבחורה מעולם דתי או מוסלמית ולגלות את זה רק אחרי השיעור”.

נועה: “בשנתיים הראשונות שהתחלתי להתאמן בתל אביב לא הייתי מספרת שאני עושה את זה. זה אמנם תל אביב הנאורה אבל גם שם זה לא היה לגיטימי כמו היום. אני לא מרגישה שאי פעם ניסינו להסביר את עצמנו פה או להתנצל. באנו עם המוצר שלנו ואנשים באו וראו בעצמם.  פרסמנו מה אנחנו עושות ומי שהיה לו יותר קל לבוא הגיע”.

היו גם תגובות פחות טובות אני משער?

עדי: “ברור שגם קיבלנו הרבה תגובות רעות. פרסמנו סרטונים בפייסבוק שקיבלו תגובות לא נעימות. אבל אנחנו לא באנו לחנך אף אחד, מי שמגיב לא טוב זה שלו וכנראה שהוא לא יגיע להתנסות. אם הם חושבים שזה לא טוב זה שלהם. ברור שזה מבאס שחושבים שזה סליזי אבל זה לא שלנו”.

מאז שפתחו השתיים הספיקו לעבור לסטודיו חדש ולהכניס אלמנטים נוספים לסטודיו: “עברנו לסטודיו חדש, יש לנו חדרי אימון, חדר אחד שמיועד לאקרובטיקה אווירית, חישוקים ועמודים. עמודים שאפשר לפרק ולהרכיב. יש לנו את החישוקים שאנחנו תולות, מזרוני נחיתה וכל מה שצריך. אנחנו מוכרות בסטודיו שלנו לבוש לעמוד לפי הזמנות, מגנזיום לידיים. יש לנו גם חדר אימון נוסף שבו אנחנו עושות אימונים שקשורים לתחזוקה ואקרובטיקה בלי עמוד, גמישות, עמידת ידיים וחיזוק” אומרת עדי.

 

השתיים גם מדגישות כי ספורט על עמוד הוא הרבה מעבר לריקוד ומספק את כל מה שמתאמנת מחפש בספורט והרבה מעבר. נועה: “ברמה הטכנית זה נותן מענה ספורטיבי. זה מחזק, מחטב לפעמים גם מרזה, תלוי בעצימות האימונים. זה עונה על כל הצרכים של ספורט. יש פה תגמול שהוא מטורף מבחינה נפשית, ההתמודדות עם אתגרים והעובדה שחייבים להיות עם לבוש שהוא יחסית חשוף ולהתמודד עם לעמוד מול המראה במשך שעה להסתכל על זה ולראות שהגוף מסוגל לעשות את זה. בגיל 30 אני מצליחה לעשות דברים שלא האמנתי שאני יכולה לעשות. זה גם יצר קהילה מאוד חזקה. המתאמנות שלנו הפכו להיות חברות מחוץ לסטודיו בגלל התגמול, יש מלא פרגון הדדי. זה גם עונה מאוד על הצרכים הטכניים של לעשות ספורט אבל זה הרבה מעבר לזה ואי אפשר שלא להתמכר לזה”.

עדי: “בסופו של יום זה גם פשוט ממש כיף. זה כמו לונה פארק, אתה מתהפך, מסתובב, זה כמו גן שעשועים למבוגרים. אתה מחכה לבוא לאימון”.

אז מה הלאה, מה החלומות שלכן?

נועה: “אנחנו רוצות להגיע לכמה שיותר אנשים שיגיעו וייהנו מהמוצר, גם בתוך באר שבע וגם מחוץ לבאר שבע. להגיע למצב שזה יהיה מיינסטרים, שהפחד מלנסות לא יעצור את האנשים”.

עדי: “מבחינת העתיד אנחנו מאוד משתדלות להביא גיוון ומשתדלות ועובדות קשה להביא סוגים שונים של שיעורים, לדוגמה שיעורי חישוק. יש לנו הרבה מחשבות על ענפים חדשים באקרובטיקה אווירית. חלק מזה זה לבסס בנגב ובבאר שבע קהילה אקרובטית חזקה ונוכחת, דברים שהרגישו שיש להם פתרון רק במרכז וזה מתחיל להתבסס בעיר ורוצות שיהיה בנגב”.

כתבות נוספות במגזין

0

“האבא של נועם”

לגיא ואורית כהן נולד לפני כ-11 שנה תינוק, שרק כשהיה בן שלוש אובחן כאוטיסט. כהן מספר בריאיון ל"שבע", בין היתר, על ההלם הראשוני והבושה, המחסור בתמיכה הורית והדרך הארוכה והמתפתלת שעברו יחד עם נועם עד למצב של תלמיד מצטיין בבית ספר יסודי רגיל. "אני עוד רואה את כל הדרך שיש לנועם לעבור, אבל אני יודע שהוא מסוגל לעבור אותה", הוא מדגיש. ברכה של ילד

מגזין27 בינואר 2022    13 דקות
0

“קשה מאוד לשנות את הקונספט מעכשיו לעכשיו”

כך אומר בריאיון ל"שבע" יו"ר החטיבה הפנימית בבית החולים "סורוקה" וראש פרויקט "מגן אבות ואימהות" של משרד הבריאות, פרופ' נמרוד מימון, על רקע פתיחת מחלקה מיוחדת ב"סורוקה" של חולי קורונה ללא תסמינים. "אני באמת חושב שזה הגל האחרון, אבל אני גם מתכונן לאפשרות שאולי זה לא יהיה הגל האחרון", מדגיש פרופ' מימון. רואים את הסוף?

מגזין27 בינואר 2022    9 דקות

כתיבת תגובה

  • יעלולו

    מדהימות שתיכן מעוררות השראה כל הכבוד

  • יובל
    כל הכבוד!!!

    וואי מדהים. איזה כיף שיש דברים כאלו בבאר שבע. כל הכבוד להן!

  • משתמשת במוצר

    איזה יופי!!