מגזין

“לא אנחנו צריכים לפחד”

מגזין17 בנובמבר 2021    12 דקות
0

התגובות בימים שאחרי האלימות בפתח בית החולים "סורוקה" לא איחרו להגיע. ראש עיריית באר שבע כינס מסיבת עיתונאים, ראש עיריית רהט נפגש עם מנהל "סורוקה", והתנצל בשם תושבי רהט, ונראה שכולם מבינים שמדובר בקו פרשת המים.

“לא אנחנו צריכים לפחד”
צילום: בהתאם לסעיף 27 א

 

אם בעבר הטענה הרווחת בעיר באר שבע ובסביבתה הייתה על “היעדר תחושת הביטחון”, נראה שלאחר האירוע האלים בבית החולים, במהלכו היה שימוש בנשק חם וקר, התחושות עברו לפחד של ממש. די היה לשמוע את עוברי האורח והמטופלים שהיו בחדר המיון באותו ערב יום ראשון, כדי להבין את החששות שאחזו בהם.

מנהל “סורוקה” ד”ר שלומי קודש, אמר לאחר האירוע שייקח זמן עד שהרוחות יירגעו: “צוות שבא לעבוד ומוצא את עצמו מתבצר בחדר המיון, ייקח זמן להרגיע. היו בעבר אירועים של התקהלויות גדולות, לרוב כאשר הגיעו מטופלים שהיו מעורבים בקטטות. זה לפעמים גולש למיון, אבל נשק חם זו חציית קו אדום. בית החולים הוא אדמה קדושה. אסור שזה יקרה”. ד”ר קודש קרא להחזיר את ההרתעה ולהציב שוטר בכניסה ל”סורוקה”: “אני קורא להצבה של שוטר במיון; זה עוזר להרתעה. זה היה פעם והופסק, וזה חייב לחזור, בטח באווירה שיש כרגע, שאין דין ואין דיין. חייבת להיותה הרתעה, הצוות חייב להבין שיש מי שמגן עליהם”.

סגן מנהל בית החולים ד”ר דן שוורצפוקס, שהיה בחדר המיון באותו ערב, סיפר: “בתוך המיון לא שמענו כלום. ואז, הגיע אחד מעוזרי הרופא, ואמר שיורים בחוץ. יצאתי החוצה, והגעתי לפתח חדר המיון. ושם ראיתי אנשים יורים. הכנסנו את כולם פנימה, ואמרנו בכריזה שיש אירוע ירי בחוץ, וסגרנו את הדלתות. לא חששנו, אבל ברקע הייתה הבנה שמישהו יכול להיפגע מכדור תועה. לא ידענו איך זה ייגמר. אחר כך, כשהעסק נרגע, ובחוץ התפזר האירוע, אתה אומר: ‘רגע, מה היה לנו כאן? זה היה אירוע שיכול היה להתפתח לאירוע נורא, ולגלוש לתוך המיון’. היה גם מתח במיון עצמו, כי היו שני פצועים מחמולה אחת ופצועים מחמולה שנייה. היו מלווים בין המשפחות, והיה מתח שגם בזה היינו צריכים לטפל. זו חציית קו אדום בלתי נסבלת. הגדר של בית החולים, בכל מקום בעולם, היא שטח נקי מאלימות. לחשוב שמעיזים לירות בכניסה לבית חולים, זו מחשבה בלתי נסבלת”.

ביום שני, למחרת האירוע ב”סורוקה”, כינס ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ’, מסיבת עיתונאים, במהלכה אמר: “המדינה צריכה להגיע אליהם ולרדוף אותם שם, בבתים שלהם. לא אנחנו צריכים לפחד, הם צריכים לפחד. המדינה צריכה להכניס כל גורם שיכול לעקור את הפשיעה הזו, גם את השב”כ וכל יחידה מובחרת וכל כלי שיכול לסייע. בדיוק כמו שקרה לנו עם מצבי החירום בעזה”. דנילוביץ’ המשיך: “לי אמרו בזמנו שזה לא יגיע לבאר שבע, שאין את האמצעים והיכולות. זה הגיע לבאר שבע, עבר לאשדוד, גן יבנה, ראשון (לציון), תל אביב, רעננה והרצליה. אין גבולות לפשיעה. כשלא עושים לזה סוף בצורה נחושה, זה יגיע לכל מקום. הציבור מאבד את הביטחון והאמון. תדברו עם הציבור. שום דבר הוא לא גזירת גורל. רוב הציבור הוא ציבור נורמטיבי שחי ועובד כאן. גם הוא מפוחד. אני יודע שגם לחבריי, לקולגות שלי, לא נעים ומורכב, ולעתים מדובר במשפחות, בשבטים, בחמולות שמכירים. ההתמודדות משותפת. אנחנו לא רוצים לדבר בהכללה על כולם, ובכל זאת כולנו צריכים להתייצב ולומר דברים ברורים ובאומץ רב, על אף שזה לא פשוט לכם. את הטרור האזרחי הזה צריך לעקור מהשורש. ברגע שכולנו נדבר באותה שפה, אני חושב שהחברה הישראלית תנצח, מדינת ישראל תוכל להשיב את השקט לאזרחיה. המדינה צריכה לקבל החלטה להתחיל להילחם בטרור האזרחי. מדינה שיכולה להגיע לארכיון של הגרעין האיראני, לא יכולה להגיע למיליציות חמושות במגזר הבדואי? הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק. במקום להגיב לאירועים, צריך לרדוף את מחוללי הפשיעה במגזר הבדואי. לא אנחנו צריכים לפחד, הם צריכים לפחד. ממשלת ישראל תתעוררי, הציבור מאבד את הביטחון. הדרישה החד משמעית שלנו מממשלת ישראל זה להחזיר את הסדר, ההרתעה והאכיפה בנגב”.

דנילוביץ’ במסיבת העיתונאים. היה נסער. צילום: שבע

ראש עיריית רהט פאיז אבו סהיבאן, הגיב בצורה נחרצת על אירוע האלימות הקשה בבית החולים “סורוקה”. כמו כל חברי הנהלת העירייה, הוא נחרד לשמוע על מה שכינה “המקרה המזעזע”, וקרא ל”משטרה וגורמי האכיפה לפעול ללא לאות ולמצות את הדין בחומרה עם כלל המעורבים באירוע. לא זו דרכנו”. למחרת, אבו סהיבאן אף הגיע אישית לבית החולים, כדי להתנצל בשם תושבי עירו בפני המנהל ד”ר שלומי קודש, על מה שהתרחש ערב קודם לכן ב”סורוקה”.

בעירייה פרסמו הודעה בה נכתב: “אנו קוראים לכם, אזרחים ומעורבים כאחד, לא כך פותרים סכסוכים, לא באלימות ולא בפגיעה כה מזעזעת בקדושת בית החולים. אנו מגנים ומוקיעים את פעילות המעורבים באירוע. אסור לתת למראות אלו לחזור על עצמם, ואנו קוראים למשטרה ולגורמי האכיפה לנקוט ביד קשה. לתושבי באר שבע והסביבה אני רוצה לומר שכולנו בספינה אחת, כולנו סובלים מאלימות ופשיעה, כולנו נושאים עיניים יחד לעבודתם של גורמי האכיפה. אל נא תפלו לגזענות ושנאת האחר. האלימות המשתוללת היא אסון של כולנו”.

אבו סהיבאן אמר לעיתון “שבע”: “מה שקרה זה קודם כל דבר מקומם, דבר שהוא פשוט מאוד, חמור מאוד, חמור מאוד. ואין מחלוקת על זה. זה גם חמור מאוד כשזה קורה במרכז המסחרי ברהט או במסגד או גם בבית ספר או אפילו בכביש, אבל כשזה קורה בבאר שבע, זה סיפור אחר. כשזה קורה ביישובים שלנו, זה לא מעניין אף אחד בממשלה, אבל כשזה קורה בבאר שבע, זה אומר דרשני. לכן, המדינה צריכה לטפל בבעיה הזאת מהראש, ולא רק מאכיפה, ב’אקמול’ כמו שאני אומר”.

מה זה אומר, מבחינתך? מה אתה רוצה שיעשו? מה אתה מציע להם לעשות?

“יש לנו בעיות בחינוך, יש לנו בעיות בתשתיות שלנו. יש לנו בעיות גם במגורים. לא יכול להיות שברהט 12 אלף אנשים חיים בלי בית קבוע. או שהם פולשים לשטח ציבורי או לשטח ‘ירוק’, או בונים תיכון בקומה שלישית. לא יכול להיות שלתושב רהט יש 16 מ”ר כולל מסחר, ובבאר שבע עם המגדלים שלה 45 מ”ר. הצפיפות גורמת לאלימות, והאלימות לצערי הרב גולשת לשכנים; אם השכן שלי לא יעזור לי למגר את האלימות, האלימות תגיע לחצר שלו. ואני לא רוצה את זה; אנחנו רוצים להיות ביחד, לטפל בבעיות האלימות ביחד, מהשורש, ולא באכיפה. ואני אומר לך, אם יורידו אפילו מאה גדודים לדרום, זה לא יעזור, אם אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה: העוני, החינוך, התעסוקה. אלה הסיבות העיקריות לאלימות בנגב. אנחנו מגדירים את מה שקרה ב’סורוקה’ כפשע. זה פשע, וזה פשע חמור שחצה את כל הגבולות. בשבילי בית חולים זה מסגד, ובמסגד אסור להרים את הקול, לפי ההלכה האסלאמית. גם בבית חולים אסור להרים את הקול. לכן, אנחנו מגנים את זה בתוקף, ומובן שצריך לטפל בשורש הבעיה. נכון שיש לנו את המורכבות של השבטיות והחמולתיות, ואנחנו מודים בחלק שלנו בעניין; מבחינת האכיפה והתשתית של האלימות, יש לנו את זה, אבל לא אני אשם בזה. אשם מי שנתן לי ‘הזדמנות’ להיות אלים. אין לי קורת גג, אין לי תעסוקה, אין לי חינוך איכותי; לא יכול להיות שברהט ממוצע התלמידים בתוך כיתה הוא 38 ילדים, ובעומר ובדימונה ובשאר היישובים בנגב הוא 26, 28 בלבד. אז, צריך לטפל בבעיה מהשורש. המעמד של מכובדי המשפחות נרמס, אין להם מעמד בכלל. פעם היו מדברים על שייח’ים, אבל אין את זה היום. ילד בן 18 אפילו לא מתייעץ עם אבא שלו. מי החליש את המעמד של השייח’? הממסד החליש אותו, פשוט מאוד. אין לו מילה. הוא לא יכול להגיד לילד או למישהו בחמולה: ‘אל תעשה את זה. יש משטרה. לך תתקשר למשטרה’. בשנות ה-80′, לא שמעת על סיפורים כאלה בנגב, לא שמעת על יריות ועל ונדליזם ועל גניבות. למה? כי השייח’, ראש השבט, היה לו כוח כמו קצין בצבא”.

ועכשיו מה עושים?

“עכשיו הולכים לחינוך. אני צריך לחנך היום בעניין הכלה, לאהוב את הזולת, שייכות וכל הדברים האלה. זה ייקח לי הרבה זמן, וזה ייקח לי הרבה תקציבים לעשות את זה. ממוצע הגילאים ברהט הוא 15 שנים; זאת עיר של ילדים, והיא צריכה הרבה משאבים. אין את המשאבים האלה. יכולתי גם למנוע את הסכסוך שקרה השבוע, אם הייתי סולל דרך אחרת. שני הפלגים האלה גרים באותה שכונה, ואין לי מאה אלף שקל לסלול להם דרך, אין לי. זאת הבעיה”..

אבו סאיבן עם נהל בית החולים סורוקה. צילום: באדיבות עיריית רהט

בערב בו התרחש אירוע האלימות החמור ב”סורוקה”, התקיימה ישיבה של ועדת הביטחון בעיריית באר שבע, בראשות סגן ראש העירייה ומחזיק תיק איכות הסביבה שמעון טובול. אחת המשתתפות בדיון הייתה חברת מועצת העיר לשעבר אורטל פרלמן-שמואלי, מראשי “הפורום לקידום הנגב”, שסיפרה ל”שבע”: “אחד הדברים שעלו בוועדה היה כמובן סגירת העיר, ואמרו לנו למה אי אפשר לסגור את באר שבע: בגלל העסקים ובגלל בית החולים ‘סורוקה’, כי אסור שיהיו פקקים בכניסה לעיר ושיולדת תתעכב או דברים כאלה. הציגו בפנינו את התוכנית החדשה להגברת תחושת הביטחון בעיר, עם היטל השמירה שהולכים לגבות. אני יוצאת משם אופטימית, בכנות עם יד על הלב. כמה דקות אחר כך, היה ‘פוש’ על שינוי כללי הפתיחה באש, והאופטימיות שלי אפילו גדלה. ואז, הגיע הירי בתוך ‘סורוקה’ ובעקבותיו סגר על ‘סורוקה’. זה ממש צחוק הגודל, כי הרי אמרו בוועדת הביטחון שאי אפשר לסגור את העיר בגלל ‘סורוקה’, ואז מוטל סגר על ‘סורוקה'”…

אז מה צריך לעשות לדעתך?

“אני חושבת שצריך להכניס את הצבא למשך שנה, ולאסוף את כל הנשק, כל כלי הנשק, במהלך שנה. ושהצבא ייצג בהדרגתיות, והחיים יחזרו למסלולם. אני מדברת על נוכחות צבאית מוגברת, לא ניהול כל מערך החיים (מרפאות ועירייה שתמשיך לשלוט), אבל יהיה פיקוח על היציאות מהיישובים הבדואים, ויהיו חיפושים בבתים ודברים כאלה שינוהלו בידי הצבא. אני חושבת שאם האזור הזה לא יקבל כמה פלוגות טובות שיגיעו לפה וישליטו כאן סדר, אז איבדנו את הנגב. השלב הבא זה ירי בתוך בית החולים, וזו חציית כל הקווים האדומים; זה חניון ‘סורוקה’. לפני כשלושה שבועות, המשטרה התראיינה ואמרה: ‘הבאנו לפה שתי פלוגות מג”ב. אנחנו שולטים במצב’. הם אמרו את זה. המשטרה לא שולטת במצב. זה שהמשטרה עושה מסיבת עיתונאים עם 73 כלי נשק, זה בדיחה ולעג לרש, כשיש לך 500 אלף כלי נשק לא חוקיים. זו בדיחה. הם צוחקים עלינו או חושבים שהם צוחקים עלינו. הם לא צוחקים עלינו, הם צוחקים על עצמם. המצב פה מחייב כניסה של צבא לנגב. זה גדול על המשטרה, בטח על הסייר העירוני. השבוע, נחצה קו אדום מה זה בוהק. מי נוגע בבית חולים? הרי, גם כשיש לך מצב מלחמה, ואתה יודע שבעזה יורים עליך מתוך בית החולים, אתה לא מגיב, כי לא נוגעים בבית חולים. לא נוגעים בבית חולים. זה קו אדום”.

זאת ועוד, פרלמן-שמואלי וחברתה ל”פורום” ג’ולי קייט, הוסיפו: “האלימות ממשיכה להרים ראש, ונראה שעד שמישהו לא יירצח בנגב, אף גורם לא יעשה דבר. לצערנו, ישנה עליית מדרגה מטרידה מאוד בשבועות האחרונים. כיום, אין תושב בנגב בכלל ובבאר שבע בפרט שלא חש בהתגברות האלימות. מי שחשב שסכסוכי שבטים בדואים אינם פוגעים בנו טעה בגדול, וראה את המראות הקשים מחוץ לבית החולים ‘סורוקה’. תושבי ותושבות באר שבע אינם חשים מוגנים בימים אלה, יותר מתמיד. אם חשבנו שמקרי האלימות בחברה הבדואית וסכסוכי החמולות הם נחלת המגזר בלבד, קיבלנו השבוע תשובה כואבת. על ממשלת ישראל, עיריית באר שבע וגורמי האכיפה להכריז על תוכנית חירום והכנסת חיילי צה”ל לנגב באופן מיידי, כדי לאסוף את הנשק הלא חוקי. רק תוכנית שתשלב את הבדואים בתוך החברה הישראלית, ותחמיר את הענישה בצורה משמעותית, תשים סוף לדימום המתמשך בנגב”.

 

 

 

כתבות נוספות במגזין

3

עמוד התווך

נועה גלעד ועדי לנגר סלוטקי הן לכאורה עוד שתי צעירות שרק חיפשו להביא מבאר שבע שהיה חסר להן. את פתחו את סטודיו פולנע, סטודיו לספורט על עמוד ואקרובטיקה אווירית והביאו את הבשורה גם לעיר. ראיון שיסובב לכם את הראש

מגזין5 בדצמבר 2021    10 דקות
1

“בלי הרתעה אין פיתרון”

מפקד מחוז דרום לשעבר במשטרה, ניצב בדימוס אורי בר לב, מרחיב בריאיון לוחמני במיוחד לעיתון "שבע" על הפשיעה הגואה, עובדתית והיסטורית, ומדגיש שמדובר גם בטרור. ניצב ויורה

מגזין17 בנובמבר 2021    9 דקות

כתיבת תגובה