מגזין

בחייהם ובמותם לא נפרדו

מגזין11 בנובמבר 2021    10 דקות
0

האחים ג'קי וניסים מקסים אדרי ז"ל מדימונה נפטרו מקורונה בתוך כחצי שעה. אחותם, בתו של ג'קי וראש עיריית דימונה מספידים את שני בניו של חבר "הפנתרים השחורים" לשעבר, אברהם אדרי ז"ל

בחייהם ובמותם לא נפרדו
ג'קי אדרי ז"ל. צילום: באדיבות עיתון מביט

ג’קי אדרי, שנלחם בזמנו למען עובדי הקבלן ב”מפעלי ים המלח” וכיהן בין 2013 ל-2018 כחבר מועצת העיר דימונה, ואחיו ניסים מקסים, נפטרו מקורונה בסוף השבוע שעבר, בתוך כחצי שעה. רבים בעיר מגוריהם דימונה, ספדו להם וביכו את מותם, במיוחד על רקע העובדה ששני האחים לא התחסנו נגד הנגיף הקטלני.

אחותם של המנוחים, שרון אדרי כהן, סיפרה לעיתון “שבע”: “אחיי האהובים מרגע היוולדם, בהפרש של שנה וקצת, חיו כתאומים זהים לאורך כל חייהם ועד ליום פטירתם, יד ביד. אחי הבכור יצחק ג’קי ז”ל בן 63 במותו היה לוחם בכל רמ”ח איבריו, שירת בסיירת מטכ”ל ובימ”מ, ולאחר מכן היה בחייו האזרחיים לוחם צדק, פעיל חברתי, חבר מועצת עיר, שנלחם בעוולות רבות וחשובות, תוך שלעתים הוא הקריב את פרנסתו ואת עתיד משפחתו למען הציבור. ג’קי נאבק בין היתר, על זכויות עובדי קבלן ב’מפעלי ים המלח’, וביחד עם הבמאית טלי שמש בתוכנית ‘עובדה’ של אילנה דיין ביוני 2004, הפיק את הסרט הדוקומנטרי ‘זהב לבן עבודה שחורה’. ב-18.12.2011, הוא פתח בשביתת רעב נגד תאגידי המים, וזאת במטרה לחייב את הממשלה לסבסד מים לאזרחים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים, קשישים ונכים. הוא הקים עמותה לתמיכה חינוכית לילדי קבלן, וביקש לתקן עוולות חברתיות. אחי האהוב היה לוחם צדק, פטריוט בכל רמ”ח איבריו למען צדק והאנשים החלשים בפרט. הוא הופעל תמיד לפי עקרונות ואמונה בזכויות הפרט. לא היה אכפת לו להילחם לבד, עבור מה שנכון, תוך שהוא שובת רעב, ומניף שלטי מחאה, הכל כדי להבטיח את הביטחון הסוציאלי של אלו שידם אינה משגת, נאמן לערכים שינק מבית הורינו, מאבינו הצדיק אברהם ז”ל שהיה חבר ב’פנתרים השחורים’, שפעלו בירושלים בשכונת מוסררה”.

והיא הוסיפה: “אחי השני ניסים מקסים ז”ל בן 61 במותו, היה איש משפחה למופת, צדיק נסתר ונחבא אל הכלים, שהיה מסור לעבודת ה’ יתברך.  ניסים מקסים היה אדם יוצא דופן, שחייו היו מלאי קודש, מלאים באמונה ועשייה למען הזולת, והכל בצנעה רבה וסמויה, והיה מודל להערצה למשפחה. ניסים מקסים יחד עם יצחק ג’קי, נלחמו לפני מספר שנים בודדות במחלת הסרטן האיומה, והצליחו לגבור עליה, אבל מחלת הקורונה הכתה בשניהם באותו זמן, הם אושפזו בטיפול נמרץ, הורדמו והונשמו קרוב לשלושה שבועות. מצבם הידרדר צמוד אחד לשני, והם החזירו את נשמתם לבורא בהפרש של חצי שעה בדיוק. הם היו שני חצאים שהשלימו זה את זה, וכל אחד בדרכו פעלו למען הזולת; האחד פעל בסתר ובצניעות, והשני היה מוחצן והתחבר לכל המדיה החברתית, רדיו, טלוויזיה, ‘פייסבוק’ ועוד, שבהן מצא במה לממש את חזונו למוחלשים”.

אדרי כהן ציינה עוד, שבתקופת המאבק הגדול שלו למען עובדי הקבלן, קרא אחיה ג’קי לחזק את ערכי שלטון החוק, כולל בתי המשפט וגורמי אכיפת החוק, לשמור על טוהר המידות הציבוריים, מינהל תקין בניהול המדינה ושקיפות שלטונית מלאה, ולערוך מאבק לאומי אסטרטגי בשחיתות השלטונית. כבר אז, הוא ביקש לשנות את חוק ראש הממשלה, כך שנשיא המדינה לא יטיל את הרכבת הממשלה על ח”כ שמתנהל נגדו משפט בסעיפי אישום של שוחד, מרמה והפרת אמונים. ג’קי גם רצה שישנו את חוק יסוד: הממשלה, כך שראש ממשלה מכהן שהוגש נגדו כתב אישום פלילי יתפטר מיידית מתפקידו כראש הממשלה. הוא גם דרש לקבוע בחוק הכנסת, שנבחר ציבור שהוטל עליו עונש מאסר בפועל בעבירות שיש עימן קלון לא יחול עליו חוק ההתיישנות, והוא לא יוכל יותר להיבחר לכנסת, לכהן כשר בממשלה, ולהיבחר לראש רשות מקומית או לחבר מועצה ברשות. וג’קי גם קרא להקים ועדה בכנסת שתכין חוק לשינוי שיטת הממשלה לשיטה נשיאותית ולשנות את שיטת הבחירות לאזוריות יחסיות, וגם שכהונת ראש הממשלה והח”כים תוגבל לשתי קדנציות.

בתו של ג’קי אדרי, אדל, אישרה שהיו השלכות לא פשוטות על המשפחה, בעקבות מהלכיו הציבוריים של אביה, אך הדגישה: “נכון ששילמנו מחירים על הפעילות של אבא, אבל המחירים מתגמדים לעומת איך שאנחנו שומעים עכשיו על פועלו. זה ניכר מאוד דווקא בימים אלה. אנחנו מקבלים באהבה, ותמיד קיבלנו באהבה, את כל מה שהוא עשה, ושמחנו מאוד שאבא עושה את הדברים האלה. וככל שאתה מתבגר, אתה מבין שהמחיר הוא באמת שולי, ביחס למה שאבא עשה”.

בגדול, הוא די הצליח במאבקים שלו.

“אבא הצליח בהמון דברים, אבל הוא לא סיים את עבודתו. צריך להמשיך את זה, אבל אבא הצליח בהמון תחומים והמון מקרים, תודה לאל. הוא ואחיו התגברו על הסרטן, אבל לא על הקורונה; שניהם החלימו בעצם ממחלת הסרטן, כל אחד במקום אחר. בקורונה הם חלו יחד, הידרדרו יחד, וזה היה מאוד מהיר: שלושה שבועות וחצי. והם לא הצליחו להתגבר על זה. בהתחלה עוד חשבנו שהם התגברו, אבל התברר שלא”.

בשנים האחרונות, אביך עשה דברים שפחות יצאו לתקשורת, נכון?

“כן. הוא עשה גם הרבה דברים באחרונה, בצורה מאוד נסתרת, אפשר להגיד את זה; אנשים עכשיו ב’שבעה’ מגיעים אלינו ומספרים לנו את הדברים שהוא עשה. כנראה, באופן יותר צנוע מהשנים שקדמו, פרטנית”.

איך את חושבת שדימונה, הנגב ואולי המדינה צריכים להנציח אותו?

“חשבנו לעצמנו שהדרך הכי נכונה והולמת את דרכו של אבי תהיה להקים איזושהי קרן מלגות או משהו בסגנון עבור ילדים/ נערים/ בוגרים של עובדי קבלן או משפחות קשות שידם אינה משגת. אני חושבת שבמעשים הוא היה הכי הרבה רוצה שינציחו אותו. את אבא שלי אף פעם לא עניינו דברים חומריים. אני חושבת שההנצחה שלו יכולה להיות גם אם ינחילו ויעגנו בחוק את העקרונות שלו, של העסקה הוגנת ודאגה לכל פרט ולכל בן אדם וגם לחלשים; אבא תמיד אמר שקפיטליזם זה לא דבר רע, אבל צריכים להיות לו בלמים חברתיים הוגנים כלפי אנשים שרחוקים מהצלחת, ולתמוך במי שלא מצליחים להסתדר בעולם הקפיטליסטי ‘הקר'”.

גם ראש עיריית דימונה בני ביטון, ספד לאחים אדרי: “דימונה מרכינה ראש בצער רב ובכאב גדול, על פטירתם ללא עת של שניים מטובי העיר דימונה, יצחק (ג’קי) אדרי וניסים (מקסים) אדרי ז”ל. שני אחים, שבחייהם ובמותם לא נפרדו, אך השאירו מורשת וחותם גדול, כל אחד בדרכו.

“את ג’קי הכרתי בתקופת הילדות. ג’קי למד איתי בכיתה, שיחק איתי בכדור יד, וכבר אז ידעתי שהוא יהיה לוחם. הוא לחם בימ”מ, ולאחר מכן היה בחיים האזרחיים לוחם צדק, פעיל חברתי, חבר מועצת עיר, שנלחם בעוולות רבות וחשובות, תוך שלעתים הוא מקריב את פרנסתו ואת עתיד משפחתו היקרה. מי כמוני יודע כמה כבד היה מחיר התמימות. ג’קי נאבק בין היתר על זכויות עובדי קבלן, הקים חומה ומגן על מחירי הקרקעות, נלחם בתאגידי המים, הקים עמותה לתמיכה חינוכית לילדי קבלן, וביקש לתקן עוולות של שנים.

“ג’קי היקר, היית מלא באופטימיות חסרת תקנה להצליח לשנות ולתקן. בחלק מהם הצלחת וגם אם לא בכולם, השארת שובל של תקווה לעתיד טוב יותר, בתחומים רבים וחשובים. גם לעתים כשלא הסכמנו איתך, רצינו להאמין שאתה זה הצודק, כי משנתך הייתה מלאה באהבה ונתינה. גם כשלעתים נחצו הקווים של כולנו יחדיו, ידענו שאלו היו יריבויות אידיאולוגיות בלבד, משום שבתוך תוכנו אהבנו, חלקנו זיכרונות שאי אפשר למחות, ומעל הכל ידענו שכל מה שעשית היה לשם שמיים, כי היית לוחם צדק, פטריוט אמיתי למען האומה ולמען העיר דימונה בפרט. עשית תמיד את מה שהאמנת בו, והיית מליץ יושר לרבים מבני העיר דימונה ומדינת ישראל בכלל. לא היה אכפת לך להילחם לבד עבור מה שנכון, תוך שאתה שובת רעב או מרים שלט של מחאה. זהו יום עצוב לדעת שמסע החלומות שלך נעצר, אך לא הסתיים. אנו מתחייבים להמשיך את מה שלא הספקת. האובדן האישי של ג’ולי וילדיך היקרים יהפוך להיות התקווה של כולם.

“הצלחת להזיז הרים וגבעות, להמיס לבננות של אלו שהיו פחות רגישים לזולת. עד לנשימתך האחרונה, חתרת לצדק ואמת, והכל כדי להבטיח את הביטחון הסוציאלי של אלו שידם אינה משגת, נאמן לערכים שינקת מבית הוריך. הוכחת לכולם שאפשר ללכת נגד הזרם ולהצליח. היית השראה לרבים. ממך למדנו כולנו איך לפרוץ גבולות, כדי להשיג אידיאולוגיות חברתיות.

“היום אנו נפרדים בכאב עצום גם ממקסים, אחיו של ג’קי, הבנים של אסתר ואברהם ז”ל, אחים לירון ז”ל, שעלה השמיימה לפני כשנתיים, ואחים לשרונה שתחיה. מקסים היה איש משפחה למופת, איש עניו וצנוע, שיחד עם עליזה רעייתו שתחיה, גידלו את ילדיהם לתפארת, תוך שהם מחנכים אותם לערכים טובים. מקסים היה אדם יוצא דופן, שחייו היו קודש, מלאים באמונה ועשייה למען הזולת והכל בצנעה רבה, תוך שהוא מתרחק מכבוד כמו מאש. מקים היה מודל להערצה למשפחה ולרבים אחרים, אותם חיבק עם הלב הרחב שלו. מקסים יחד עם ג’קי נלחמו במחלה הארורה, אותה הצליחו כמעט להביס, אך לא הצליחו להביס את נגיף הקורונה, למרות התפילות הרבות חודרות הלב של תושבי העיר דימונה. בורא עולם בחר אחרת. הוא בחר אתכם לידו, תחת כנפי השכינה, לשרת את מדינת ישראל מלמעלה.

“בלתי נתפש להבין איך שניכם עליתם באותה עת השמיימה. בלתי נתפש לטמון את שניכם יחד ברגבי האדמה. לא נטמנה האמונה שלכם. לא נאספו החלוצות שלכם. נשאתם על כתפיכם עול שלם של חזון ותקווה, והתפקיד שלנו הוא ליטול את העול על עצמנו ולהפוך אותו למציאות. אתם אלו שתמשיכו לחיות בלבבות שהשארתם מאחור. הכאב של המשפחה הופך להיות כאב משותף של תושבי העיר דימונה. לנצח נישא אתכם ונזכור אתכם כפי שהייתם; מלח הארץ, אנשים אמיצים, לוחמי צדק ואמת ועם שמחת חיים. כולנו יחד נדע להנציח את הזיכרון מתוך הכאב. אתם עולים לשמיים אחרי שהרווחתם ביושר וכבוד את מנוחת העולמים. נוחו על משכבכם בשלום והיו מליצי יושר לעיר דימונה ומדינת ישראל שכל כך אהבתם. יהיה זכרכם נצור בליבנו לעד”.

 

 

כתבות נוספות במגזין

3

עמוד התווך

נועה גלעד ועדי לנגר סלוטקי הן לכאורה עוד שתי צעירות שרק חיפשו להביא מבאר שבע שהיה חסר להן. את פתחו את סטודיו פולנע, סטודיו לספורט על עמוד ואקרובטיקה אווירית והביאו את הבשורה גם לעיר. ראיון שיסובב לכם את הראש

מגזין5 בדצמבר 2021    10 דקות
0

“לא אנחנו צריכים לפחד”

התגובות בימים שאחרי האלימות בפתח בית החולים "סורוקה" לא איחרו להגיע. ראש עיריית באר שבע כינס מסיבת עיתונאים, ראש עיריית רהט נפגש עם מנהל "סורוקה", והתנצל בשם תושבי רהט, ונראה שכולם מבינים שמדובר בקו פרשת המים.

מגזין17 בנובמבר 2021    12 דקות

כתיבת תגובה