מגזין

ככה זה כשיש שניים

מגזין22 ביולי 2021    9 דקות
0

מולי שולמן ואפרת ארנון, זוג נשוי בחיים, יעלו בקרוב על בימת תיאטרון באר שבע בהצגה חדשה על זוגיות ותקשורת בין בני זוג. לרגל ט"ו באב, שוחחנו עם השניים על החיים, על הבמה והבית, הקשיים והאהבה

ככה זה כשיש שניים
צילום: תום גץ

אחת ההצגות החדשות שיציג תיאטרון באר שבע ברפרטואר ההצגות החדש שלו בעונת המנויים הבאה, היא ההצגה “קצר”, מחזה מקורי מאת נועה לזר-קינן בבימויה של רוני ברודצקי. ההצגה מביאה את סיפורם של דפנה ובועז, הנשואים כבר 15 שנה. הוא סופר שכתב בעבר ספר ילדים מצליח, ומאז אינו מצליח לשחזר את הצלחתו. היא חוקרת פריון, בעלת שם, שלהפתעת כולם כתבה ספר ארוטי שזכה להצלחה גדולה.

בועז משוכנע שהספר שכתבה דפנה אינו בדיה, ושהיא בגדה בו. דפנה מרגישה שכבר הרבה זמן אין לה על מי להישען. אחרי 15 שנות נישואין, שני ילדים רגישים, כלב עם שלוש רגליים, ספר ארוטי מצליח וכמה סודות במגירה, יוצא הזוג לחקור את גבולות הפנטזיה בזוגיות, לבדוק מה המחיר (אם בכלל) שמשלמים בני הזוג על הצלחות בני זוגם, ולראות האם כבה האור בזוגיות שלהם, או שמתוך החשיכה אפשר עוד “להרים את השלטר”.

אל תפקיד בני הזוג על הבמה ייכנסו מולי שולמן ואפרת ארנון, שיודעים דבר או שניים על זוגיות, אחרי שהם מתחזקים בעצמם זוגיות; השניים נשואים כבר 18 שנה, ולהם שני ילדים. לרגל ט”ו באב, החלטנו לבדוק איך מצליחים להחזיק מעמד כמעט שני עשורים, כששני בני הבית עובדים באותה עבודה. “שנינו למדנו בסטודיו של ניסן נתיב, היא בירושלים ואני בתל אביב. אפרת למדה שנתיים מעליי, למרות שאנחנו בני אותו הגיל. הכרנו ממש בקטנה בזמן הלימודים, אבל ההיכרות האמיתית הגיעה אחרי שאני סיימתי שנה ג’, והיא בדיוק הגיעה בתור מחליפה להצגה בה הייתי שותף”, נזכר שולמן. “לאט לאט, היינו יחד. ואז נפרדנו לאיזה שנתיים. ואז חזרנו שוב, אחרי שהבנו שזה זה, וזה משהו שלקח הרבה זמן עד שהוא קרה. אני זוכר שהיא אמרה שהיא התאהבה, כי הצחקתי אותה”, מסכם שולמן, וזוכה לגיבוי מארנון: “הוא הצחיק אותי, ועדיין מצחיק אותי. לי נראה שהוא התאהב בי, כי הייתי גבוהה. מולי תמיד אהב נשים גבוהות”, היא צוחקת. “אפרת הייתה ועדיין נראית טוב, והיא הדהימה אותי, היא הקרינה אנרגיה מתפרצת”, מוסיף שולמן.

צריך יותר מגובה, אנרגיה וצחוק, כדי להחזיק 18 שנה יחד.

ארנון: “זה מכוח האינרציה. סתם, אני צוחקת. בכנות, יש בינינו אהבה מאוד גדולה וחברות מאוד טובה ועמוקה. זה גורם לזה שאנחנו מגיעים לתקופות קשות, ואז יש מהמורות כמו כל זוג שיש לו איזו בעיה או משבר. וזה קורה, כי אנחנו לא חסינים, אבל כשאנחנו מגיעים לשם וצריכים לבחור מחדש, אנחנו בוחנים עוד פעם את הבחירה, וממשיכים הלאה. זה לא מובן מאליו. אני מודה ששנינו נורא נבהלים מלא להיות יחד, מפחיד אותנו לא לחיות אחד עם השנייה. בתוך זה, יש משברים, ופתאום הוא נמאס עליי, ואני עליו, אבל אנחנו מאוד דומים במשהו אחד, ואנחנו עובדים מאוד קשה, ועושים המון משימות, ואוהבים לגבות אחד את השנייה”.

שולמן: “התרגלנו לחיות חיים של חמורים במקצוע, כי שום דבר לא הגיע לנו על מגש של כסף, לא איתרו אותנו מיד אחרי בית הספר למשחק לתיאטרון הרפרטוארי, ולא מיד קיבלנו תפקידים. הדרך הייתה מלאת חתחתים, ואנחנו מתבגרים, ולמדנו לעשות יחד דברים, כדי להתקיים ולהתקדם ולבנות את עצמנו ולגבות אחד את השני. טפו טפו, זה עדיין עובד. אני אוהב אצלה שהיא לוקחת את הדברים בפרופורציות ואת זה שהיא מזכירה לי ברגעי משבר שהדברים הם לא על החיים ועל המוות”.

צילום: סלי בן אריה

שולמן מוכר לחלקכם מתוכניות הטלוויזיה בהן השתתף, בין השאר בסדרה “בלתי הפיך”, שם שיחק את בעלה של עדי אשכנזי, זוגיות שיצאה למסך עם המון כימיה: “יש משהו בזה שנגיד הייתי מסתכלת על מולי ועדי, והייתי רואה איזו כימיה גדולה יש ביניהם. מובן שמצד אחד מאוד פרגנתי לו, ואני ממש מעריצה את עדי אשכנזי, אבל מצד שני את אומרת מה זה, יש לו כימיה כזו עם מישהי אחרת, אבל במקצוע שלנו אתה צריך להיות מאוד רחב ונדיב בספייס שאתה נותן לפרטנר שלך, כדי שהוא ישמח, ולא לסרס אותו. אז גם כשזה קורה, אני מדלגת”, אומרת ארנון ושולמן ממשיך: “הצלחנו בכל המקרים שהיו נשיקות או סיטואציות אינטימיות להפריד, זה לעולם לא היה עניין. אני חושב שברגע שאחד במקצוע זה אולי יותר קשה, אבל מתוך היכרות עם הדברים, אנחנו מבינים ונותנים גיבוי מלא”.

“קצר” היא לא הפעם הראשונה שהשניים עובדים יחד, ולפני כמה שנים, שולמן אפילו ביים את ארנון בהצגה בה באחת הסצנות השחקנים, ביניהם גם ארנון, היו צריכים להתפשט: “ביימתי את אפרת בהצגה שבסופה היא ושאר השחקנים עירומים. זו הייתה הצגה מאוד מוצלחת שרצה כמה שנים, שזה הרבה במובנים של פרינג’, קומדיה שחורה, והתפקיד התאים לאפרת בצורה מושלמת. מעולם לא הרגשתי שהייתה בעיה או קושי עם עניין השחקנים ועם העניין המקצועי. אם היו חיכוכים בעבודה, זה היה על רקע הקצבים השונים שלנו; לי יש יותר נטייה להיסטריה, לחץ וחרדות. ולאפרת יש דופק יותר רגוע. בהשוואה אליי, היא יותר רגועה, ואם היו התנגשויות, זה היה על זה. זו הייתה חוויה נהדרת, והייתי שמח אם תקרה עוד פעם”.

כמה זה קשה ששני בני הזוג עובדים באותו מקצוע, בטח כשמדובר בשחקנים?

ארנון: “זה קשה, ויש עליות וירידות. לדוגמה, עכשיו ב’קצר’, ישבנו ללמוד את הטקסט בעל פה בבית ביחד, וגם עשינו אותה כמה פעמים. מולי לומד טקסט הרבה יותר מהר ממני, המוח שלו עובד יותר מהר. והיו כמה פעמים שעשינו את הטקסט, והוא אמר את הטקסט שלו, וכשאני אומרת את הטקסט שלי, הוא עושה עם השפתיים את הטקסט גם. זה מטריף אותי, התעצבנתי עליו. אמרתי לו: ‘תדאג לעצמך, אל תדאג לי’, אבל הוא לא מצליח לעצור את זה. הקושי הגדול בעיניי הוא ששנינו עצמאים, ובגלל זה תמיד הקרקע נפיצה, יש את הפחד שלא תהיה עבודה. הקורונה לדוגמה זה משהו נורא מלחיץ; אין משכורת ברורה שתמיד נכנסת. שנינו אנשים מאוד חרוצים, ואנחנו כל הזמן מייצרים לעצמנו עבודה. לגבי קנאה שיכולה לצוץ, אנחנו בני אדם, אנחנו אנושיים, ולפעמים יש קנאה, ולפעמים יש מצב כזה שאת אומרת: ‘למה לו זה הולך יותר קל מלי’, אבל עם השנים, אתה מתבגר ולומד לא לתת לזה לנהל את הזוגיות שלנו. יחסית, יש הרבה פרגון ורצון שהשני יצליח. גם הרבה פעמים אנחנו לא בבית בערבים, והילדים מגדלים את עצמם. יש לנו ילדה שהיא מדבבת סרטים מצוירים, והיא כבר בתוך זה. מזל שהילד הקטן שלנו לעולם לא יהיה שחקן; הוא בן שש וחצי, ורוצה להיות יהלומן, ואני לגמרי דוחפת אותו לשם”, צוחקת ארנון. “אנחנו מאוד מעורבים אחד בפרויקטים של השני, אפשר לשבת על הספה לשתף ולדעת שתהיה הבנה מלאה, כי לא אחד שחקן והשני עורך דין, ולא צריך ללמד אותו למה הלילה אין לך חשק לדבר. אתה יודע שאם אתה תגיע במצב הרוח הזה, יבינו אותך. וזה הופך את הבית ליותר מכיל. צריכים לראות את המקרר שלנו; יש טבלאות אקסל של מי לוקח לאיזה חוג ומתי ומי מכין אוכל, כוורת קודחת. מובן שיש גם התנגשויות; בתקופות עמוסות ובתקופות של לחץ בגלל המקצוע שלנו, יש עניינים רגישים, אבל החלק החיובי בזה הוא שאנחנו יודעים לדבר על הדברים, ויש רמה מסוימת של מודעות עצמית. אתה יודע לדבר על הרגשות שלך בצורה ברורה. אתה לא הולך לישון עצבני, אתה יודע מה מפריע ומה צריך. אתה יותר משוכלל לדבר על זה, וזה עוזר לזוגיות, כי אתה אומר את מה שאתה מרגיש”.

אפרת ארנון. צילום: גבריאל בהרילה

המחזה החדש, “קצר”, עדיין נכתב בזמן כתיבת שורות אלו. ובכל זאת, בפרזנטציה שנעשתה במסגרת השקת הרפרטואר החדש, אפשר היה להבין מיד לאן נושבת הרוח ואיזו מן הצגה תהיה “קצר”. זו תהיה קומדיה עם הרבה דרמה, זו תהיה הצגה אינטימית שתציג באולם 1, המכיל 100 מקומות, והקהל יהיה מעורב בהצגה שתרגיש לעתים כמו טיפול זוגי של השניים על הבמה. שולמן: “בפעמים שעבדנו על זה, הרגשנו שאנחנו מביאים את החיים שלנו לתוך האירוע. לא בכל פרויקט אתה יכול להביא את חיי היומיום שלך לדבר הזה. אמנות טובה היא כשאמן מביא את הצורה האישית שלו, וההצגה תעשה את הדבר הזה. גם הבמאית וגם המחזאית קרובות אלינו בגיל, במצב הזוגיות, בהורות, ויש תחושה שכולנו מדברים ומביאים דברים מהחיים שלנו ושלהם. גם קיבלתי תגובות מאנשים ש’מי לא היה באוטו הזה בסיטואציה הזו'”.

ארנון: “אני חושבת שאם נצליח להגיע לאיכות כזו בתוך ההצגה, שהקהל יושב ולא יודע אם זה אמיתי או לא, זה יהיה מעניין, כי אז זה יעורר את הדברים, אבל ההצגה היא לא בול עלינו”.

ואיך זה לעבוד יחד כזוג על הבמה ובחיים?

שולמן: “המחזה לא כתוב עדיין עד הסוף, אבל אנחנו יודעים לאן העלילה מכוונת. אנחנו בפגישות עם הבמאי והמחזאית, כדי להכיר אחד את השנייה מקרוב, ולהבין לאן לקחת את זה. ברור לנו שארבעתנו נצטרך להכיר אחד את השנייה אנושית, כדי לעבות את הסיפור הזה”.

ארנון: “אנחנו נרגשים שיש לנו את ההזדמנות הזו לעבוד יחד. יש לזה עליות ומורדות בתוך התהליך עצמו, אבל אנחנו בשלים לעבוד אחד עם השני היום, מה שלא היה לפני כן”.

כתבות נוספות במגזין

0

באר שבע פינת הונג קונג

עמיר לאטי, שגדל והתחנך בבאר שבע, ייצא בקרוב לשליחות בהונג קונג כקונסול הכללי. בראיון מיוחד, הוא מספר על האתגרים בשליחות, ההזדמנויות העסקיות שיכולות להיפתח (גם לחברות מהנגב) וגם מדוע הוא צעק משמחה בשלוש לפנות בבוקר בסין

מגזין14 בספטמבר 2021    9 דקות
0

להיות מארק צוקרברג

מייסד חברת "פייסבוק" הוא רק אחד הידוענים, שלמדו בשיטת החינוך המונטסורית. באחד בספטמבר השנה, נפתחה בבית הספר "נטעים מיתרים" בבאר שבע כיתה א' ראשונה לפי השיטה, שהמציאה מריה מונטסורי. אחת מיוזמות הבאתה של שיטת מונטסורי לבירת הנגב, לי אמיתי, מספרת לעיתון "שבע" איך עושים את זה נכון. לחשוב מחוץ לקופסה

מגזין5 בספטמבר 2021    12 דקות

כתיבת תגובה