בסוף השבוע האחרון הלך לעולמו הפסל הידוע, חתן פרס ישראל לפיסול ב-1977 ובעל תואר ד"ר לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן גוריון מ-2009, דני קרוון ז"ל. אחת היצירות המפורסמות ביותר של קרוון היא כמובן אנדרטת חטיבת הנגב, שהפכה לשם דבר לפועלו. פטירתו עוררה צער רב בקרב מכריו ומוקיריו בבאר שבע בעבר ובהווה.

נשיאת האוניברסיטה לשעבר פרופ' רבקה כרמי, שהפכה עם השנים לידידה קרובה, סיפרה: "ההיכרות שלי עם דני הייתה בתחילתה לא אישית כמובן, כי הכרתי אותו כדני קרוון, על כל המשתמע. אני די חובבת אמנות, בעיקר אמנויות מיוחדות ואמנות סביבה באופן מיוחד ובנגב כמובן. אנחנו כל שנה נתנו דוקטורט כבוד בתחומים שונים, ואחד מהם היה תחום האמנות. בדרך כלל, היינו מאזנים את הענקת התואר מגדרית ומגזרית, ולא תמיד זה הסתייע לתת את התואר לדני, אבל ברגע הראשון שזה הסתייע מכל הבחינות האחרות, החלטנו להעניק לו ד"ר כבוד ב-2009. אחר כך, התחילה היכרות קצת יותר אישית איתו, עם הבת שלו נועה ועם הצוות המאוד קרוב לו.

"בשנים האחרונות, הייתי מעורבת גם באיזשהו ניסיון להרים פרויקט בבאר שבע, שידבר גם על המורשת האמנותית שלו, וגם המשפחה והמקורבים לו קידמו, ועדיין מקדמים. מדובר בפרויקט שאמור להיות ליד אנדרטת הנגב. רוביק ראש העירייה נתן שטח שם, ואמורים היו להקים עליו בניין שיהיה גם מרכז חינוכי וגם מרכז למורשת של דני, שיכלול חלק מהעבודות; גם מוזיאון וגם מרכז חינוכי. לצערי, לא הצליחו לעניין תורמים בפרויקט הזה מה שמאוד אכזב אותי כי מדובר באמן בינלאומי שהביא את שמה של מדינת ישראל למרחוק. זה מסוג הדברים של 'אין נביא בעירו'".

פרופ' רבקה כרמי. "להפוך את באר שבע לבירה של אמנות סביבתית" | צילום: "שבע"

כרמי הוסיפה באותו הקשר: "הכבוד וההוקרה וההכרה לדני היו בעיקר בחו"ל. נכון שהוא קיבל פרס ישראל בסוף שנות ה-70, אבל את פרס ישראל כל אחד מקבל בתורו, אפשר לומר. את הפרסים האמנותיים החשובים ביותר בתחום האמנות הוא קיבל בחו"ל: ביפן, בגרמניה. עבודות שלו נמצאות במקומות הכי יוקרתיים ובולטים בעולם, משום שהוא פעל בתחום מאוד מיוחד, אמנות הסביבה. ודני הוא גם אמן משכמו ומעלה. והוא לא קיבל כאן בארץ את מה שמגיע לו בסצנה האמנותית, עד סוף ימיו, מלבד בקרב האוהדים שלו. אני חושבת שחלק מזה זה משום שהתחום של אמנות הסביבה הוא משהו שהוא נורא נידח בארץ".

מה הרגשת כששמעת שקרוון הלך לעולמו?

"הצטערתי מאוד, כמובן. אני הייתי מאוד מאוד מחוברת אליו, קודם כל כי אני מאוד מעריכה אותו כאמן מדהים, וגם נורא התחברתי לחזון שלו, להפוך את באר שבע לבירה של אמנות סביבתית; זה כל כך מתבקש. המרכז יכול להיות אבן שואבת תרבותית מיוחדת, שאין בשום מקום אחר (לא בתל אביב, לא בחיפה, לא בירושלים), כי אנשים יודעי דבר מבינים כמה האנדרטה הזו היא ייחודית, היא מיוחדת, היא באמת אייקון בינלאומי. זה לא סתם, זה ממש אייקון בינלאומי. זה יכול להיות מוקד של עלייה לרגל של אנשים שמבינים. יש לא מעט ארכיטקטים שבאים לראות את הברוטליזם של באר שבע שמבחינה אמנותית זה נחשב למשהו מאוד מאוד מיוחד, ואנשים באים מכל רחבי העולם לראות את הבניינים הברוטליסטיים שלנו. דני באמת היה אמן מיוחד מיוחד במינו".

ד"ר ענבל בן-אשר גיטלר: "אדם מאוד לבבי"

ראש החטיבה לתקשורת חזותית במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית "ספיר" ועמיתת הוראה במחלקה לאמנויות באוניברסיטה ד"ר להיסטוריה של אדריכלות ואמנות ענבל בן-אשר גיטלר, פגשה בקרוון במהלך כנס ב-2014: "ההיכרות שלי איתו הייתה במסגרת כנס שארגנו ב-2014 באוניברסיטת בן גוריון לרגל יובל ה-50 לאנדרטת חטיבת הנגב. דני הגיע, וגם נתן הרצאה ועשה למשתתפי הכנס סיור באנדרטה. מעבר לכך, במישור הפחות אישי, אני חברה באיזושהי קבוצה קטנה שמנסה לקדם הקמת מרכז לפיסול סביבתי ישראלי שיהיה בסמוך לאנדרטה; זה משהו שדני היה מעורב בו עוד בחייו, ואני מאוד מקווה שגם אפשר יהיה להמשיך את זה. ההצלחה בכך תלויה בעיקר בעניינים של להשיג תקציב".

איך היית מגדירה את קרוון?

"ההיכרות שלי איתו לא הייתה מאוד מעמיקה מבחינה אישית, אבל מה שמאוד התרשמתי, מעבר לפרסונה, זה שהוא באמת היה אדם מאוד לבבי, למרות שהיו לו דעות מאוד מאוד חד משמעיות לגבי היצירות שלו. יצא לי לדבר עם דני בנושא השימור של היצירות ואיך אפשר מצד אחד לטפח את הקשר של הציבור ליצירות ובגישה חופשית שלו, אבל מצד שני באמת גם לשמור עליהן ולתחזק אותן כמו שצריך. אז, הוא היה מאוד חד משמעי לגבי הדברים האלה ועם דעות מאוד ברורות, אבל מצד שני תמיד קיבלתי את הרושם שהוא גם יודע להקשיב. הייתה בדני גם מן צניעות כזאת של לדעת איך לראות את היצירות שלו ביחס לדברים אחרים, לעולם האמנות באופן כללי בארץ, במישור החברתי והתרבותי הרחב יותר".

דר' ענבל בן-אשר גיטלר צילום דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון

לדברי, ד"ר בן-אשר גיטלר, קרוון היה מחובר מאוד לאנדרטת הנגב הנחשבת לאחת מיצירותיו הידועות ביותר: "הוא מאוד מאוד אהב את היצירה. הייתה לו הרבה ביקורת על התחזוקה שלה, ומאוד חרה לו שלא מתחזקים אותה כמו שצריך, אם כי אני חושבת שהוא מאוד תמך בגישה החופשית שיש לציבור אליה. זאת אומרת, אני חושבת שהוא מאוד רצה שיהיה איזשהו איזון בין זה שהיא תהיה מקום שאנשים באים להשתמש בו כתצפית אבל גם שיתחזקו אותה טוב. אחד הסטודנטים שלי בדיוק סיפר לי שהוא והחברים שלו באים הרבה פעמים לנגן בתוך כל האלמנטים של האנדרטה, שיוצרים צלילים כל כך יפים, אבל כן, ההזנחה שלה הפריעה לו. אני חושבת שהיה לו באמת חשוב שהאנדרטה תיכנס למורשת של הקאנונים האלה, לא רק באמת כאנדרטה אלא גם כיצירה של בטון חשוף שהייתה חלוצית ביצירה שלה ובמיקום שלה במרחב".

איפה תפסה אותך הידיעה על פטירתו של קרוון, בשיבה טובה כמובן?

"מבחינת האובדן שלו, למרות שדני היה בגיל מבוגר (90), היה בכל זאת דרמטי מבחינתי, מכיוון שאני בדיוק התבקשתי מטעם אונסק"ו לתרום מאמר קצר לקטלוג שהם עושים עכשיו על כל היצירות שיש אצלם. יש לדני יצירה שנקראת 'סובלנות'; הוא גם הוסיף את ההגדרה שלה לזכרו של יצחק רבין, כי רבין נרצח קצת אחרי שהוא התחיל לעבוד על היצירה. אז הם באמת בדיוק ביקשו ממני לכתוב על זה מאמר קצר, וצירפתי לכתיבה של זה את עדי אנגלמן, שהיא יוצרת שמתעסקת עם ההנצחה של היצירה של דני".

עמית ריינגולד: "טיפוס לא שגרתי"

מנהל אגף מינהל לוגיסטיקה וחירום בעיריית באר שבע, עמית ריינגולד, היה האיש שכנראה עבד הכי קרוב עם קרוון המנוח מבחינה מקצועית, בעיקר סביב תחזוקת אנדרטת הנגב: "אני מכיר את דני ב-20 שנה האחרונות. כמו רוב האמנים, אנשים מיוחדים בכישרון האמנותי שלהם וגם בדרישות האמנותיות שלהם, גם דני קרוון היה טיפוס לא שגרתי. דני התאפיין בכך שהוא המשיך לאהוב את היצירות שלו גם אחרי שהוא מסר אותן ולאחר שהוא עשה אותן. ודני המשיך לאהוב את היצירות הללו לאורך עשרות שנים, והיה פעיל מרכזי בעניין. מכיוון שהיצירות שלו הן יצירות של אמנות סביבתית, כמו האנדרטה, אז היה אכפת לו מאוד לשמור על הצביון של היצירה ועל איך שהוא ראה אותו בחזונו. לכן, הוא היה פעיל גם בעמותת 'דור הפלמ"ח' שהיא עמותה ששותפה יחד עם משרד הביטחון וכמובן עם העירייה לאחזקת האנדרטה בשנים האחרונות".

איזה דני קרוון אתה הכרת?

"הכרתי אדם שהייחודיות שלו הייתה שתמיד הדברים שלו נאמרו בנועם הליכות ובהרבה מאוד תשומת לב לפרטים הקטנים, אבל הוא היה ג'ינג'י; אומרים על ג'ינג'ים שהם חמי מזג ולא שומרים בבטן. לכן לפעמים, תמיד על רקע מקצועי, הוא מתח ביקורת על התחזוקה של האנדרטה. דני ראה את אנדרטת חטיבת הנגב כאחד הדברים הבולטים ביצירותיו, ורצה לשמור על הצביון שלה. בשנים האחרונות, עבדנו ביחד על הכנה לשיפוץ האנדרטה על הבטונים של אנדרטת הנגב, מכיוון שהאנדרטה עומדת על גבעה חשופה והרוחות במהלך עשרות השנים שהיא קיימת ועומדת נושבות, אז קיים תהליך של אירוזיה, חשיפת האבן וגילוי חלק מהמתכות של היסודות של המבנים שם, כך שנדרש שיפוץ. בקרוב אנחנו מקווים יחד עם ממשיכיו ויורשיו גם לשפץ את האנדרטה כדי שהיא תמשיך לעבוד עוד עשרות שנים רבות.

אולם, ריינגולד לא הסתפק רק בעבודה המקצועית מול האמן הבינלאומי: "מעבר לכל העבודה המשותפת שלנו על האנדרטה, אני ודני שוחחנו מספר פעמים בשנה, בשנים האחרונות, מעבר לשיחות נימוסין, אלא גם הרבה מאוד בתחום של שמירה על האנדרטה. היה לו קשר חם עם מנהל האחזקה במקום עד לפני כחודשיים שפרש לגמלאות, ושירת שם 17 שנים ברציפות. דני דאג לו כאילו הוא היה אחיו הבכור, אני חייב לומר את זה לשבחו. הוא בא גם לביקורים אצל מנהל האחזקה. יש כיום כל מיני ניסיונות להנציח את דני. אנחנו מנסים ביחד עם בנותיו והאוצרת של העמותה שנושאת את שמו עוד בחייו לחשוב על איזשהו מיזם שינציח את יצירותיו. העירייה עשתה כמה דברים יפים בשנים האחרונות, למשל לפני כשבע שנים במלאת 50 שנה לאנדרטה קיימנו אירוע רב משתתפים בעיר, גם באנדרטה וגם בעיר העתיקה, אירוע באמת מרגש. באחרונה, נכחנו גם ביום ההולדת ה-90 של דני שעיריית תל אביב ארגנה ב'מרכז פרס לשלום' והשתתפנו בסרט הדוקומנטרי שעשו עליו. וכמובן, היד עוד נטויה. אתה יודע שבכל המיזמים והדברים האלה, אין ספק שמחפשים תמיד את התרומה המשמעותית, כדי שאפשר יהיה להקים אותם, אבל העירייה בהחלט נכונה להנציח את זכרו. הפרויקט של המוזיאון והמרכז הצמוד לאנדרטה היה מה שנקרא בשלבי היתכנות ראשוניים, ובהחלט אני מתאר לעצמי שעם ממשיכי דרכו אנחנו ננסה להביא אותו לכלל מצב שבו ננציח את פועלו ואת זכרו של דני בצורה המכובדת ביותר".

ומה חשת כשהגיעה אליך הידיעה על פטירתו?

"הרגשתי צער רב כששמעתי על כך, כי בכל אופן אתה יודע שאנחנו נושאים עינינו בשנים האחרונות למנהיגים של פעם, גם בתחום האמנות והאהבה של א"י, ודני היה מהגדולים שבהם. לא תמיד, הסכמנו בדעותינו האחרות בתחומים אחרים, מה עוד שאני נציג ציבור ומשרת ציבור והוא אדם פרטי, אבל אין ספק שלכתו היא אובדן תרבותי אמנותי בהחלט רחב ועמוק, לאור ההיכרות האישית שלי איתו".