מגזין

"תחושת אי אמון"

מגזין13 במאי 2021    5 דקות
0

תושבים שחזרו בערב שני לביתם נקלעו לסצנות שלקוחות מסרטי מלחמה.  שריפות על כבישים, סלעים ואבנים שנזרקות על רכבים. התושבים ביישובים הסמוכים לבאר שבע מספרים על חששות ומקווים שהשקט יחזרו לכבישי הנגב

"תחושת אי אמון"

לילה לא פשוט עבר על תושבי הנגב, בעיקר על תושבים ביישובים הסמוכים לבאר שבע כמו עומר להבים ומיתר. לא מעט תושבים שחזרו לביתה בשעות הערב נקלעו למהומות, חלק הותקפו ונגרם נזק רב לרכבים.

ארז כהן, צלם כאן 11 ממיתר, חזר לביתו בשעות הלילה מבאר שבע. לפני כן הוא עוד צילם בעוטף עזה ולא תיאר לעצמו שהנסיעה הביתה תהיה מסוכנת כל כך: "חזרתי הביתה מיום צילומים בעוטף עזה לכאן 11, אספתי את הבן שלי מבאר שבע שבע ונסעתי לכיוון מיתר. ליד עומר הייתה ניידת משטרה שעצרה אותי והשוטר אמר לי להיזהר בכביש כי יש כמה צמיגים בוערים. עברתי את המחסום והתקדמתי ובהמשך הבנתי לאיזו סיטואציה נקלעתי. היו על הכביש כמה עשרות רעולי פנים עם מוטות, כל הכביש היה בוער עם צמיגים וסלעים. למזלי, קלטתי את הסיטואציה ומיד נעלתי את הדלתות של הרכב עליי כי מיד ניסו לפתוח אותן. בהמשך זרקו עלינו אבנים ולמזלי החלונות בצד ממוגנים בגלל העבודה שלי. ניסו לשבור לנו את החלונות ואמרתי לבן שלי להוריד את הראש. חיכיתי לתזמון המתאים ומיד נתתי פול גז. עוד ניסו לעצור אותי, זרקו אבנים ומה שהצליחו זה רק לשבור לי את השמשה האחורית. הבן שלי בן 18 די בחרדה. התחושה היא בעיקר תחושת אי אמון, כי אלה השכנים שלנו. אנשים שפעם, פעמיים בשבוע אנחנו אצלם, הם מגיעים אלינו כל הזמן. זה הכאב, הצער והסכנה שבעניין".

רכבו של ארז שנפגע

רחלי, תושבת מושב נבטים היתה ביום שני בדרכה הביתה. היא הייתה חייבת לעצור לתדלק ולא האמינה שהמעשה הזה יגרום לה להיקלע לסצנה מסרט פשע: "הייתי בדרך הביתה , נדלקה לי מנורה של דלק באוטו בדרך למושב ומכיוון שבאתי מכביש עוקף זו התחנת דלק היחידה בדרך למושב. נכנסתי לתחנת דלק והיו שתי משטרות בכניסה והרגשתי בטוחה להיכנס, גם לא היו הרבה אנשים בתוך תחנת הדלק. אפילו ירדתי לשירותים. ברגע שיצאתי מהשירותים אני קולטת חמולה של בדואים רצים, אחד מהם נכנס ברכב, ואחריהם כוחות יס"מ.  אני עולה מהר לאוטו נועלת ומנסה לצאת מהתחנה ובשלב הזה חוסמים אותי 3 רכבים. אחד מאחורה אחד מקדימה ואחד מהצד כשבצד השני היה התדלוק של הרכב, וצוחקים, פשוט צוחקים עליי שאני נכנסת להיסטריה. בזמן הזה התקשרתי לאמא שלי וצרחתי את חיי, התחילו בומים מטורפים והכל מלא עשן. הרכבים שחסמו אותי התפזרו והגעתי עם הרכב לכניסה לתחנת דלק שם התאספו סביב הרכב שלי אולי 30 או 40 בדואים ודפקו לי על האוטו בזמן שהאוטו מקבל מלא אבנים. התקשרתי למשטרה בהיסטריה תוך כדי שאני שומעת בומים חזקים ותוך כדי התקף חרדה שהשאיר אותי רועדת ולא הצלחתי לזוז עם הרכב, כל הגוף שלי רעד תוך כדי שאני צורחת לשוטר לבוא להציל אותי כולם מקיפים אותי, צורחים, שרים, דופקים לי על האוטו. אזרתי אומץ ופתחתי את החלון כדי שכוחות יס"מ יראו אותי כי השוטר לא מצליח להבין את המיקום שלי כי אני פשוט צורחת כמו משוגעת. פתאום אחרי חצי שעה שהרגישה כמו נצח שאני שומעת יריות אבנים והכל מלא עשן, ראה אותי שוטר יס"מ אחד, פשוט מלאך שטף אבנים כדי להציל אותי משם. הוא נכנס לרכב מהצד השני משך אותי לצד שליד הנהג כי לא יכולתי לזוז, עבר לצד של הנהג תוך כדי שהוא עליי שלא אחטוף עוד אבנים והוא נהג והוציא אותי משם. אני מפה פשוט איבדתי עשתונות והצליחו להוציא אותי עם רימון עשן משם שלא יראו את האוטו. הגעתי הביתה ולא הפסיקו טלפונים מכל מיני גורמים גבוהים במשטרה לבדוק אם אני בסדר. המשטרה פשוט עשתה את עבודתה בנחישות רבה.  אני מודה להם ולאותו שוטר שאין לי מושג מה שמו אבל הוא הציל את החיים שלי".

אבן שנזרקה על רכב. צילומים: ארז כהן כאן 11

גם לירון, קוסמטיקאית ממיתר חזרה מאירוע בשני האחרון. ליד צומת אבו כף היא הבינה שנקלעה לסיטואציה של מלחמה: "חזרנו מאירוע בבאר שבע ולקראת אבו כף ראיתי רכבים שמתחילים להאט. ראיתי שיש שריפה על הכביש וחשבתי שאולי זו תאונה. פתאום נקלעתי לסיטואציה הכי הזויה שיכולה להיות, אתה קולט מלא אנשים שזורקים אבנים. הזכוכית מקדימה התנפצה וחלק מהרכבים לידי ירדו לעפר לברוח משם לכיוון אבו כף. כשראיתי את זה חשבתי שזה משהו שעוד יותר מסוכן, להיכנס לתוך היישוב אז פשוט עליתי על האי תנועה נגד כיוון התנועה כדי להסתובב חזרה לבאר שבע. אמרתי שאנסה לנסוע הביתה, למיתר, דרך להבים. הגעתי לאזור לקיה וגם שם היו מלא שריפות, היו מלא אנשים על הכביש. חזרתי שוב לבאר שבע. ככה מצאתי את עצמי ב-2 בלילה בלי יכולת לחזור הביתה. התקשרתי לחמתי בבאר שבע והלכתי לישון אצלה. לא היה לי איך לחזור הביתה. זה היה מזעזע. ממש מפחיד, זה הרגיש שאתה במדינה עוינת. זורקים עלייך אבנים ואין לך מה לעשות. הרגשתי שאני לא מגיעה היום הביתה. מכל כיוון שריפות, יידוי אבנים. זה כמו הזיה. לא ישנתי כל הלילה. אני גרה במיתר אני עצמאית וכמובן שכתבתי ללקוחות שאני לא אוכל לעבוד היום. אני גם לא אצא היום מהבית. יש לנו אירוע היום בדימונה של משפחה קרובה ואני לא יודעת כל כך מה להגיד להם, זה נשמע תירוץ גרוע. אבל בתור מי שחוותה את זה אתמול בלילה אני ממש מפחדת".

 

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה