מגבלות הקורונה הקשות לא הצליחו לבטל את הפרויקט המיוחד "מספרים ביחד" בבאר שבע, במסגרתו ממחיזים בני ובנות נוער את סיפוריהם של שורדי שואה, אותם הם מתעדים.

אחת התלמידות שהשתתפה במחזור האחרון של התוכנית היא אווה וגבוב, תלמידת כיתה י"א במקיף רגר, שהנציחה את סיפורם של אפרים יליד הארץ ויפה אלגום שורדת השואה. יפה (86) מספרת ל"שבע", שהיא הכירה את אפרים שש שנים לאחר עלייתה ארצה עם הוריה מבולגריה, עוד במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1944: "הנסיעה שלנו לארץ הייתה ברכבת, מבולגריה עד ביירות ומביירות באוטובוס לחיפה, דרך ראש הנקרה. היו לי קצת זיכרונות מהמקום שבו גדלתי וקצת קשיים בקליטה של ילדה, שלא רצה ולא הייתה ברחובות במשך שלוש שנים, שזה בעצם הזמן שהילדים בארץ התפתחו, ואני נשארתי קצת מאחור. היו לי קשיים, אבל שרדתי והסתדרתי. מגיל 15, יש איש אחד (אפרים) שלא נתן לי מנוחה, ועד היום אני נשואה לו, 64 שנים".

מיזם "מספרים ביחד" הוא תוכנית חינוכית בינ-דורית במסגרתה נפגשים התלמידים עם הניצולים לאורך מספר חודשים ולומדים על ההיסטוריה של העם היהודי ממקור ראשון. התוכנית יצרה מסמך דוקומנטרי – תיאטרלי להצגת קורות הישרדותם ותקומתם של ניצולי השואה, בדרך אומנותית המוסרת עדות בשרשרת הדורות. לאורך החודשים האחרונים, בצל מגפת הקורונה התלמידים היו בקשר טלפוני או/ו באמצעות שיחות וידאו עם הניצולים, מספר פעמים בשבוע, מקשיבים, קשובים לצרכיהם ומחבקים מרחוק את הניצולים. השורדים מוותיקי העיר באר שבע, העידו על תלאותיהם ושיקפו את היסטוריית העם היהודי בתקופת השואה מכל הזוויות ומורכבות סיפור השואה. סיפור חייהם מספר את הגעתם והיקלטותם כעולים בעיר באר שבע בראשית דרכה. את הפרויקט מקדם מינהל החינוך בעיריית באר שבע בהובלת מרכז מצוינות בתיאטרון, בניהולה של הילה פז. יוזמת, כותבת ומנחת התכנית היא רוני גלילי – יועצת, היסטוריונית עם התמחות בנושאי השואה, בוגרת קולנוע דוקומנטרי ויאיר מוסל היה אמון על הנחיית תיאטרון, כתיבה ובימוי. לתוכנית שותפים יו"ר ועדת ההתנדבות בעירייה חברת מועצת העיר עו"ד מינה קלמן-חדד, מנהלת הפרויקט ממרכז מצוינות בתיאטרון טליה סספורטס, "גודמן בית ספר למשחק בנגב" ותיאטרון באר שבע.

וגבוב, שיחקה את אלגום בצעירותה ומספרת: "זה היה מאוד מרגש בשבילי להשתתף בפרויקט, וזאת באמת הייתה חוויה. היה לי ממש כיף לשמוע את הסיפורים ולקחת חלק בעניין. אחרי שסיימנו לצלם פתאום עיכלתי שהסצנה שצילמנו זה חלק מהחיים של מישהו, חלק ממה שהם עברו. וזה באמת לא היה מובן מאליו". התחלנו את הפרויקט בפברואר 2020, והיינו צריכים לסיים במאי. בגלל הקורונה, זה לקח יותר זמן, ויצא שסיימנו לצלם באוגוסט. תוך כדי הקורונה, עבדנו וכתבנו מלא סצנות, והמשכנו לשמור על קשר עם המבוגרים. ההשתתפות בתוכנית מאוד שינתה את ההרגשה שלי בנוגע ליום הזה, עם יותר הבנה; הרגשתי יותר מחוברת ליום השואה לעומת שנים קודמות, שאני כמו כולם כזה הייתי רק קמה בצפירות. ופתאום, בשנה שעברה בצפירה של יום השואה, הרגשתי שונה, וגם בכיתי אפילו. החיבור הזה יצר לי איזושהי הבנה, והרגשתי משהו שלא הרגשתי לפני זה".

יפה מדגישה שאווה וחבריה הצעירים התעניינו גם בדברים הלא פשוטים שעברו עליהם:"היו לי סיפורים  של ילדה בשואה, שזה היה די קשה. למשל, כשהייתי חייבת כילדה בת שמונה לחצות את האזור שהיה מותר ליהודים להיות בו עם הטלאי הצהוב לאזור האסור, כדי לקחת מוצרים שסבא שלי היה שולח עם עגלון. פחדתי פחד מוות, ואף אחד לא אמר לי מה לעשות. אז, המצאתי לי זהות של ילדה לא יהודייה, שגרה לא רחוק מהבית שלנו. וזה נשאר לי שריטה עמוקה, כאחד הדברים שאני זוכרת מאוד מאוד מהשואה".

והיא מסכמת: "אני מאוד ממליצה לשורדי שואה להשתתף בפרויקט, קודם כל בגלל הקירבה לדור הצעיר; אני יכולה כרגע להרים טלפון, ולהגיד: 'אווה, בא לך לבוא אליי לשתות קפה'? אומנם, אנחנו עדיין בקורונה, עוד לא יצאנו מזה, אבל בהחלט הייתי מצטרפת אל שלוש הבנות שהיו איתי לשבת ולשוחח, ושהן ישאלו כל מה שהן רוצות, ושאם אני יכולה אני עונה. נוצר קשר וקליק מאוד יפה ואישי. הפרויקט השנה לא היה מיוחד בגלל הקורונה, אלא כי הוא היה עם אנשים מיוחדים"…

ראש העירייה, רוביק דנילוביץ' ציין: "אני רוצה להביע הערכה מעומק הלב לכל מי שלקח חלק בתוכנית החשובה של מרכז המצוינות לתיאטרון 'מספרים ביחד'. השורדות והשורדים אלה שמהווים את העוגן לתקומה ולגבורה שלנו, העם היהודי בא"י והדור הצעיר, התלמידות והתלמידים, אלה שנולדו היישר אל מדינת ישראל החדשה החזקה והמתפתחת; החיבור ביניכם הוא העוצמה הגדולה ביותר של מדינת ישראל" .