לפני שנה הלך לעולמו ליחי כהן, צעיר בן 27 מבאר שבע.

ליחי נפטר לאחר מאבק של 11 שנה בגידול שנמצא אצלו במוח ובעמוד השדרה. בעקבות הגידול ליחי התעוור, הפסיק לשמוע וישב בכיסא גלגלים: "ברגע שהתחיל לשמוע חלקית הוא התחיל לכתוב שירים והלחנו אותם. שירים מאד אופטימיים" מספרת אימו נאוה.

ערב אחד, לאחר מופע של להקת צעירי באר שבע ביום הזיכרון, פנו ליחי ואימו ליוצרת צעירה, רון ריבק. המפגש בין השניים יצר גם שיתוף פעולה מרגש. ריבק מספרת על המפגש הראשון של השניים: "את ליחי הכרתי בהופעה של צעירי באר שבע ביום הזיכרון לפני כמעט חמש שנים. אחרי ההופעה יצאתי אל מאחורי הקלעים למשפחה וחברים שחיכו לי והוא ישב שם על כיסא גלגלים עם אמא שלו וחיכה 'לראות״ אותי'. הוא ביקש מאמא שלו שתיקח אותו ספציפית אליי, לילדה ששרה ״שושנים עצובות״ והוא סיפר לי שהוא התרגש ממש ואמר לי שהוא רצה למחוא לי כפיים ואז הוא נזכר שיום הזיכרון ואסור, אבל הוא היה חייב לבוא ולהגיד לי את זה.

יצא לנו לדבר קצת והבנתי שהוא גם מגיע מהעולם של המוזיקה, ועם הזמן הבנתי שהמוזיקה היא מה שנתנה לו את התקווה לשמוח, לחיות ולהיאחז באמונה שבסוף הוא יחלים ויוכל לחיות חיים רגילים. ליחי היה בחור עיוור, שחלה במחלה שפגעה לו בראייה ובמוח והפך להיות נכה. עד המחלה היה חי חיים רגילים, חברתיים ומאושרים. אני זוכרת אותו מאותו הרגע שפגשתי אותו עד הרגע האחרון כבן אדם הכי אופטימי ובעל שמחת חיים שהכרתי, תמיד חייך ותמיד היה בשביל האנשים שהוא אוהב".

אחרי אותה פגישה השניים החליפו טלפונים והיו בקשר: "מאותה הופעה החלפנו פלאפונים, והיינו נפגשים לשיר ולנגן. באחת הפעמים הוא סיפר לי שהוא כתב שיר, הוא הקריא לי אותו וכל כך התרגשתי שפשוט הוצאתי גיטרה והלחנתי לו אותו במקום. באותו היום העלנו את הפזמון של השיר לפייסבוק ובוקר אחרי קיבלתי הודעה מעוזי כץ, מנהל אולפן ההקלטות במרכז הצעירים, שהתנדב להפיק את הסינגל הראשון שלו ללא עלות רק כדי להגשים לליחי את החלום הזה".

לאט לאט הצטרפו עוד אנשים להפוך את החלום של ליחי למציאות: "פתאום עוד אנשים פשוט רצו להצטרף ולהגשים לליחי את החלום. אם זה טל חמדי שצילם, וערך את הקליפ, טל לייבל שעזר ביעוץ מוזיקלי והיה שם להכל ואחרי בערך שנה של עבודה שההקלטות התחילו/ הפסיקו בגלל טיפולים של המחלה של ליחי, זה קרה. השיר יצא לאור וריגש כל כך הרבה אנשים והכי חשוב נתן לליחי הרבה תקווה שבסוף הוא יראה, כמו השם של השיר".

ליחי ז"ל נפטר לפני כשנה, אבל את חלומו הגדול הגשים. היום, ריבק כבר יוצרת מוזיקה משלה אבל מצהירה כמה היתה לליחי משמעות עבורו: ליחי היה משמעותי בכל צעד שלי שעשיתי, והולך איתי עד היום בראש. הוא הפך להיות חבר קרוב שלי וסוג של מלאך שמדבר אליי ברגעים קשים. אני נזכרת באופטימיות שלו ובחיוך שלו ואני יודעת שלא משנה כמה קשה, אני נזכרת איך הוא היה מסתכל על סיטואציות , ומקבלת פרופורציה. למרות כל הגעגועים אני יודעת שהוא חלק בלתי נפרד מהדרך שלי, הוא ומשפחתו המדהימה שאני עדיין בקשר איתם, והוא עד היום סמל ענק לתקווה ואופטימיות לי ולהרבה אנשים".