מגזין

מתוק לה

מגזין3 בדצמבר 2020    10 דקות
1

מורן טביב זדה חלמה להיות קונדיטורית מוערכת. אז היא הלכה על החלום שלה והיום היא נחשבת לאמנית בתחומה, עם שם בינלאומי ומקומות ראשונים בתחרויות. מתוק אחרי האוכל

מתוק לה
צילום: פרטי

אזהרה. את הכתבה הבאה אתם צריכים לקרוא על בטן מלאה, אחרת, אנחנו לא אחראים לכמויות הקלוריות שאתם עלולים לצרוך. תכירו את מורן טביב זדה, צעירה בת 37 מבאר שבע שהפכה לשם דבר בקונדיטוריה, הוכתרה בשבוע שעבר לאלופת הארץ בקינוחי מסעדה ובימים שעוד היה אפשר לטוס, טיילה ברחבי העולם עם הקינוחים. הימור שלנו? בקרוב היא גם תקבל כוכב מישלן משלה.

הסיפור של טביב זדה מתחיל לפני  15 שנה, תקופה בה תחום הקונדיטוריה לא היה מפותח כמו היום. במקום ללכת לפסיכומטרי ולמסלול הרגיל שכולל לימודים באוניברסיטה, טביב זדה רצתה דבר אחד, להגשים את החלום שלה, והחלום שלה היה מתוק במיוחד: “התחום לא היה כזה מפותח בעבר וללכת ללמוד ‘מקצוע’ ולא ללכת לאוניברסיטה היה פחות מקובל. כולם הלכו לאוניברסיטה אבל למזלי ההורים שלי תמיד תמכו בי ואמא שלי תמיד אמרה לי ‘את יכולה להיות מה שתרצי להיות’. אני רציתי להיות קונדיטורית אז עשיתי את זה”.

טביב זדה החלה עם לימודי קונדיטוריה בתדמור והבינה מהר מאוד שהיא צריכה לעבור למרכז כדי להתחיל ולהתמחות: “למדתי קונדיטוריה ואז הבנתי שאני צריכה לעבור למרכז כדי להתחיל התמחויות. התחלתי לעבוד במסעדנות וזה הדבר הראשון שנחשפתי אליו. אחרי שנתיים בתחום הזה התאהבתי בשוקולד, התעייפתי מהמסעדנות כי זה היה קשוח למי שרק סיימה לימודי קונדיטוריה. הגעתי למפעל השוקולד הראשון שלי ושם נחשפתי לשוקולד, התאהבתי בריח, בטקסטורה, זה היה קסם מבחינתי”.

טביב זדה החליטה שהיא רוצה לפתוח עסק משלה: “החלטתי שאני רוצה להיות עצמאית. היום אנשים רצים לפתוח עסק וזה גם מה שאני עשיתי וזו הייתה טעות שלמדתי ממנה. אני לא  ממליצה לרוץ ולפתוח. צריך לשחות בהרבה תחומים שיש בתוך הקונדיטוריה ואז לפתוח עסק קטן”.

צילום: גל בן זאב

טביב זדה החלה למכור מהבית ומהר מאוד הבינה שרוב הלקוחות שלה מגיעים דווקא מבאר שבע, “גרתי במרכז והתחלתי למכור לבאר שבע הייתי עושה את הנסיעות לפה. ואז אמרתי טוב, בואי נחזור לבאר שבע, אם אני מוכרת פה אז אני אהיה פה. כולם אמרו לי להישאר במרכז, אבל הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, שזה חלק מהחלום. באתי לפה והתחלתי למכור קינוחים לבתי קפה. בהתחלה ממש בקטן. התחילה להיות יותר דרישה והבנתי שאני לא עומדת בזה. עבדתי בעוד שתי עבודות רק כדי להחזיק את החלום. לפני 10 שנים ההערכה למקצוע לא היתה גדולה אז רק כדי לתחזק את החלום הייתי חייבת לעבוד בעוד שתי עבודות. משהו בי אמר לי לעשות הכל ולא לעזוב את זה”.

טביב זדה קיבלה הצעה להיות שוקולטיירית  במפעל שוקולד שיקומי בבאר שבע. היא קפצה על ההצעה ועבדה שם במשך 3 וחצי שנים: “קודם כל זו היתה עבודה מדהימה. זו עבודה שמאוד ממלאת אותך. החיבור לאנשים האלה שהם מדהימים זה משהו מיוחד ואני מאוד מתגעגעת לשם. אבל אני בנאדם מאוד יצירתי וכמה שניסיתי להיות שם יצירתית היו תבניות מאוד ברורות. אני לא היצרנית, נפגעי הנפש היו היצרנים, אז זה היה במסגרת מאוד ברורה שזה יהיה אפשרי בשבילם לעשות. אבל אני אחת כזו שצריכה לעשות כמה דברים במקביל אז בכל התקופה למדתי המון, גם בלמידה עצמית. ניגשתי לקורסים שאחד מהם היה לשוקליטייר בינלאומי מוסמך אצל אסטלה. לימים הייתי גם מורה לשוקולד שם”.

טביב זדה החלה ליצור שם לעצמה אבל כנראה שגם היא לא הבינה ששמה יצא מגבולות ישראל, “יום אחד קיבלתי הודעה ממישהי בסוצ’י, הזמנה לכנס המסעדנות העולמי ולהיות שם שף אורח. הגיעו אליי מהאינסטגרם. חשבתי שעובדים עליי. קיבלתי הודעה שהם רוצים לארח אותי ושאני אעביר כיתת אומן וארוחת גאלה של 150 איש. זה היה נשמע לי לא מציאותי, אמרתי מי אני ומאיפה זה הגיע. כשהבנתי שזה אמיתי כמובן שאמרתי כן ופשוט טסתי לשם. העברתי לראשונה כיתת אמן באנגלית וזה היה מדהים. ההערכה שמקבלים בחו”ל זה משהו אחר וזה מצחיק כי יש תחושה שבארץ לא מעריכים אותך עד שמעריכים אותך בחו”ל”.

צילום: מעיין קאופמן

טביב זדה המשיכה ללמוד, בין היתר גם פיסול בשוקולד ואפשר להגיד שכמו שהיא בחרה במקצוע המקצוע בחר בה ושמה הפך למותג, “עם ההתפתחות שלי נהייתה לי טביעת אצבע על הקינוחים שלי, התחילו לזהות מה שלי. זה מדהים בעיניי שמזהים. אמרו לי ‘ראינו את האומנות שלך’ וזה מדהים להגיד שזה אמנות. זה מקסים להגדיר אותי ככה. לראות את זה כמו שאני רואה. זה גם קרה בשלב שישבתי עם מישהו ויצרתי את האני מאמין שלי. כתבתי שאני רואה את עצמי כאומנית, שיש בי ניצוץ של אמנות שלא רואים אותו. אני לא עושה רק אוכל אלא גם אומנות. דברים התחילו להשתנות כשהתחלתי להסתכל אחרת. מחשבה יוצרת מציאות. באני מאמין שלי היה כתוב שתהיה לי הכרה עולמית וככה זה התחיל להתגלגל”.

טביב זדה החלה לעבוד בקבוצת קמפאי ובשנים האחרונות אחראית על הקינוחים במסעדות של הקבוצה, “התחלתי לעבוד בקבוצת קמפאי והחלטתי לשנות את רוב הקינוחים. הפעם החזרה שלי לעולם המסעדנות היתה יותר בשלה ממה שפגשתי בהתחלה. ניתחתי את העניין הזה של קינוח במסעדה, מה התחושה האחרונה שאתה רוצה שתהיה ללקוח. בסוף, אתה תצא עם הזיכרון האחרון מהקינוח. התחלתי להתעמק בזה, עבדתי על יצירת האיזון המושלם ועל כל שרשרת התחושות שאתה יכול לחוות, נימוחות, קראנצ’יות, חם, קר. אני חושבת שבסוף אנשים מחפשים גם את המוכר והנעים וגם משהו שייתן להם קיק ויעורר אותם”.

והקהל הבאר שבעי מוכן לטעמים חדשים?

“אני מלאת אמונה שבבאר שבע כן פתוחים לטעמים. אני גם כל פעם דוחפת קצת יותר בקינוח. כשמביאים משהו בהדרגה זה עובד. הקהל הבאר שבעי נמצא כבר במקום של החיפוש הקולינרי. אבל כן, לגמרי יש אמירה שהקהל הבאר שבעי לא מוכן ואני גם קצת מבינה מאיפה זה מגיע. זה משהו שהיה אבל לא קיים היום. המודעות הקולינרית היא אחרת לגמרי. זה לא קהל של לפני 10 שנים, גם לא של לפני שנה. הם פתוחים לטעמים חדשים”.

איך עושים אמנות במסעדה?

“מבחינה אמנותית חשובה הוויזואליות. אבל אני אומרת שהדבר הכי חשוב זה שיהיה טעים. יש הרבה דברים יפים באינסטגרם, אוכל שמצטלם מאוד יפה אבל לא יהיה הדבר הכי טעים. אני מתחילה מהטעמים תמיד. זה צריך להיות הכי טעים, אין עוררין על זה. אני בונה מהסוף להתחלה, אני יודעת איך אני רוצה שזה ייראה ואז מכניסה את הטעמים פנימה. כשאני בונה מנה אני מושפעת מכל הדברים שיש בסביבה שלי ומכניסה אותם פנימה”.

איך מרגישים שקינוח חוזר?

“אני מרגישה כמו לביאה. אני בודקת ישר מה קרה. אם זה משהו שהיה חסר או לא בוצע טוב, כמובן שאין פה שום ויכוח. הרבה דברים חוזרים על טעם אישי. אני אומרת כל פעם את אותו המשפט, טעים זה עניין של טעם, אם זה לא טעים זה עניין של טעם אישי. אני מבינה לחלוטין. להתבאס שזה לא טעם של מישהו זה צובט בלב אבל זה עניין של טעם. כשאני הולכת למסעדות אני מעט מאוד מחזירה מנות, מתוך הערכה לצד השני”.

חוץ מהעבודה במסעדות טביב זדה המשיכה לבקר עם הקינוחים שלה גם בעולם עם פרויקטים וסדנאות שונות ברחבי הגלובוס כמו סנט פטרסבורג וגרמניה. בגרמניה היא העבירה לא מעט זמן בשנים האחרונות: “לפני כמה שנים השתתפתי בתחרות בישראל ולקחתי מקום שני. העליתי את התמונה של הפסל שפיסלתי שם. ואז מישהי פנתה אליי ושאלה אם אני רוצה להשתתף בקונצרט שוקולד בגרמניה. התחלנו להתכתב והבנתי שהיא זמרת והיא עושה הופעות שכל הנושא הוא שוקולד. יש מטבחון עם שוקלטייר שעושה שוקולד והיא רוצה שאבוא ואפסל. יש 4 הפסקות עם נערות שוקולד שמחלקות שוקולד שאנחנו מכינים. הכל בשוקולד, מפלי שוקולד עוגיות שוקולד, הכל.  עשיתי איתה טור בגרמניה של איזה 6 הופעות בשבועיים. כל הופעה 300-400 איש. הכנתי שני סוגי פרלינים וכמה ימים לפני התחלתי בעבודה מוקדמת על פסל שוקולד. בזמן ההופעה אני מסיימת את הפסל, עוד שוקולטייר מכין את הפרלינים שלו וממתקי השוקולד שלי מחולקים לטעימות.  עשיתי את זה פעמיים והשנה הייתי אמורה לטוס, הכל כבר היה סגור, אבל אז הגיעה הקורונה וסגרו את ברלין. החלטנו שאנחנו עושות את זה לייב באינטרנט, צילמתי את החלקים שלי בישראל והיא צילמה את הקונצרט בגרמניה. ייצרו את השוקולדים שלי לפי מתכון שלי בגרמניה וכל מי שקנה כרטיס קיבל הביתה את השוקולדים. הזמרת אמרה להם מתי להוציא ולאכול. ההופעה הזו היתה סולד אאוט שזה מדהים”.

צילום: פרטי

בשבוע שעבר היא כאמור גרפה פרס נוסף, מקום ראשון בתחרות קינוח המסעדות הטוב בישראל: “הסתבר לי שיש תחרות של נבחרת ישראל שאחד המקצים בתוך התחרות היה קינוחי מסעדה ופיסול. במקרה ראש האגודה הגיע אליי ביום האחרון של ההרשמה ושאל למה לא נרשמתי לתחרות. לא ידעתי שזה קיים ונרשמתי מעכשיו לעכשיו. היה פיסול בשוקולד וגם קינוחי מסעדה והלכתי על קינוחי מסעדה כי זה ה’פאשן’ שלי בשנים האחרוונת. ידעתי מה אני עושה והכל היה לי ברור. הגיע יום התחרות והגעתי ‘מוכנה לקרב’. הכנתי קינוח שלי שנקרא ‘טריפ דו איסט’, שבעבר יצא כקינוח ספיישל במסעדות. זה קינוח שברגע שהכנתי אותו במסעדה זה הקינוח הראשון שאמרתי בלב שלם שזה קינוח של כוכב מישלן. וזה לא משהו שאני אומרת על עצמי.  בגמר היה לנו שעתיים וחצי להכין  3 קינוחים מאפס. זכיתי במקום ראשון. הזכייה נותנת קודם כל כבוד כי היו אגדות בתחום ששפטו. בנוסף, כשתהיה משלחת לאליפות העולם אני אצא איתם”.

הקינוח המנצח trip to the east

למה את לא הולכת לריאליטי ויוצאת עם הבשורה בפריים טיים?

“אני מרגישה שזה לא שייך לי, זה לא שלי, אני לא מחפשת תהילה, זה לא מי שאני. מי שהולך אני בטוחה שייהנה וזה נראה לי חוויה מטריפה אבל אני לא במקום”.

למי היית רוצה להכין קינוח שיטעם את מה שאת מכינה?

“את האמת ששני הסבים שלי לא זכו לטעום והייתי רוצה להכין קינוח, כל אחד לפי מה שהוא אוהב ויטעמו. אני לא חושבת על שמות גדולים או מפורסמים, שיהיה הכי פשוט והכי קרוב”.

אז מה החלום הבא שלך?

“אני חיה את החלום. אני מקווה שהחלום היותר גדול שאני אפיץ לכמה שיותר אנשים”.

 

כתבות נוספות במגזין

0

גם יפה וגם אופה

מאי אלמקייס, רק בת 20 וכבר הספיקה להצטלם לקליפ של הזמר אליעד, לצעוד על המסלול בשבוע האופנה הישראלי ולהיות קונדיטורית מוערכת שמכינה קינוחים למיטב הידוענים, מיהודה לוי ועד עדי הימלבלוי

מגזין14 בינואר 2021    5 דקות
0

כולנו “אנדינט”

הם שרים בהצלחה, הוציאו דיסק אחד והשני בדרך ובקרוב סרט קולנוע בכיכובם עתיד לצאת ב"נטפליקס". הכירו את להקת הילדים "אנדינט" ממרכז הקליטה "חרוב" בבאר שבע

מגזין13 בינואר 2021    5 דקות

כתיבת תגובה

  • דימה
    וואו

    מורן היא קונדיטורית בחסד עליון ויצא לי הכירות קצרה איתה במלון כשהיא בנתה את הקינוחים למסעדה חדשה שנפתחה וכבר שם התאהבתי בטעמים שהיא הביאה איתה אלופה שרק תעלה ותצליח בעזרת השם