אחרי סגר שני, נפתחה לפני כמה שבועות מערכת החינוך בכיתות א-ד. לקראת פתיחת מערכת החינוך בבאר שבע במתווה קפסולות, ובמטרה להרחיב את ימי הלימוד למעל שלושה ימים בשבוע, פנתה סגנית וממלאת מקום ראש העיר ומחזיקת תיק החינוך ד"ר חפצי זוהר אל נשיאת המכללה האקדמית לחינוך קיי בבאר שבע, פרופ' לאה קוזמינסקי, וביקשה לבחון כיצד המכללה יכולה לסייע עם כוח אדם איכותי להוראה, שיענה על בעיית המחסור במורים שנוצר בעקבות מתווה הקפסולות.

"במסגרת הרצון למצוא פתרונות יצירתיים וחדשניים למצב שנוצר, מבחינתי זה היה טבעי לחלוטין לפנות למכללת קיי, משאב חינוכי יוצא דופן בעיר באר שבע", אומרת זוהר. "הגענו למסקנה ששיתוף פעולה עם המכללה ייצור מצב של ווין ווין. מכללת קיי התגייסה מיד, הם הבינו את החשיבות הלאומית שבסיוע למערכת החינוך בימים אלה. אני מודה מכל הלב למכללה על ההתגייסות, הם בחרו בשליחות ומפה ניצור קרקע פוריה לשיתופי פעולה נוספים בין מערכת החינוך לבין האקדמיה".

הסטודנטים שובצו כעוזרי הוראה במשך שלושת השבועות הבאים בבתי הספר היסודיים בבאר שבע. על הלוגיסטיקה המורכבת אמונה ד"ר יהודית סלפטי, ראש תכנית ההכשרה לבית הספר היסודי במכללת קיי. "מבחינה אקדמית, עבור המכללה מדובר בהיערכות מיוחדת שכן הסטודנטים שעובדים בבתי הספר לא יכולים להמשיך בתקופה זו בחלק מלימודיהם האקדמיים הסדירים. על מנת שלא יפסידו חומר, כל ראשי ההתמחויות במכללה נתרמו לסייע: השיעורים מרחוק יצולמו והסטודנטים אף יקבלו השלמות פרטניות".

מכללת קיי. צילום: יחסי ציבור

כך יצא שסטודנטיות להוראה שאמנם מתנסות פעמיים בשבוע בהוראה פרונטלית בבית הספר ולומדות כיצד להתמודד עם אתגרים בכיתה, קפצו למים העמוקים ולמדו לשחות מיד. מסטודנטיות למורות בפועל.

ליאל גבאי (24), סטודנטית שנה ג' בתכנית לחינוך בית ספר יסודי במכללת קיי התנדבה לפרויקט ומלמדת, לראשונה בחייה, את כיתה ג' בבית ספר יצחק נבון בבאר שבע. "אמרו לנו שהיתה פניה מהעירייה ובגלל שיש מחסור גדול במורים ביקשו לדעת אם יוכלו לגייס סטודנטים להוראה ללמד בכיתות. נאמר לנו שזה בהתנדבות ושאנחנו נגיע לחזק את הכיתה בקפסולות. גם נאמר לנו שאנחנו מגיעים ללא עוזרי הוראה ואנחנו נהיה מורים לכל דבר שמחזיקים כיתה. אני הגעתי לכיתה ג' בבית ספר יצחק נבון כמורה לכל דבר. אני עומדת מול הכיתה לבד, מלמדת אותם. בעיני התלמידים אני מורה לכל דבר. הם לא מרגישים שאני סטודנטית או שיש הבדל ביני לבין המחנכת. אני והמחנכת מלמדות במקביל".

ליאל גבאי. צילום: פרטי

גבאי, התנסתה כבר בבתי ספר במסגרת ההתנסות בהוראה במסגרת התואר, אבל מדגישה כי לעמוד מול כיתה, לבדה, זו סיטואציה שונה לחלוטין, "חששתי בהתחלה כי זו סיטואציה מאוד חדשה. אנחנו נחשפות לבתי הספר אבל פה אני לבד. בהתנסות האישית אני נמצאת אני עם מורה, היא איתי בכיתה והיא דמות סמכותית. פה אתה יוצא לשטח. אמרתי שאני אקח את זה בשתי דיים ואני אתייחס לזה כסטאז'. היו קצת חששות ופחדים אבל לאט לאט השתלבתי. זו התרגשות מאוד גדולה, אבל מה שטוב הוא שיש צוות רחב. יש את המחנכת שנותנת מענה. הסגנית של בית הספר שמדברת איתי בכל סוף יום אם היו קשיים, אם היו בעיות. יש את המדריכות הפדגוגיות במכללה שאם יש לי שאלה אז יש לי למי לפנות. כל סוף יום אני מדברת עם המורה ואני מרגישה כמחנכת כיתה".

זה ממש לקפוץ לתוך המים…

"לגמרי. זה לקפוץ למים העמוקים מההתחלה ואנחנו רואות שאנחנו יודעות לשחות. לא פוחדות לטבוע. אני נהנית מזה. זה להגיע לכיתה חדשה שהיא ממש שלך, להכין מערכי שיעור, להתמודד עם מה שקורה בכיתה. את הדמות הסמכותית מולם. את מתמודדת עם הכל"

ההורים יודעים שאת סטודנטית?

"אני חושבת שכן. דיברתי עם אחת האימהות והיא יודעת שאני סטודנטית. זו לא בעיה אלא להפך, אני מכירה את המערכת, אני הגעתי לשם מרצון. אני יכולה בסוף השנה הבאה להיות מחנכת הכיתה אחרי הלימודים".

עכשיו שאת בתוך המערכת, את מבינה יותר את הקשיים של המורים ושל המערכת?

"ללא ספק. אני מגיעה בבוקר אני נמצאת עם קפסולה מסוימת כל היום ואני יכולה להבין את הקשיים שיש למורים וגם להורים, בטח עכשיו עם כל מה שקשור לקורונה".

שמרית אבוקסיס (36) גם היא סטודנטית לשנה ג' במכללת קיי. אבוקסיס החליטה להגיע לחינוך בגיל קצת יותר מאוחר, אבל לא מתחרטת לרגע, "בגיל יותר מאוחר הבנתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו. התחלתי לעבוד כסייעת בגן ילדים ועברתי עם הילד שהייתי איתו לבית ספר. הייתי איתו 4 שנים והבנתי שאני אוהבת את זה, אני נקשרת לילדים. החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. הגעתי מהמקום הכי בטוח ונכון בהחלטה הזו".

שמרית אבוקסיס. צילום: פרטי

אבוקסיס מודה שהיה לא קל לקבל החלטה להתנדב בפרויקט, בכל זאת, היא גם לומדת וגם עובדת, אבל היא הבינה שמצד אחד זו ההתנסות הכי טובה שיכולה להיות לה, ההכנה הכי טובה לקריירה, ומצד שני גם מודה שהרגישה שזה הזמן שלה לתת בחזרה בתקופה בה ישנו צורך בעובדי הוראה, "היו התלבטויות כי זה אומר שאני צריכה לוותר על שיעורים בזמן ההתנדבות ולהשלים אותם, יש לי גם עבודה. זה לא קל. אבל הבנתי שזה יהיה הניסיון הכי טוב שאני אקבל. גם ידעתי שצריך לעזור, שזה הזמן שלנו לתת. המכללה באה לקראתנו מהרגע הראשון של הקורונה עם הסגר והבלגן. הרגשתי שזה משהו שאני חייבת לעשות, שזה חלק מהחובות שלי לתת עזרה שצריך כרגע".

אבוקסיס מתנדבת בכיתה א' בבית ספר באופקים, " אני מחנכת כיתה א'. אני קיבלתי כיתה משלי, מחנכת לכל דבר. אני והמחנכת של הכיתה פיצלנו את המערכת שווה בשווה כדי ששתי הקבוצות ילמדו באותו הקצב".

אבוקסיס מדגישה כי היא מקבלת כלים שלא יכלה לקבל אחרת, "במסגרת התואר יש לנו התנסות בבתי ספר. עם הקורונה הכל היה בזום ולמעשה ממרץ כמעט ולא היתה התנסות מעשית. בסוף, אין כמו להיות בשטח וללמוד. הרגשתי שזו ההזדמנות שלי לבוא ולהתנדב. הבנתי כמה להיות מורה זה משהו אינטנסיבי. את נקשרת לילדים, את מקבלת ביטחון בכיתה שלא היית מקבלת בשום צורה אחרת"

היו חששות?

בוודאי. זה מרגיש כמו ילד בכיתה א'. כשהגעתי ביום הראשון אמרתי איך מתקדמים. אבל זה בא באופן טבעי, אתה מצליח להיות יום שלם בכיתה עם תלמידים, ללמד נושאים אחרים לטפל בבעיות חברתיות, לגעת מכל הכיוונים".

מה הבנת על מערכת החינוך וצוותי ההוראה?

"אני מבינה כמה המורים נותנים מעצמם. הם באמת נותנים את כל כולם. ברור שמי שבחר להיות מורה עשה את זה ממקום של נתינה. הסיפוק שאתה מקבל כשאתה עוזר לילדים, שאתה שם בשבילם הוא ענק. אני רואה בבית ספר, במיוחד עכשיו, שהילדים אבודים וצריך לאפס אותם מחדש. לי זה הרגיש שהמורים סביבם כל הזמן. יש בלי סוף תמיכה וליווי. כולם למען התלמידים".

פרופ' לאה קוזמינסקי, נשיאת מכללת קיי: "למרות שמדובר במערך מורכב מאוד עבור המכללה, הבנו שמדובר במשימת חירום חינוכית לאומית. הקריאה לסיוע נתפסה בעיניי כצו 8 חינוכי. ההירתמות של מכללת קיי לטובת מערכת החינוך בבאר שבע מדגימה את הערך של ערבות  הדדית ובימים כאלו זה הערך החשוב ביותר שנרצה להנחיל לסטודנטים שלנו, המורים לעתיד".