אם תשאלו בברנז'ה הקולינרית, בעיקר באלה שעוסקים בקונדיטוריה על השם מוריאל אוזן וודאי תקבלו אינספור מחמאות אודות "הקונדיטורית מהדרום", בשקט, בשקט, אוזן הפכה לשם דבר בתחום הקונדיטוריה כשאת הכל היא עושה בדרך שהיא רוצה.

מוריאל אוזן אוטוטו נושקת לגיל 50. היא נשואה למיכאל אוזן, אחד מהמייסדים והבעלים של חברת האחים אוזן, אם לארבעה ילדים וכאמור קונדיטורית מוערכת בתחומה. אם לא שמעתם את השם שלה יש לכך סיבה. למוריאל יש את כל האמצעים להפוך לאימפריה, אבל היא מעדיפה את השקט והשלווה, את קונדיטוריית הבוטיק שהקימה בה היא נותנת לכל אחד מהקינוחים שלה יחס אישי.

אוזן גדלה בנתיבות כבת הבכורה בין שלושה ילדים. אחיה נפטר לפני שנים בתאונת דרכים. לאחר שסיימה את בית הספר, הלכה מוריאל ללמוד סיעוד ולאחר 4 שנים סיימה את לימודיה ועבדה במחלקת יולדות בבית החולים סורוקה, "בגיל 19 למדתי סיעוד וסיימתי אחרי 4 שנים את הלימודים. עבדתי בתחום 4,5 שנים. בהתחלה עבדתי במחלקת יולדות ואחרי ששני הילדים נולדו עברתי להיות אחות במרפאה ברנן ופדויים. בין לבין השלמתי תואר שני במנהל ומדיניות ציבורית ואחרי שהילדה השלישית הגיעה כבר היה לי יותר מורכב. יכולתי להרשות לעצמי להישאר בבית ולגדל את הילדים. כשהייתי בבית הקפדתי להעשיר את עצמי, הייתי הולכת לסדנאות שונות, למדתי איפור שנה. גידלתי את הילדים וזה היה אושר והסיפוק הכי גדול לראות אותם גדלים, אבל תמיד היה חסר לי משהו לעצמי שאותו מילאתי בסדנאות".

את הסדנה הראשונה בכל מה שקשור לקולינריה עשתה ב"עושים בישול" בהרצליה, "אני תמיד אזכור את הסדנה הראשונה בעושים בישול עם אורן גירון. אלה היו חמישה מפגשים שבמהלכם המנהלת אמרה לי למה אני לא עושה קורס קונדיטוריה. אני גדלתי בבית עם אמא שהיא בשלנית מעולה. גרתי בבית שכל היום היו בו ריחות של תבשילים והיא הייתה מאוד יצירתית, ממנה ירשתי את היצירתיות, אז היה לי את היסודות. באותה תקופה קונדיטוריה לא היתה מפותחת כמו היום, לא כל אחת הלכה ללמוד והוציאה תעודה של קונדיטורית. זה היה משהו אחר לגמרי". אוזן התייעצה עם בעלה שאמר לה ללכת על זה "מיכאל הוא הבעל הכי מפרגן שיש. כל הזמן נותן לי את הגב לעשות מה שגורם לי לאושר. הוא אמר לי את אחות, את מאפרת, אז תהיי גם קונדיטורית. אני רציתי להעשיר את עצמי אז הלכתי על זה. אבל אני תמיד אומרת שאני לא בחרתי את התחום אלא התחום בחר אותי".

אוזן כאמור הגיעה די במקרה לקונדיטוריה אבל כבר מהרגע הראשון היה ברור שהיא יודעת בדיוק מה היא עושה: "זה לא שחלמתי להיות קונדיטורית אבל בקורס לדוגמה, ראיתי שהבנות לידי יותר מתקשות ואצלי הכל רץ. למדתי טכניקות יותר מסובכות. למדתי המון דברים חדשים שלא ידעתי שקיימים. הלך לי טוב והכל הצליח לי, כולם התלהבו ואז זה הלהיב אותי. סיימתי ללמוד שם ונשארתי עם טעם של עוד, הייתי מאוד רעבה להמשיך ללמוד ולהתפתח. הלכתי להמון סדנאות, למדתי בפריז ולמרות שאפיה זה מדע מדויק, מכל אחד לומדים משהו".

לאט לאט הטעמים והצבעים ממטבחה של אוזן יצאו למרחקים והבקשות לסדנאות אפייה החלו לזרום. אוזן, כמעט כמו כל דבר בחיים, תחילה לא רצתה לצאת עם האפיה החוצה, בצניעותה הסתפקה במה שעשתה לה ולבני ביתה, "גם היה לי קשה לעמוד מול קהל ולהעביר סדנאות. זה מצחיק כי בסוף גם את זה התחלתי בלי להתכוון. אחות של גיסתי אמרה שיש לה 8 בנות והיא רוצה סדנה לראש השנה. היא פשוט קבעה לי סדנה. זו היתה הסדנה הראשונה שלי והן נורא התלהבו".

אוזן החלה לקיים סדנאות שהתמלאו במהירות אחת אחרי השנייה והביקוש רק הלך וגבר כשבמקביל החלה לעשות גם אירועים, "אני פרפקציוניסטית. הכל צריך להיות מושלם מבחינתי. למרות שלמדתי קצת לשחרר אבל זה היה מאוד תובעני ומאוד קשה. לאט לאט הפסקתי עם הסדנאות והיום אני מתמקדת בעיקר באירועים".

אם יש משהו שבולט מאוד אצל אוזן הוא הצניעות ו"הרגליים על הקרקע". מביתה המפואר במושב גילת ניתן היה לשער כי היא תרצה לפרוץ גבולות ו"להסתחבק" עם כל הברנז'ה התל אביבית. אבל כאמור, הקונדיטוריה פגשה בה, ובמקום לנסות להתערבב עם עולם הזוהר התל אביבי היא מעדיפה את האירועים בדרום, במקום להקים אימפריה עם עשרות אירועים בחודש היא מעדיפה את קונדיטוריית הבוטיק. לברור את כמות הלקוחות. אולי זה גם קשור לעובדה שאוזן עובדת לבד. כל קינוח עובר תחת ידיה. היא לא מעסיקה עובדים ומבחינתה מדגישה כי אם יש לה אירוע גדול של 1000 פריטים או יותר, היא תתמקד רק בו, גם אם זה אומר לא לעבוד יותר באותו החודש," אני עובדת לבד לגמרי. אם יש לי אירוע גדול שאני צריכה להכין 2000 יחידות אני לא לוקחת עוד אירועים, אני מתמקדת רק באירוע הזה ועובדת לבד כדי שזה ייצא בדיוק כמו שאני רוצה וחושבת שזה צריך להיות" היא אומרת ומודה, "קשה לי לשחרר. תוך כדי העבודה אני חושבת, עושה דברים אחרים. אין לי תכנית מוגדרת מה אני עושה, אני גם עובדת בזמנים שלי. אני גם מתאמנת הרבה אז אני עוצרת מתי שבא לי וחוזרת מתי שבא לי. אחד היתרונות לעבוד מהבית שזה הזמן שלך".

אבל כבר יצרת את השם שלך בברנז'ה, זה דווקא הזמן שלך לשחרר לא?

"אני אוהבת לעבוד עם הידיים. אני לא מחפשת ליצור את השם שלי. אני עובדת אך ורק בשביל עצמי, בשביל ההנאה שלי, בשביל הכיף שלי. כל אירוע בשבילי זה כאילו אני מכינה לבן שלי. אני לא מתקתקת אירוע, לא מתקתקת את הלקוחות שלי. אני נכנסת לעולם שלי ומאוד נהנית. אני צריכה להנות מהיצירה, בשביל זה אני עושה את זה. כשבנאדם עובד באומנות, ביצירה שלו, ואתה עובד במה שכיף לך אז מה יכול להיות יותר מזה. לפעמים אני הולכת לישון בלילה וכבר מחכה שיגיע הבוקר כדי ליצור ולעבוד. אני לא רוצה ליצור עומס, אני לא רוצה לחץ. אני רוצה לקבוע את הזמן שלי וכל אירוע גדול זה טירוף מבחינתי". אוזן גם מדגישה כי  היא שמה דגש מיוחד על חומרי הגלם: "חומרי  גלם טריים ואיכותיים, חשובים לי מאוד. לדוגמה, אני קונה  אגוזים ואז קולה וטוחנת אותם לבד ומכינה מחיות לבד במקום לקנות מוכן".

קינוחים מרהיבים. מהעבודות של אוזן. צילומים: אנטולי מיכאלו

היום יש "הצפה" בתחום, המון צעירות נכנסות לעולם האפייה. איך את מתמודדת?

"יש לי תשובה חד משמעית. אני לא מתמודדת. אני מפרגנת ושמחה לכל אחד. אני מפרגנת שכל אחד יעשה מה שהוא אוהב. אני באמת מרגישה שזה לא ענייני. אנשים יחליטו ממי הם מזמינים. לכל אחד יש זכות להתפתח ולהגשים את עצמו. לפעמים בנות שמתחילות בתחום כותבות לי שהן רוצות להכין קינוח כמו שלי, שהן יתייגו וייתנו קרדיט. אני לא מנסה להתייפייף אני אומרת להן שיכינו, שזה מחמיא לי, 'את רוצה תתייגי לא רוצה אל תתייגי'. הכל בסדר. גם אם עושים דברים שמזוהים איתי ולא נותנים קרדיט, אומרים לי שזה לא בסדר שלא נותנים קרדיט. אני שמה בצד את כל הרגשות השליליים של המקצוע הזה. אני לא נותנת לזה להרוס את הכיף שלי. אני בשלי. אני כל כך נהנית אז למה להתעסק בזה".

ומה לגבי הרשתות החברתיות. היום הרבה פעמים העין אוכלת…

"זה נכון ואני יודעת שיש בנות עם המון עוקבים. אני יודעת שהצילומים של אחרים אולי יותר טובים. עשיתי קורס פעם והבאתי גם צלם שיצלם את הדברים. זה היה יום כיף אבל אין לי זמן להתעסק בזה. בזמן שאני אשקיע בצילום אני אכין עוד עוגה. זה גם לא תמיד מציאותי, לא תמיד מה שרואים זה מה שקיים באמת. אני יודעת שהאינסטגרם חשוב וחשוב שיהיו עוקבים. אבל לא רציתי לקנות עוקבים רציתי שמי שעוקב אחרי עוקב באמת כי אוהב ומתעניין באוכל ובמה שאני יוצרת. אני יודעת שאני לא יכולה להתחרות בנערות ומה שחשוב לי זה להיות אותנטית".

אוזן כאמור היא אשתו של מיכאל אוזן, אחד המייסדים והבעלים של חברת הבניה ה"אחים אוזן". בוילה מפוארת במושב גילת, אוזן אופה עם כל המכשור המתקדם ביותר. היא לא חשה צורך להתנצל על הממון של המשפחה ומצהירה ששופטים אותה לפי הטעמים ובזכות עצמה "כן אני רוצה להוכיח את עצמי אבל  לא בגלל שאני צריכה להראות שאני פה בזכות עצמי. אני רוצה להגשים את עצמי. כן, בעלי עבד מאוד קשה בשביל להגיע לאן שהגיע והוא נותן לי את הגב לעשות מה שאני רוצה. הוא מפרגן ורוצה שאני אהיה מאושרת, בכל מה שאבחר. אני לא מסתכלת לצדדים, מה אלה אומרים ומה אלה יגידו. אני פשוט לא כזו. גם אמרו לי לא פעם למה אני לא הולכת לטלוויזיה ושיכולים לסדר לי פה ושם. אני אומרת לא. אני פה בזכות הכישורים ולא הקשרים. למה אני צריכה את זה. אני לא חולמת על זה. מבחינתי אני חיה את החלום שלי עכשיו. יש לי ילדים מדהימים, יש לי את הזמן להיות איתם כשהם חוזרים מבית הספר או לתכנן את החתונה של הבן. יש לי את הבעל הכי מפרגן בעולם. מה אני צריכה יותר מזה?"

אבל להגיע לטלוויזיה, לאיזו תכנית בישול זה לא משהו שירגש אותך?

"את האמת, לא ממש. זה לא מעניין אותי. הרבה שואלים אותי את זה. אני לא מחפשת שיכירו אותי. אני גם יודעת שזה יבוא על חשבון משהו אחר. אתה לא יכול לעשות אירועים, ליצור לעצמך אימפריה ולא לוותר על משהו. אני לא רוצה לוותר. היום ברוך השם יש לי אמצעים, אבל גם אם לא היה, גם בתחילת הדרך הסתפקתי במה שיש. אני אוהבת את מה שיש לי. פעם הזמינו אותי לתוכנית בוקר. הייתי צריכה להכין שולחן קינוחים שלם, לעבוד כל הלילה ולהגיע לאולפן ב6 בבוקר. בשביל מה? בשביל כמה דקות בטלוויזיה"

אוזן משדרת שלווה. מבחינתה היא מעדיפה את הבוטיק על האימפריה, היא מעדיפה את היום השלו מאשר את הרדיפה אחרי הדבר הבא. היא מדגישה כי לפעמים, מרוב שרודפים אחרי משהו, לא עוצרים להנות ממה שיש, "יש לי את השלווה שלי. אני לא מבינה את אלה שלא מספיקים לרדוף, שלא עוצרים ונהנים ממה שיש להם. אני רוצה את השלווה שלי. למה אני צריכה להסתכל על הצדדים, טוב לי, מה חסר לי. זו אני. אני לא משחקת משחק. בסוף הבית והכל זה תפאורה. זה כיף, זה יפה וטוב ואני מודה לאלוהים על כמה מה שיש לנו, אבל זה אמצעי ולא מטרה. המשפחה שלי חשובה יותר. זו אני", היא אומרת ומדגישה כי מעולם לא היה בה הצורך להראות את מה שיש לה, "בעבר היתה מישהי שאמרה שהיא עושה תכנית על נשים מצליחות מהדרום. הגיעה אליי הביתה והתחילה לשוחח איתי. לאט לאט הבנתי שזו תוכנית שעוסקת במעמד וכסף, אז סירבתי. אני לא כזו. זה רחוק ממני. אם ירצו אותי בתוכנית בישול בגללי, בגלל שטעמו, ראו את מה שאני עושה אז אני אשמח. שישפטו אותי במבחן הטעם לא במבחן הכסף".