מגזין

אהבה בימי קורונה

מגזין6 באוגוסט 2020    11 דקות
0

לכבוד יום האהבה, ט"ו באב, חמישה זוגות עצמאיים או עובדים באותו המקצוע מדברים על הזוגיות בימי הקורונה, על הקושי הכלכלי, העבודה שנעצרה בבת אחת וגם מה משבר כזה מביא איתו לזוגיות

אהבה בימי קורונה

שנים עבדו מסביב לשעון, ואז הגיעה הקורונה והכל נפסק ברגע. לכבוד יום האהבה החלטנו לבדוק מה הקורונה עשתה לזוגות שעובדים באותו המצקוע או לזוגות עצמאיים. כתבה ראשונה בסדרה

אדוה שלהבת ברזילי  צלמת ובעלת סטודיו בוטיקה  וטמיר ברזילי בעל משרד לאדריכלות ופיקוח

איך הכרתם?

טמיר: “הכרנו ב’אינשטיין’ ואיך שהכרנו שנינו שמנו לב לקאנט המיוחד של הבר, וישר התחלנו לדבר על עולם העיצוב, אדוה למדה עיצוב פנים בתל אביב ואני בדיוק עמדתי להתחיל את לימודי האדריכלות ב’ספיר’. תמיד היתה בי התשוקה ליצירה וגם את הסימפטיה למקצועות ריאליים, בחרתי ללמוד תואר בהנדסה ובמהלך השנה הראשונה הרגשתי שמשהו חסר לי, אמא שלי הפילה לי את האסימון, ואמרה לי: ‘תבחר לעשות משהו שאתה באמת אוהב’. מצאתי באדריכלות את השילוב המנצח”.

אדוה: “מגיל צעיר מאוד אני עם מצלמה ביד, גרתי במרכז, למדתי עיצוב פנים בהתחלה וסיימתי אבל לא הרגיש לי שזה זה. וכאשר הכרתי את טמיר נפתחה הזדמנות ללמוד משהו ב’ספיר’. וכששמעתי שיש מגמת צילום טובה שם, נרשמתי ומהיום הראשון הבנתי שזה לא רק התחביב אלא המקצוע שלי”

כמה זה קשה לנהל משק בית כששניכם עצמאיים?

טמיר: “בתחילת הדרך זה היה מלווה בחששות, אך ככל שעבר הזמן העסקים התבססו ופוגגו את החששות. נכון להיום אנחנו רואים את ניהול משק הבית כחוויה שמאפשרת לנו לשלוט בזמן שלנו בזכות ששנינו עצמאיים”.

אדוה: “זה הכי כיף בעולם ששנינו עוסקים בעולם של יצירה ואומנות, מפרים אחד את השנייה ברעיונות והתייעצויות, וגם לא פעם טמיר עזר בבניית תפאורות שונות, ואני נתתי את הטון בבתים שנבנים. אנחנו מדברים הרבה אחד עם השנייה על העסקים מהצד הלוגיסטי שלהם, מתייעצים ועוזרים ככל האפשר. עם זאת כל אחד האחראי והמנהל של העסק שלו”.

איך עברתם את תקופת הגל הראשון. בכל זאת, הרבה זמן בלי עבודה?

אדוה: “בהתחלה היינו בשוק כמו כולם, ביטולים ודחיות, פגישות לא פרונטליות יותר וירטואליות, מסכות בפגישות כאשר שני העסקים שלנו מאוד אישיים, והריחוק החברתי בהחלט לא דבר פשוט לעסקים כמו שלנו.  את שיגרת היום יום העברנו בעבודה על קידום פרויקטים קיימים שבתהליך. אם זה עריכות או שרטוטים. ולשמחתנו נוצר באופן טבעי וגם הכרחי זמן איכות משפחתי עם הבנות”.

ואיך היה לעבור מלהיות מחוץ לבית רוב הזמן ללהיות יחד 24/7?

אדוה: “למעשה אנחנו מבלים הרבה יחד, בתוך הבית. שנינו עובדים מאותו חדר עבודה גם בלי קשר לקורונה כך שהתרגלנו למוזיקה אחד של השנייה כבר ממזמן. מה שכן, בעקבות הקורונה נולדו סדנאות צילום לבני נוער שאני מעבירה שהגיעו גם כתוצאה מהמצב וגם מהזמן הארוך שהיה לנו יחד לחשוב לאיזה אפיקים נוספים אפשר להתפתח”.

צילום: יגאל שלהבת

 

עידן אבישר מנכ”ל עמותת בת-דור ולהקת המחול קמע, איילת בראל אבישר מנכ”לית תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע.

נשואים משנת 2011 הורים ליאיר ועומר

איך הכרתם?

עידן: “ההכרות הראשונית הייתה עוד באודישנים לבית הספר למשחק בשנת 2006 . שנינו התחלנו לימודים בגודמן ביה”ס למשחק בבאר שבע. ההכרות העמוקה יותר החלה בעקבות ‘קופסאות האוכל של נעמי’ שהייתי מביא איתי ללימודים. איילת הייתה מצטרפת לארוחות וכך התחלנו לדבר ולהכיר יותר. כבר בשנה ב’ של הלימודים התחלנו לצאת והתפתח קשר רומנטי. במסגרת הלימודים והכיתה הקטנה היה מאוד מאתגר לשמור על הזוגיות אבל ללא ספק צלחנו אותה יפה ומחוזקים”.

איילת: “תדייק. הכרנו באודישן לסמינר הקיבוצים. עידן הגיע כולו שמח וטוב לב מהטיול הגדול, אני כבר חייתי כמה שנים בתל אביב והייתי לחוצה בטירוף, והוא היה נחמד וניסה לעודד אותי ואני הייתי לא נחמדה כל כך….נפגשנו שוב באודישן לגודמן, ושם כבר התנהגתי יותר יפה. התחלנו להתקרב יותר, אחרי שהשתבצנו לעבוד יחד על סצנה, והתנדבתי בשמחה להגיע אליו, כי הוא גר אצל ההורים ולפי קופסאות האוכל הנדיבות ידעתי שיהיה מפנק. אני גרתי לבד, ואוכל ביתי היה שיא הפינוק בשבילי. עד היום אני חולה על האוכל של אמא שלו, ועל כל המשפחה המדהימה”.

שניכם עובדים בעולם הבמה. זה מקשה או מקל על הזוגיות? נותנים טיפים אחד לשני?

עידן: “יש חסרון לעבודה באותו התחום מפני שלעיתים שנינו צריכים להיות בהתחייבויות, באירועי ערב כאלה ואחרים, ולא ניתן לחלק את הטיפול בילדים אלא להשתמש בבייביסיטרים, סבתא וכו’. ברמת הזוגיות הדבר מעודד את השיח בבית על תחומי עניין משותפים, עזרה אחד לשני, כמובן עד גבול מסוים. מצד שני, לעיתים העבודה והחיים מתערבבים ונוצרת תחושה ששנינו בעבודה כל הזמן אז משתדלים לסמן לנו זמן לעצמנו, התנתקות, אחת לתקופה”.

איילת: “אני חושבת שהלכתי לתחום של ניהול בעקבות עידן. העבודה לצידו בפרינג’ והאמון שהוא נתן בי וביכולות שלי, גרם לי להאמין שאני יכולה לעשות את זה. אם הוא לא היה מהתחום – אולי לא הייתי סומכת על הדעה שלו. אין ספק שהעובדה ששנינו מאותו עולם, מאפשרת לנו להתייעץ יותר, ולחלוק יותר חוויות מהעבודה, אבל יש גבולות ובאופן אישי אני משתדלת כמה שפחות להביא עבודה הביתה. בסוף אנחנו אנשים שונים, עם תפיסות שונות, ומקבלים החלטות עצמאיות ושונות אחד מהשנייה”.

הקורונה פגעה בשניכם כי סגרו את התרבות. כמה זה קשה לבית ששני ההורים הם בעולם התרבות.

עידן: “המתח בבית גדול, התרבות חטפה וחוטפת מכות קשות מיום ליום. לא ברור לאן כל זה הולך, יש תחושה שפשוט מנסים לדלל ולצמצם את התרבות בישראל ולא רק בשל הקורונה. הדריכות של כל אחד מאיתנו בשמירה על העמותה אותה הוא מנהל מורגש”.

איילת: “בתקופת הסגר, זה היה מאד עמוס. שנינו המשכנו לעבוד, והיינו צריכים לעשות ‘תורות’. כל יום אחד אחר נשאר עם הילדים והשני יצא למשרד. גם עכשיו אנחנו פועלים בתוך חוסר ודאות עצום. גם הפתרון שיש כרגע לסל תרבות, הוא זמני עד סוף 2020, ולא ידוע איך נוכל בכלל להריץ הצגות כשאין מתווה ברור לפתיחת הלימודים. משתדלים מאד להשאיר את העבודה בעבודה, אבל זה לא תמיד מתאפשר. ביום שישי האחרון, עידן נשאר עם הילדים ועליתי לצפון להפגין מול הבית של שר החינוך, עם המנהלים האמנותיים של התיאטרון, עם שחקנים וקולגות”.

מה עושים בזמן הזה שאולמות התרבות סגורים?

עידן: “מנסים להמציא את עצמנו מחדש עם המגבלות התקציביות הקיימות. עושים סדר באדמיניסטרציה שיש ועובדים חזק על גיוס תרומות, שגם כאן הקורונה השאירה חלק מהתורמים בסימן שאלה גדול על המשך תמיכה”.

איילת: “בתיאטרון לילדים ולנוער עשינו ממש מהפכה. שינינו את התוכנית האמנותית כך שיהיו לנו הצגות קטנות שיכולות לעלות בכל חלל, מול קהל מצומצם. הפכנו את התקציב, צמצמנו פעילות למינימום, וגם אנחנו מחפשים דרכים להעביר את ההצגות לוידאו באיכות גבוהה, שתעביר את חווית המדיום הבימתי ככל שאפשר. זה לא פשוט. זה יקר וכמובן שתקציב הוא בעיה ברמה היומיומית”.

רעות גיל אטיאס שחקנית בתיאטרון הפרינג’ ובתיאטרון הילדים והנוער ומורה לתיאטרון, אורן אטיאס שחקן בתיאטרון הפרינג’ ומורה בתיאטרון באר שבע, בגודמן ובמאי.

נשואים שלוש שנים.

איך הכרתם?

אורן: למדנו באותו בית ספר למשחק בהפרש של 7 שנים. אני באתי לראות הצגה, ראיתי את רעות ומשם התגלגלו העניינים”.

רעות: “הוא רדף אחריי ועשיתי לו חיים קשים. כשסיימתי ללמוד התחלנו לצאת. שמעתי עליו כי הוא היה מורה והיה מגיע לראות הצגות אבל לא היה לנו קשר במהלך השנים. לא חששתי שיהיה לי בן זוג מאותו המקצוע. דווקא ההפך. היה לנו הרבה על מה לדבר. אני סיימתי והוא היה ותיק בעולם הזה. גם בתיאטרון כשחקן וגם כמורה אז היה לי מנטור אישי וזה היה מאוד נעים להיות בתוך השיח”.

כמה זה קשה לנהל זוגיות כששניכם באותו המקצוע?

אורן: “אני חושב שיש קשיים כמו בכל זוגיות. אני רואה את היתרונות יותר מהחסרונות, את זה שיש לנו דברים משותפים, שאנחנו יכולים לחלוק את הדעה המקצועית, לתת ביקורת מקצועית ממישהו שהוא כנה, שלא רק יגיד לך כמה זה טוב כדי שיהיה נעים, או דברים רעים מצרות עין”.

רעות: “אני מבינה ומכירה את הסטיגמה ששני אנשים שחיים באותו הבית לא יכולים לעבוד באותה עבודה. זה דווקא מועיל. אתה חוזר הביתה מיום מסוים, שלפעמים הרבה אנשים מחוץ למקצוע לא ממש מבינים את מה שאתה חווה במהלך היום וכשיש לך בן זוג מאותו התחום הוא יודע מה חווית והרבה יותר נוח לך לשתף. אין תחרות בינינו. בסוף הכסף מגיע לאותו החשבון”.

איך מתנהלים כששניכם ללא עבודה?

אורן : זה לא פשוט. מה15.3 אין הצגות ומופעים בכלל, מלבד איזה שבוע שנפתח ושוב סגרו אותנו. ממרץ אנחנו בקושי עובדים, יש איזה מענקים זעומים שהמדינה העבירה שזה גם משהו אבל לא מספיק. יש את ההורים שעוזרים, ולמזלנו שמרנו לימים קשים. לעומת חברים שלנו שזורקים אותם מהדירות ומעקלים חשבונות, שמנו לנו כסף בצד. אבל גם העתודות ייגמרו”

רעות: “ידענו לשמור לימים שאולי לא יהיו תפקידים, כי אנחנו במקצוע הזה ולומדים מה זה להיות עצמאים בתוך עולם כזה קשה. אבל לא ציפינו לקושי כזה. אנחנו זוג צעיר עם ילדה בת שנתיים ועוד אחד בדרך אז אנחנו בסימני שאלה”.

אז מה עושים?

אורן : “כמו הרבה שחקנים מחפשים פתרונות, אם זה להעביר שיעורי אלתור מקוונים, לעבוד בעבודות זמניות אחרות. אני לא אתבייש לעבוד בכל מה שאצטרך. להחליף מקצוע זו לא אופציה מבחינתנו. אני אולי אופטימי אבל אני מאמין שהדברים יחזרו ויבינו שאי אפשר בלי תרבות”.

פתאום אתם הרבה זמן ביחד. זה תורם או מקשה על הזוגיות?

רעות: “אנחנו זוג טוב. אני יכולה לומר שזה תרם לנו למשפחה. אנחנו שני אנשים שעובדים מאוד קשה בימים שאפשר לעבוד. אנחנו יכולים מהבוקר מוקדם מאוד עד מאוחר בלילה. לפעמים לא רואים אחד את השני ובטח לא את הילדה. אז דווקא התקופה הזו כשזה עוד היה סביר, ידענו לנצל את זה ולהנות מהביחד הזה כי זה משהו שכמעט לא היה לנו. למרות שאנחנו רואים אחד את השני בעבודה. אבל היום זה כבר עבר את הגבול”

אורן: “לימדנו את הילדה ללכת. שמנו אותה במיטה חדשה. ניקינו את החצר, סידרנו את הארונות. התחדדו כישורי הבישול שלנו וראינו מלא נטפליקס, צרכנו תרבות”.

אנדרי מנהל במה ונגן טרומבון ואנה נגנית כינור בסינפונייטה הישראלית באר שבע

נשואים 29 שנים

איך הכרתם?

אנה: “הכרנו ברוסיה באקדמיה למוזיקה. עלינו לארץ בשנת 93 ומאז גרים בבאר שבע. אנחנו זוג לא נורמלי. אנחנו אוהבים לעשות הכל ביחד, גם לנוח וגם לעבוד. לעבוד ביחד זה לא קשה, אפילו מהנה.  נותנים טיפים וביקורת על העבודה אחד של השנייה, ובגלל הקשר שיש בינינו כל ביקורת מתקבלת באהבה ובקבלה”.

איך הקורונה השפיעה עליכם?

אנדרי: “המצב של הקורונה כרגע לא מפריע לנו כי כרגע אנחנו בחופשה השנתית של התזמורת, כמו בכל שנה. בכל שנה בחודש אוגוסט אנחנו יוצאים לחופשת קיץ מרוכזת. כי בתקופה רגילה, העונה של הסינפונייטה מסתיימת בחודשים יוני יולי ואז אנחנו מתחילים חזרות לעונה הבאה כבר בספטמבר”. אנחנו מקווים לחזור לבית השני שלנו, חדר החזרות של הסינפונייטה כבר בחודש ספטמבר”.

העובדה שישבתם בבית כל כך הרבה זמן בלי עבודה השפיעה על הזוגיות?

“האמת, נהנינו להיות בבית אחד עם השנייה, נהנינו מהחופש. אומנם המצב מפחיד ולא פשוט אבל אנחנו אופטימיים ומאמינים שהמצב ישתפר ונחזור לשגרה. בזמן הזה פתחנו ערוץ בישול ביוטיוב, הוא פעיל כבר שלושה חודשים ויש לו כמעט 1400 מנויים”.

 

 

כתבות נוספות במגזין

0

אנשי השנה הבאה

ברפואה, בספורט, בקהילה, במוזיקה וברשת. אלה האנשים שיעשו לנו את השנה הקרובה

מגזין25 בספטמבר 2020    11 דקות
0

מרדכי הצדיק

בתוך מספר שנים מפטירת אביו, הרב יוסף שריקי זצוק"ל, הצליח בנו וממשיך דרכו, הרב מרדכי שריקי שליט"א, להפוך לרבם של המוני בית ישראל, פשוטי עם ושועי המדינה. בראיון בלעדי לעיתון "שבע", מספר הרב שריקי הבן לראשונה, בין היתר, על 2 החלומות עם אביו ששינו את חייו

מגזין24 בספטמבר 2020    13 דקות

כתיבת תגובה