מגזין

אין כסף אפילו למסכות…

מגזין30 ביולי 2020    7 דקות
2

יוסי גלר וחבריו מחלקים כבר יותר מ-20 שנה לחם ודברי מאפה לכ-500 משפחות בבאר שבע. בחודשים האחרונים ובעקבות הקורונה, הם נאלצים להוסיף לחלוקה משפחות נזקקות רבות נוספות, שצריכות גם מוצרי יסוד כמו שמן וסוכר, ואפילו מסכות להגנה מהידבקות, "אנשים באים היום עם ראש מורם וכבוד עצמי גבוה, כדי לקבל את התרומות, לצערי כל אחד יכול להגיע למצב כזה", אומר גלר. הפנים של המצוקה הכלכלית

אין כסף אפילו למסכות…
צילום: פרטי

חלוקת הלחם ודברי המאפה של יוסי גלר וחבריו למאות משפחות נזקקות בבאר שבע מתרחבת, בימים אלה של התפשטותו המחודשת של נגיף הקורונה וההגבלות הקשות גם במשק בבירת הנגב, וכוללת כיום גם העברת מצרכי יסוד כמו שמן וסוכר, ואפילו מסכות פנים ואף.

גלר, עובד העירייה הידוע, מספר לעיתון "שבע": "חבריי ואני מחלקים כל יום, כבר יותר מ-2 עשורים, לחם ודברי מאפה לכ-500 משפחות נזקקות בעיר. כל יום, אני קם ב-4 וחצי בבוקר, אוסף את המוצרים מהמאפיות, ומחלק אותם, חלק בבוקר וחלק בערב לאחר סיום העבודה שלי. החלוקה נעשית בכל מרכזי הקליטה בבאר שבע, בנקודה ברחוב בר גיורא, ב-4 הוסטלים רבי קומות ובמקלטי חירום של ילדים. יש לי חניכים תורנים, שמחלקים את מה שאני מביא במרכז הקליטה 'אלטשול' וברחובות מבצע יואב ויד ושם. ואני מחלק אישית לחם ודברי מאפה ל-44 משפחות ברחוב בר גיורא, במרכזי הקליטה 'נורית' ו'קלישר' ו'חרוב' ובמקלטי חירום".

לפי מה שאתה אומר, את רוב החלוקה אתה עושה בעצמך…

"הארת את עיניי עכשיו; באמת לא הבנתי שאני מחלק פיזית את הרוב בעצמי. חשוב לציין, שאני אומנם מחלק כל יום, אבל כל משפחה מקבלת לחם ודברי מאפה בין פעם לפעמיים בשבוע, ואני מביא בכל פעם כמות של מוצרים שתספיק למשפחות עד הפעם הבאה".

ואיך משיגים את כל הלחם והמאפים? גלר משתף: "מסתבר שיש הרבה אנשים נחמדים וטובי לב בכל המאפיות בעיר, שאפילו מתקשרים אליי ואומרים: 'גלר, תבוא תיקח'. הם כמובן רוצים לדעת לאן כל זה מגיע ומי מקבל את המוצרים, ואני מאפשר להם לראות את הכל ישירות אונליין, ולא מסתתר מאחורי המושג 'צנעת הפרט'; 'תעבירי לי, אעביר להם'? זה לא עובד ככה. אני גם מקבל מדי פעם מקייטרינג מוצרים אחרים: סוכר, תבלינים וכדומה. בנוסף, בתקופה האחרונה, מתארגנים מתנדבים שפועלים עצמאית בעיר, ומתקשרים אליי ומבקשים לקנות סלי מזון למשפחות נזקקות. ואז, אני מחבר אותם למשפחות. גם פה אין מסך שמסתיר, והכל נעשה בצורה ישירה ואונליין, כולל הבית הפתוח שלי בימי שישי; אשתי אורלי עם כל הבישולים וההכנות לשבת, מכינה עוד 22 מנות שהיא בעצמה מחלקת; אנשים מגיעים אלינו הביתה, ולוקחים את המנות שאורלי מבשלת, ממש נכנסים אליי לבית. לפעמים, עם כל הלחץ, האוכל שלנו קצת נשרף, ובשולחן השבת בשישי בערב אני מסתכל עליה, וצוחק. כולם רואים את האמת, שאין פה מה להסתיר, ושאנחנו לא מסתירים שום דבר. נותני התרומות אוהבים את האנשים שלא מסתירים מהם כלום והכל גלוי אצלם, כי מטבע הדברים הם רוצים לדעת לאן תרמו את הכסף".

הטנדר של גלר

 

ובתקופת הקורונה המצוקה גדלה מאוד, לא?

"בטח, בחודשים האחרונים יש עלייה דרסטית במצוקה, וזה כבר ממש לא רק מה שאני מחלק בשוטף; אנשים מחפשים את מוצרי היסוד באופן כללי, לא רק לחם ומוצרי מאפה: קפה, מרק עוף, שמן, סוכר, רסק עגבניות, טונה, תה. פעם, הם לא היו צריכים את זה, אבל עכשיו פשוט אין כסף. יתרה מזאת, אני קונה מכספי הפרטי שלי מסכות, ומחלק להם בבוקר יחד עם הלחם ויתר המוצרים, כי אין להם כסף אפילו לקנות מסכות, וזה למרות שבמצבי הבריאותי אני צריך להיזהר שבעתיים. כל זה בגלל הקורונה, חד וחלק. אלה לא אנשים שהיו נזקקים קודם, אלא תושבים שחיו ו'התגלגלו' איכשהו; מצבם לא היה בשחקים כמו שאומרים, אבל הם 'התגלגלו' והסתדרו, ועכשיו פתאום הם נפלו לצערי לנזקקות. חלק מהם לא עובדים כי הם פוטרו, וחלק אחר עובדים בשכר זעום שלא מספיק להם לכסות את המשכנתא, המים, החשמל ודברים מינימליים לילדים".

לצורך הרחבת החלוקה הזאת זקוקים גלר וחבריו לתרומות: "אני גם מנסה לגייס חברים אישיים שלי, שיקנו בעצמם סלי מזון, וייקחו אותם למשפחות הרלוונטיות. תמיד אשמח מאוד לצרף עוד משפחות, שיכולות לרכוש סלי אוכל למשפחות הנזקקות, כי זה הדבר החשוב ביותר, יותר חשוב מכל דבר אחר. אגב, גם לתורמים הרגילים שלי קשה היום, ולכן הכמות של המוצרים מהמאפיות ירדה לעומת התקופה שלפני הקורונה".

ואיך אתה מסתדר עם זה?

"פשוט, נותנים כמה שאפשר. המאפיות גם צמצמו את שעות הפעילות שלהן, וחלקן הגדול לא פותחות יותר במוצאי שבת. אני מדבר ביידיש עם אלוהים ב-4 וחצי בבוקר, והדברים איכשהו מסתדרים; דבר אחד אני יודע, שאני פותח את הדלתות של האוטו, וברוך השם המוצרים לא נגמרים, ויש מספיק לכולם. אשרי המאמין, תרתי משמע"…

לגלר יש חולשה מיוחדת לילדים ממשפחות נזקקות: "תראה, אני יכול להגיד לאנשים מבוגרים: 'אין לי, אני אביא מחר', אבל כשיוצאים אליי ילדים צעירים מאוד, בגיל 8, 10, 12, אני רוצה למות, ואין לי תשובות בשבילם, קשה לי מאוד לראות אותם. אני מסתכל עליהם, ורואה את הנכדים שלי. לכן, כשאני מגיע לנקודות החלוקה, אני קודם כל מתחיל עם הילדים, לא עם המבוגרים, אלא הילדים הכי צעירים שיש, כי קשה לי לראות אותם עומדים שם, וכל פעם כמו שאמרתי זה מזכיר לי, להבדיל, את הנכדים שלי".

מה אתה אומר למי שטוענים שאתה וחבריך מחליפים בעצם את מוסדות הרווחה, שצריכים לטפל הרבה יותר בטוב בעניים, ושאתם בעצם מנציחים את הרעב והמצוקה?

"אחרי 2 עשורים ויותר של עבודה יומיומית בשטח, הרעב הוא כבר לא גימיק. צר לי באופן אישי שהשר הנגבי לדוגמה אמר את מה שאמר. אנחנו לא מנציחים את העוני; משרדי הממשלה לדורותיהם נרדמים בשמירה, ולא מתקצבים את המשפחות הנזקקות בצורה נורמטיבית, ולכן לצערי אותן משפחות יהיו תמיד סמוכות על השולחנות של אנשים שעוזרים להם, כמוני וכמו עמותות למיניהן. אם הייתה באה הממשלה לדורותיה ומקצה יותר תקציבים לרווחה, למשל גיפט קארד שאתה יכול לקנות איתו מוצרים פעם בחודש או בשבוע, אז המעמסה הזו הייתה יורדת מתורמים וממתנדבים כמוני. כיום, אנשים כבר לא מתביישים לבוא ולקחת עוגות, חד וחלק. מי שאומר שאנשים מתביישים לקבל, מחפש גימיק; אנשים באים היום עם ראש מורם וכבוד עצמי גבוה, כדי לקבל את התרומות, כי לצערי כל אחד יכול להגיע למצב כזה, ואפילו אני חלילה יכולתי להיות נזקק לתרומות. לכן, צריך לכבד את האנשים הנזקקים, ולדעת שאין בזה כיום פחיתות כבוד או משהו כזה".

והוא מוסיף: "הייתי שמח לחבור לכל גורם שהוא, שיכול לתרום כל דבר שהוא למען הנזקקים בבאר שבע. חוץ מזה, הייתי גם שמח לצרף אליי את האנשים שיכולים לתרום, כדי שיראו שלמטבע יש שני צדדים: התורמים בצד אחד והנתרמים בצד השני. תמיד אני שמח לעזור ליותר אנשים, אבל זה תלוי בכמות התורמים ובגובה התרומות".

בוא נסיים ברוח חיובית; האם יש, ממה שאתה רואה כל יום בשטח, איזושהי תקווה שהמצב ישתפר בעתיד הלא רחוק מדיי?

"הכל יכול להיות, אבל רק כשהמצב יסתדר במשק. זה לא שאנשים רוצים להישאר במצב הזה של נזקקות; הם רוצים לחזור למצב הנורמטיבי, גם מי שהיה לו קשה לפני הקורונה וגם מי שלא היה לו קשה קודם לכן. אולם, המצב כרגע לא מעודד וגם התחזיות של הכלכלנים והמומחים. ובכל זאת, נקווה לטוב, במהרה בימינו, אמן".

לסיום, גלר מבקש דרכנו סיוע בגיוס תורמים ומתנדבים, וכן פרוייקטור לארגון חלוקת פירות וירקות בסופי שבוע.  לפרטים: 053-2225555

 

כיתובים:

"אנחנו לא מנציחים את העוני". מימין, גלר | צילום: באדיבות יוסי גלר

לא רק לחם. הטנדר של גלר וחבריו | צילום: באדיבות יוסי גלר

 

**

 

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה

  • מ
    כל הכבוד

    אלוף עולם 👍🌷🥇

  • שמעון
    מאחל לכם את כל הטוב שבעולם

    כל הכבוד יישר כח