מגזין

לבחור נכון

מגזין23 ביולי 2020    11 דקות
1

טל דדון הוא אחד ממעצבי השיער המוכרים בישראל. אחרי עשור בתל אביב ובחסות הקורונה, דדון חזר הביתה, התאהב בשקט ולא רוצה לחזור> בראיון הוא מספר על ילדותו במשפחת אומנה, היציאה מהארון והבת איתה הוא רוצה לחזק את הקשר

לבחור נכון
צילומים: מישל אמזלג

טל דדון הוא אחד ממעצבי השיער היותר מוכרים בדרום כשאינספור כלות עברו תחת ידיו. בעשור האחרון דדון הפנה את רוב תשומת ליבו לתל אביב. הוא היה אחראי על עיצוב השיער בהפקות הכי גדולות בטלוויזיה, כל השמות הגדולים בתעשייה הגיעו אליו ונראה שהוא נגע בפסגה. אבל אז הגיעה הקורונה ודדון נאלץ לחזור ולגור עם אחותו בעומר. אז הוא הבין שהקורונה היתה בדיוק ההפסקה שהוא היה צריך ובדיוק הזמן להוריד רגל מהגז.
דדון (44) גרוש ואבא לילדה בת 22. הוא כבר יותר משני עשורים בתחום בו חווה כמעט כל דבר: "בגיל 21 כבר הייתי מאוד מוכר בבאר שבע, ברמה של 5,6 כלות ביום", הוא נזכר. "בגיל 24 היתה לי את מספרת 'קווים'. 12 עובדים, 3 קומות, כל באר שבע היו אצלי. תקופה טובה. אבל לא הרגשתי שאני במקום שלי, הרגשתי שאני לא מסופק מקצועית, הרגשתי שאני צריך לגעת בפרונט. הגשתי מועמדות לסוכנות שמייצגת מעצבי שיער, הייתי שם באודישנים ואחרי שנה חתמתי בסוכנות ומכרתי את העסק".

כדי להבין את סיפורו של דדון צריכים ללכת אחורה, לילדותו. לא הרבה יודעים אבל דדון בגיל צעיר עבר למשפחת אומנה שם התחנך עד לנערותו: "בכתה ג' עברתי למשפחת אומנה. היו כמה בעיות בבית וההורים שלי רצו להרחיק אותנו מבעיות. בהתחלה היינו בדימונה בשנה הראשונה, אחרי זה בעמק חפר. עד גיל 16 הייתי במשפחת אומנה אבל זה לא נוצץ כמו שחושבים, זו לא היתה משפחה טובה. בדיעבד, זה לא היה נכון לגדול איך שגדלתי. היו פערים גדולים בינינו לבין הילדים שלהם הביולוגיים, אם זה בחדרים, באוכל, בהתנהגות. זה לא היה נכון לגדול ככה. זה נגמר בגיל 16 אבל זה רק חיזק אותי וחזרתי לבית של ההורים שלי. בכל סופ"ש הייתי חוזר להורים, לא הייתי מספר מה קורה שם כי זה היה נראה לי נורמלי אבל תמיד שמרתי על קשר עם ההורים. הייתי מגיע הביתה המון. זה היה הכוח שקיבלתי כדי להתמודד עם מה שעברתי שם".
דדון סיים את בית הספר מוקדם מאוד. תעודת בגרות לא היתה רלוונטית ודדון התעניין רק בשיעורי אמנות וגיאוגרפיה, "רציתי להיות אומן ולטוס בעולם", הוא אומר. בגיל צעיר הלך ללמוד עיצוב שיער בתל אביב במקום בית הספר. הוריו הבינו שבית הספר לא מתאים לו אך מצד שני רצו שיהיה במסגרת, אז "זרמו" עם החלום הגדול שלו: "תמיד אהבתי עיצוב. בכיתה א' ידעתי שאני רוצה ללמוד עיצוב שיער. כשלכל החברים היה גוגואים או חוברות, לי היה מגזינים של עולם האופנה. היה לי קלסר ענק עם מגזיני אופנה", הוא מספר.
לאחר מכן החל לעבוד במספרה של סמי דלויה בבאר שבע. הוא הגיע כילד צעיר, עם שיער כחול, למי שנחשב אז למעצב שיער מוערך. הגורל הכניס אותו לעבוד. בגיל 19 כבר עיצב שיער לכלה הראשונה שלו.
דדון היום הוא הומו מוצהר, אבל היציאה שלו מהארון הגיעה מאוחר. דדון היה נשוי במשך כמה שנים וגם הביא ילדה עם זוגתו דאז. אחרי כמה שנים השניים התגרשו ודדון יצא מהארון.

אחרי הגירושין דדון נסע להודו לקבל קצת שקט ופרספקטיבה על החיים: "עשיתי מדיטציות, יוגה, רציתי לעזוב את המרתון לחשוב איך אני חוזר לארץ וחי את טל. בגיל 28, אחרי שכבר יצאתי מהארון טל האמיתי יצא, השם שלי קיבל תנופה, הכרתי את הבן זוג שלי אבל בפן המקצועי הרגשתי שאני לא במקום הנכון, שאני מסוגל ויכול יותר".
אל הקשר עם ביתו עוד נחזור, אבל דדון הבין, לפני כעשור, שהוא רוצה לנסות את העיר הגדולה: "בגיל 34 עברתי לתל אביב. בתהליך לא פשוט, אף אחד לא הכיר אותי, לא ידעו מי אני. בגיל 34 עברתי לתל אביב ורציתי ישר להגיע ולעשות להפקות. כשעזבתי ההורים שלי אמרו מי עושה צעד כזה. אתה מוכר, אתה מצליח פה. אתה עובר לתל אביב ואתה שום דבר שם. יאכלו אותך בלי מלח. היו המון פחדים ללכת אל הלא נודע".
זה צעד אמיץ לעשות את המעבר הזה ועוד בגיל לא צעיר כשאתה עם מחויבויות. "הלב שלי דפק כמה ימים. האמנתי בעצמי. הייתי אומר לעצמי אל תפחד. אמרתי אני חייב לנסות. עוד שנה מקסימום תחזור. בבאר שבע היו מגיעות כלות עם תמונה והיו אומרות לי אני רוצה שתעשה לי כזה, אני לא הסכמתי, אמרתי זה יפה לה ולא לך. ואז יצא לי שם ש"טל עושה מה שהוא רוצה" זה התחיל להגיע אליי ואמרתי שזהו, אני צריך לעבור".

בתחילת הדרך, דדון, שכבר צבר לעצמו שם והיה עמוס בעבודה בבאר שבע, מצא את עצמו כאסיסטנט בלי שכר: "בהתחלה עבדתי בלי שכר, הייתי שוכר דירה בתל אביב ולא מרוויח כסף. יום אחד מעצב שיער מהסוכנות שהייתי בה היה אמור להגיע לעצב שיער בתכנית 'משחקי השף'. הוא היה חולה וביקשו ממני להחליף אותו. נתתי את כל כולי שם ולמחרת הסוכנת שלי התקשרה ושאלה: 'מה יש לך איזו אבקת קסמים? הם רוצים אותך כמעצב הראשי שלהם'. כמובן שמאוד שמחתי ומשם נפתחה הדלת. הייתי המעצב הראשי של 'דה וויס' ו'אקס פקטור', עשיתי שיער בהפקות הכי גדולות, למגזינים, שערים. הייתי מאוד מרוצה. ככה חשבתי לפחות", הוא אומר ומסביר על ההבדל שעשה המעבר: "בתל אביב יש לך הפקה ומישהי מגיעה, לא משנה מי, זו יכולה להיות רוסלנה, אילנית לוי או ריטה, היא מגיעה לסט צילום, אני עושה את העבודה שלי, הצלם אומר אם זה טוב או לא ורק אם הצלם אומר לא, אני מגיע ומתקן פה ושם. לדוגמנית אין סיי. כל אחד עושה את העבודה שלי. זו האומנות שלי נטו".

דדון נזכר בהפקה אחת בה נתקל בסירוב וגם אותה עבר בהצלחה בסופו של דבר: "עם ריטה היתה לי עבודה ראשונה והגעתי עם בייביליס קטן. היא אמרה לי לא, אני רגילה לעבוד אחרת. אמרתי לה תני לי לעבוד אני יודע מה אני עושה. היא ישבה כועסת כל זמן שעבדתי לה על השיער. כשסיימתי היא אמרה 'וואו אני אוכלת את הכובע'. מאז ריטה הפכה להיות לקוחה קבועה. היא הייתה הראשונה והאחרונה שהתערבה לי". דדון נזכר בעוד כמה הפקות שעשה: "הקמפיין הראשון שלי היה ל'יולי מודלס' יחד עם עוד 2 מעצבי שיער. הייתי בהלם בתחום ההפקות וצילמו שם 20 דוגמנים ודוגמניות. קראתי לאחד הדוגמנים לבוא לעשות שיער ואמרתי לו 'בוא חמוד' ואז הוא בא ואמר לי היי קוראים לי עידו רול ואני בן הזוג של הראל סקעת. זה כמובן הגיע לסוכנת שלי שביקשה ממני לעשות שיעורי בית ולראות הרבה גיא פינס. בהפקה אחרת היו צילומים לרותם סלע. אני ובן הזוג שלי נסענו סופ"ש לאילת בידיעה שיש לי טיסה חזרה במוצ"ש אבל בן הזוג שלי סגר טיסה לראשון. נאלצתי לנסוע באוטובוס שיצא ב-11 הגעתי ב-4 לפנות בוקר הביתה, התקלחתי שמתי את הראש ל-40 דקות שנשארו לי וקמתי מצלצול טלפון של נהג המונית. לקח לי חצי שעה לרדת. נכנסתי למונית, נסענו, ורק לאחר כמה דקות הבנתי שמאחורה יושבת רותם סלע שחיכתה במונית שאני ארד. רציתי למות אבל היא כמובן הייתה נעימה וסלחנית".
ואז הגיעה הקורונה

דדון היה בשיא שלו. קם בחמש בבוקר לעבודה וחוזר בשעות הקטנות של הלילה. עובד נון סטופ, פוגש את כל סלבס ארצנו. עם חלק הוא בקשרים טובים בעבודה, עם חלק הקשרים ממשיכים הלאה כמו מאיה בצלאל, אביב גפן, רוסלנה רודינה ועוד. אבל אז הגיעה הקורונה והכל נגמר ביום אחד. דדון מצא את עצמו ללא עבודה. בלי הכנסות ועם המון הוצאות. אז הוא החליט לחזור דרומה, לאחותו: "פתאום בבוקר אחד הגיעה הקורונה. אין עבודה. אין אוכל. אתה גר בדירה קטנה בתל אביב ואין לך הכנסות. אחרי כמה ימים שלקח לי להתעשת עשיתי סאבלט לבית. חזרתי לעומר שיהיה איפה לישון ויהיה מה לאכול. כמעצב שיער תמיד היה לי כיסא שמור. גם בבאר שבע. הייתי מגיע פעם בשבוע במשך 10 שנים לכמה לקוחות קבועות. גם בתל אביב היה לי כיסא שהייתי עובד במספרות. אחרי הקורונה המספרות סגרו וכשפתחו פתאום לא יכולים להשכיר לי את הכיסא, צריכים מרווחים. שלושה חודשים לא התפרנסתי, התחיל קצת לחץ ובלגן אז החלטתי לחזור לעבוד קצת מפה והשמועה הגיעה מפה לאוזן. אמרתי בהתחלה שאני אעבוד פעם בשבוע ואז פתאום לא בא לי לחזור למרכז. פתאום הברייק הזה נתן לי לחשוב. הבנתי שאני קם כל יום ב-5 בבוקר, חוזר הביתה בלילה ואני לא עוצר. מתי יש לך זמן לחשוב. אני חושב על הבת שלי. אני רואה אותה בראש השנה ופסח, זה לא באמת להיות אבא, להיות איתה מרחוק זה לא להיות אבא. היא אמרה לי שעוד שנתיים היא רוצה להתחתן. אמרתי מה, אני אהיה סבא? מרחוק? אני אהיה במרתון? אז אמרתי שאולי אני צריך רגע עצירה. להוריד קצת את המרתון. לעשות רק את ההפקות הגדולות, לעבוד מפה, אבל לא באותו הקצב".

נגעת בפסגה ובשיא שלך הכל נעצר. אחרים היו חוזרים לרעש מזמן.

"אני לא. אני מאוד רוצה להישאר. אני עכשיו במקום שאני יכול לברור. אני לא רוצה מספרה ענקית. אני נוסע להפקות במרכז אבל אני לא חייב מספרה ענקית. אני יכול לבחור את הלקוחות שלי, בלי מרתון, אם אני רוצה חופש של חודש אני יכול. עשיתי וי על מה שרציתי. עבדתי נון סטופ, לא היו לי חיים לפני הקורונה וחשבתי שאני אוהב את המרדף הזה. שאם אני מפסיק לרגע מישהו אחר לוקח לי את העבודה. פתאום עכשיו אני מבין דברים אחרים, אני מרגיש שאני סוף סוף מאוזן. אני יכול לבחור לשלב עוד דברים. זה המקום הכי טוב שלי. הורדתי במקרה את הרגל מהגז אבל זה מבורך. חודשיים ישבתי עם עצמי וחשבתי, בלי הפרעות. אתה סופג את המשפחה והחברים הקרובים ומבין שאתה במקום טוב".

אבל אתה רגיל למרדף. מי אמר שעוד חודשיים לא תחזור למרוץ הזה?
"אני אומר חד משמעית שאני לא אחזור למרוץ הזה. עכשיו בגלל הקורונה אני מקבל במרווחים, אני יכול לחיות בלי הלחץ. אני שם את זה במקום הראשון, אני רוצה להיות אבא, אני רוצה לחתן את הילדה, אני רוצה להיות אח של והבן של, אני רוצה לחיות את החיים".

אתה לא מתגעגע לאטרף?
"זה בדיוק העניין. שלא. טוב לי. אני לא ממש ממהר. יותר קל לי להגיד לא. כל הזמן גם חיפשתי משהו לנפש. מצאתי את זה בבית כנסת. אני עדיין קם בחמש בבוקר, הולך להתפלל, מניח תפילין. שעה עם עצמי, מקבל שם את ההבנות שלי. הדת והנטייה המינית שלי לא סותרות. אני לא שומר שבת אבל הדת חשובה לי, הקריאה שלי בבוקר בתפילה זה אהבת אדם, עזרה לזולת. אני לא חושב שזה סותר".

כמה הרצון לחזק את הקשר עם הבת שלך קשור להחלטה?
"מאוד. הייתי אבא מרחוק אבל תמיד השתדלתי להיות אבא טוב. אני יודע שנכשלתי בכמה דברים, לא הייתי מתי שהיא הייתה צריכה אותי. אני מת עליה. היא ילדה מהממת, שונה ממני. היא תלמידה מאוד טובה, עושה תואר ראשון באוניברסיטה, ההפקות ועולם האופנה לא מדברים אליה. היום אני מבין שיש לנו שתיקות רועמות בגלל שלא נפגשנו הרבה על בסיס קבוע וחלק מהרצון שלי לחזור היה לגשר על זה, להיות עם הבת שלי".

רוצה לחזק את הקשר. עם ביתו

כתבות נוספות במגזין

0

מסעדה עם ערכים

במסעדת כרמים היו רגילים בשנים האחרונות לסגור את המסעדה בגלל המצב הבטחוני, אבל לאירועי השבעה באוקטובר אף אחד לא ציפה. בחודשים האחרונים בישלו ותרמו לחיילים, לכוחות הביטחון ולפונים ועכשיו חזרו לשגרה עם סדרת ההרצאות כרמים של ידע שהפכה לשם דבר בעיr

מגזין13 בפברואר 2024    10 דקות
0

גיבורה על מדים

רפ"ק מורן טדגי התעוררה בשבת השחורה לקול האזעקות באופקים שם היא גרה. כשהבינה שמדובר ביותר מירי רקטי היא נישקה את משפחתה לשלום ויצאה לחזית הלחימה בעיר. כך, במשך 48 שעות פיקדה על הלוחמים ונלחמה לצד שוטרי משטרת ישראל שהגנו על הבית

מגזין11 בינואר 2024    7 דקות

כתיבת תגובה

  • חגית

    אני זוכרת את טל לפני שחזרתי בתשובה הייתי לקוחה קבועה ומאוד מאוד מרוצה.
    איש צנוע מוכשר מקסים ונעים הליכות.
    מאחלת לו המון המון הצלחה💖
    חגית