מגזין

הגל שלפני הצונאמי

מגזין9 ביולי 2020    10 דקות
0

תחושת דה ז'ה וו קשה אפפה את אנשי הלילה והתרבות כאשר ביום שני בשעות הערב הוחלט לסגור שוב את אולמות התרבות, הברים והמועדונים. חלק מאנשי התרבות כבר מיואשים, אחרים זועמים ונחושים הפעם לא לשתוק. צונאמי כלכלי

הגל שלפני הצונאמי
הסינפונייטה במחאה לפני כמה חודשים. צילום: באדיבות הסינפונייטה

24.6 שעות הערב. כל אנשי התרבות, בראשות שר התרבות החדש חילי טרופר, מתייצבים במועדון הזאפה באר שבע שנפתח, באיחור של שלושה חודשים, בעקבות הקורונה. רן שקד, הבעלים של מועדון ההופעות, מדבר בקול חנוק מדמעות של התרגשות על הגשמת החלום שלו. 6.7 שעות הערב, שבועיים אחרי, חיי התרבות והלילה נסגרים בעקבות הגל השני של הקורונה, ואותו רן שקד מכבה את האורות, שוב, של מועדון הזאפה, ויוצא אל הלא נודע: “כיבינו את האור עוד פעם”, אומר שקד שנע בין כעס לייאוש. “מצפים ממני להגיד שענף התרבות יקרוס, שאין פיצוי ולספר כמה הפסדתי. הפעם אני אומר לא, חברים שלי לענף אומרים את זה מספיק, והם צודקים. היינו בסרט הזה, ולא למדנו כלום. מה כן למדתי? שהקורונה היא לא בעיה, היא סימפטום למחלה קשה עוד יותר. אנחנו בסיר לחץ. הכל מורגש פה בצורה אדירה. שיטת הפרד ומשול חלחלה כל כך עמוק, ונוצרו מחנות גם במלחמה מול הנגיף. גם אנחנו מחולקים, יש איגוד כזה והתאגדות אחרת. כל אחד דואג לביתו ולסקטור ממנו מגיע. אני אומר די. לא מדבר על העסקים שלי, לא המסעדות ולא ההופעות. אנחנו צריכים להתאחד. כשיש בעיה פותרים אותה מהשורש. רובנו מטפלים בהווה, אבל את הקורונה לא יצרה הממשלה, הקורונה חשפה את המערכת במערומיה, הציפה את כל החרא. צריך להתעורר ולהבין שמה שקורה פה לא נכון”.

שקד מדבר מדם ליבו אבל הוא שקול, הוא אומר כל מילה לאחר שגלגל אותה בראש כמה פעמים. לשקד נמאס לדבר על מספרים. מי קיבל וכמה, ובעיקר מי לא קיבל. הוא מדגיש כי כל הזעקות מוצדקות, וכל המספרים נכונים, אבל הבעיה היא גדולה יותר: “אומרים בואו נצא לרחובות, נעשה מחאות. אני אומר שהיום אין למחאות ערך. זה לא מהווה איום ולא מסכן את הכיסא של אף שר בממשלה. ממשלת חירום למאבק בקורונה? מה הם עשו עד עכשיו? דנו בסיפוח? קודם תדאגו לאנשים שלכם, אחרי זה תספחו עוד אנשים אלינו. אני קורא למרד אזרחי. שכולם יתאגדו סביב רעיון אחד. מתחילים ממשאל עם, הצבעת אי אמון בממשל, לא ימין ושמאל, זה לא משנה. צריכים להתחיל בשינוי. העם בחל”ת הח”כים בחל”ת, הם לא לוקחים משכורת. אין תחבורה ציבורית בשבת, אין רכבים ממשלתיים בשבת. יורים על שדרות? שהח”כים יישנו בשדרות. אנשים אומרים לי זה לא יקרה, לאן אתה מפליג. אני אומר שזה ריאלי”.

ובכל זאת, מה אתה חושב שהממשלה צריכה לעשות הפעם, שלא עשתה לפני 4 חודשים?

“אני לא מדבר על ההופעות, אני תוצר הלוואי של כל הדבר הזה. מה נעשה? נשב שוב חודשיים בבית, ואחרי זה שוב נחזור אחורה? את הקרדיט של אמון הציבור בזבזו בסגר הקודם. הממשלה הייתה צריכה לשחרר כספים, והיינו נשארים עוד חודש בבית. אבל היא לא שחררה כסף ואז נכנעה ללחצים שנוצרו בצדק. אנחנו לא נזקקים, אנחנו יודעים לעבוד. אנחנו יודעים להקים את עצמנו, נעשה את זה שוב ושוב ושוב. אבל חזרנו לאותה הנקודה בלי לעשות כלום. אז הפעם אנחנו לא הולכים לעבודה? אתם תשלמו לנו. אם לא בפיצויים, אז בכיסא שלכם”.

רן שקד. שוב סגר את האורות על הזאפה. צילום: בן גבאי

יאיר נגיד, ראש מינהל התרבות ומנכ”ל המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע אומר: ” זה החזיק 4 ימים אבל איזה יופי זה היה. כל מוקדי התרבות עמלו במשך חודש וחצי על מימוש המתווה המדויק והנוקשה ששמר בצורה הכי מדויקת והכי נכונה על הקהל שמגיע לשעה וחצי של אסקפיזם אישי כל כך חשוב. תרבות היא התרופה הכי טובה לנפש, לרוח, היא המהות. חבל שעובדים בבהלה, בפאניקה, ללא תכנון, ללא דרך, ממש מזכיר את הפעם הראשונה שטילים נפלו על ישראל במלחמת המפרץ, אז הכניסו מיד את כל המדינה לחדר האטום, ולאט לאט שחררו את כולם אחרי שגילו איפה נפל הטיל. מאז התקדמנו, היום לכל יישוב יש אזעקה ואפילו עיר מחולקת ל-4 אזורי אזעקה כדי לדייק ולשמור כמה שיותר על ‘שגרת חירום’. לצערי, לא למדנו כלום במשבר הקורונה הראשון, לא הוכנה תכנית לפני, לא תוך כדי ולצערי גם לא עכשיו. שחררו רסן מהר מידי ולא בשום צורה מדורגת וכך גם החזרה למשבר: סגרו הכל, בלי להיכנס לאיזה תחומים בטוחים ואיזה לא, אלו ערים ירוקות ואילו אדומות, כלום. מיד לסגור הכל. צריך לזכור שמאחורי הטכניקה מלאת הפאניקה של סגירה מיידית עומדים אנשים, משפחות שהיו בחל”ת 3 חודשים או כעצמאיים היו ללא הכנסה בכלל. עכשיו כשחזר האור לפנים וכולם התחילו להניע את גלגלי התרבות, שוב אחרי רק 4 ימי פעילות אנחנו שוב נסגרים, וגורלם של אותם אנשים הופך לא ידוע. התרבות תחזור ובגדול, אנשים יחפשו לצאת ולצרוך תרבות כי תרבות היא צורך בסיסי, אבל איך נגיע לנקודה הזו? זה תלוי בממשלה שצריכה עכשיו צוות תכנון חכם, מדויק עם מודיעין טוב ומנגנון פיצוי מיידי”.

שמרו על כל ההנחיות. יאיר נגיד במשכן לאומנויות הבמה

רק לפני שבועיים, היו למנכ”לית תיאטרון הפרינג’ בבאר שבע אפרת זיו-אספיס, חלומות גדולים, עם חזרתו של התיאטרון שבניהולה לפעילות לאחר הפסקה של חודשים ארוכים, ועכשיו, החלומות נכנסו למגירה: “המצב הוא הזוי עד מטורף; אנחנו בסרט, שאין לי מושג מה יוליד יום. הקושי הוא בעצם הלא נודע. אתה בעצם לא יודע עד מתי, מה זה, מה עושים, איך ממשיכים, מאוד מורכב. ביום שני היינו צריכים לחזור לבאר אברהם להצגה ‘המרקיד’ וב-14 ביולי הייתה אמורה להיות הצגה חגיגית, ‘חבק אותי פטריסיו’, שהייתה אמורה להיות מוצגת בתיאטרון החדש, במבנה החדש, אבל כרגע לצערי הרב אנחנו לא נדליק את האור על הבמה שלנו החדשה והיפה עד שנדע מה קורה עם התיאטראות בארץ”.

אז מה עושים? שוב מחכים לאיזשהו פיצוי?

“אנו מבינים שזה לא משהו שהוא נקודתי לפרינג’ או לתיאטרון באר שבע או ל’קמע’ או ל’גודמן’ או לסינפונייטה. פשוט זה רע, שבאמת אתה לא יודע מה עושים. אין בכלל הבדל אם אתה תיאטרון, אם אתה להקת מחול, אם אתה חוג של ילדים שלא יכול להתקיים במתנ”סים. זה באמת נוגע בכולם. מנהל השיווק שלנו התקשר להודיע ביום שני על הביטולים של ההצגות. ואחת הלקוחות שלנו, אישה בת 78, אמרה לו משפט שבעצם לדעתי נותן לנו את הכוח; היא בעצם עודדה אותו ואמרה לו: ‘נדב, אל תדאגו, תחזיקו מעמד. אתם חלק מאיכות החיים שלי’. אתה אומר לעצמך: ‘כנראה שעשינו משהו טוב'”.

והיא מוסיפה: “אז עכשיו זה פשוט לחכות ולראות מה יוליד יום. אנחנו קודם כל רוצים לשמור על הבריאות של התושבים, של באי ההצגות. אנחנו לא יודעים מה עושים עם העובדים. האם להוציא אותם לחל”ת שוב? האם הם מקבלים חל”ת בכלל כמו שהיה בקורונה? אני רוצה לתת תשובה שהיא תשובה אחראית; אני לא יכולה לנהוג בחוסר אחריות, לא כלפי העובדים קודם כל ולא כלפי הגוף שאני מנהלת, התיאטרון, שאני צריכה לדעת איפה אני עומדת ובמה דברים אמורים”.

אי הוודאות גדולה. אפרת זיו אספיס

גם חיי הלילה נאלצו לסגור שוב את השערים וקצת אחרי ההודעה על הסגירה, שני איתותים ראשונים על המשבר העמוק בהקו כששני ברים בבאר שבע הודיעו על סגירה. אחד מהם הוא עשן הזמן בבאר שבע. בעמוד הפייסבוק שלהם כתבו, “הממשלה סגרה אותנו מהיום להיום אחרי שכבר הוצאתי עשרות אלפי שקלים על מלאי, משכורות, פרסומים וכמובן מיסים. פיצויים כבר הבנו מזמן שאין באמת, ועוד אין לי רעיון איך להמשיך מכאן. בינתיים אני צריך שתעזרו לי לסיים את הבירה שבחמשת הברזים לפני שהיא תתקלקל, ולעצמכם לשתות בירה משובחת בבית כי עדיין מותר: יש לי בקבוקים ייעודיים של ליטר לביקבוק במקום, ואודה למי שיבואו לקנות ממני בקבוק בירה מהחבית לשתייה בבית ב-40 שקל. ממי שהצביעו ביבי, אני מצפה לקנות שני בקבוקים. תודה רבה”. בבוקר כבר עדכנו שם כי כל הבקבוקים נגמרו.

בעוד בעשן הזמן חושבים לפתוח בשנית, יש בר אחד בעיר העתיקה שהבעלים שלו הכריז כי ייסגר לצמיתות.  אסף עזרא, יחד עם בת זוגו, הוא הבעלים של האסקו בר, בר רחב ידיים בעיר העתיקה. עזרא פתח את הבר בחודש דצמבר, ולאחר שלושה חודשים מוצלחים, נאלץ לסגור את הבר בעקבות הקורונה: “היו לי כמה ברים בעבר אבל זה היה הפרויקט הגדול שלי ושל בת זוגי. שמנו פה הכל. פתחנו את האסקו בר בחודש דצמבר. חווינו עלייה מטאורית ועבדנו יפה מאוד בהתחלה. הגיעה הקורונה, וריסקה לנו את החלומות”, הוא אומר. “אחרי הסגר, חזרנו, והתנועה לא היתה אותה תנועה, פחות יוצאים, יותר מפחדים. הירייה הסופית, וידוא ההריגה היה בהודעה ביום שני ששוב סוגרים מיידית”.

עזרא מספר כי היום היה אמור להתקיים ערב סגור של 150 איש ובחמישי הופעת סטנד אפ של שגיב פרידמן: “החלטנו לסגור את הבר. אנחנו לא נעמוד בעוד גל כזה”, אמר בשברון לב. “הגל הזה הוא לפני הצונאמי הכלכלי של סגירת העסקים. ביקשתי סליחה מספקים ועובדים שאני עדיין חייב להם כסף. פרסמתי פוסט בפייסבוק, והתגובות חיממו את הלב. העם לא מנותק, הממשלה היא זו שמנותקת. אני מקבל הודעות מאנשים שרוצים לעזור, להעביר כספים, רוצים לקנות ציוד וסחורה שנשארה. סתם אנשים שמתקשרים כדי לחזק. זה מחמם את הלב. אבל אם לא יקרה איזה נס וייכנס לפה תזרים מזומנים, אין ביכולתי להחזיק את המקום הזה”.

חובות גדולים. האסקו בר

עזרא הכניס אותנו קצת למה סגירת עסק כזה מביאה: “אני משלם 15 אלף שקל שכירות. 7500 שקל ארנונה. לזה יש עוד מסים, מים, חשמל.  בסבב הקודם הפסדתי 70 אלף שקל. זה ספקים, עובדים, סחורה שפגה תוקף וצריך לזרוק לפח, אף אחד לא יקבל את הסחורה חזרה. עכשיו, אני כבר מדבר על מאות אלפי שקלים חובות. הנזק הוא עצום. אני אצא, אעבוד שכיר כדי להחזיר כל שקל לעובדים ולספקים שאני חייב להם. אמרו לי שהפתרון הוא להכריז פשיטת רגל. אבל אני צעיר, אני רוצה לקנות בית, לא רוצה לשרוף את עצמי בבנק. קיבלתי הודעות מעובדים שאמרו לי שהם מוותרים על המשכורת. אבל גם הם צריכים לשלם שכר דירה. לא חלמנו בחלומות הכי שחורים שלנו שנגיע לסיטואציה הזו”.

 

כתבות נוספות במגזין

0

רץ למרחקים ארוכים

עשה היסטוריה: מוחמד אבו ענזה מתל שבע הוא אלוף ישראל באתלטיקה, ובכך הפך לבדואי הראשון המחזיק בתואר זה. "החלום שלי שיהיו עוד הרבה אלופי אתלטיקה בדואים", הוא אומר

מגזין9 באוגוסט 2020    2 דקות
0

שומרים על הנחיות הקורונה?

כך נראה סניף הדאר המרכזי בבאר שבע הבוקר. ביישוב עומר סניף הדואר נסגר שוב בגלל אי מילוי ההנחיות

מגזין6 באוגוסט 2020    דקה אחת

כתיבת תגובה